$
פייננשל טיימס
גג עמוד פייננשל טיימס חדש לבן

FT

"אם טראמפ ייבחר, זו תהיה הפעם שבה ארה"ב הלכה בעקבות טרנד עולמי במקום לייצר אותו"

אחרי פוטין ברוסיה, שי בסין וארדואן בטורקיה - אם דונלד טראמפ ייבחר בשבוע הבא לנשיאות, ארצות הברית תצטרף למועדון המדינות שמכתירות מנהיג כוחני עם כישורים דיפלומטיים מפוקפקים. זו תהיה אחת הפעמים הבודדות שהאמריקאים הולכים אחרי טרנד במקום לייצר אותו. במקביל, בעקבות הזינוק בסקרים של טראמפ בורסות העולם נסחרות בירידות חדות

גדעון רכמן, "פייננשל טיימס" 08:2402.11.16
בכל העולם — ממוסקבה ועד למנילה, מבייג'ינג ועד לבודפשט, מאנקרה ועד לדלהי — טרנד המנהיג ה"כוחני" (strongman) והלאומני חזר לאופנה. אם דונלד טראמפ ייבחר בשבוע הבא לנשיאות ארצות הברית, תהיה זו אחת הפעמים הבודדות שבהן המדינה הולכת בעקבות טרנד עולמי, במקום לייצר אותו.

 

המשיכה אחר מנהיג חזק חוצה משטרים אוטוקרטיים ודמוקרטיים. סין, לדוגמה התקרבה בשבוע שעבר בצעד נוסף לעבר אוטוקרטיה מסוכנת לאחר שהכריזה כי הנשיא שי ג'ינפינג מייצג כעת את "מנהיגות הליבה" של המפלגה הקומוניסטית, תואר בעל ניחוחות מאואיסטיים. שי אירח לאחרונה את נשיא הפיליפינים רודריגו דוטרטה, שעלה אמנם לשלטון בבחירות דמוקרטיות, אך הסגנון הבוטה שלו והיעדר הכבוד שהוא מפגין כלפי החוק הם מאפיינים טיפוסיים לזן החדש הזה של שליטים. הקדוש הפטרון של המנהיגים הכוחניים בעולם הוא ולדימיר פוטין, מנהיג רוסיה, שהשלטון האישי שלו מצליח להפגין עדיין כמה גינונים דמוקרטיים כלפי חוץ.

 

השילוב הזה של צורות שלטון דמוקרטיות עם מציאות אוטוקרטית בא לידי ביטוי גם אצל מנהיגים נוספים, ביניהם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, ובמידה פחותה גם אצל ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן. בנוסף, ישנם מנהיגים כוחניים שפועלים בתוך מערכות דמוקרטיות לגיטימיות, כמו ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי ושינזו אבה ביפן, אך המשיכה הפוליטית שלהם מבוססת על הרעיון של מנהיגות החלטית עם טעם לאומני מובהק.

 

למרבה הדאגה, לסגנון הפוליטי של טראמפ יש מכנה משותף עם כמה מהמנהיגים האוטוקרטיים הבולטים ביותר, כמו פוטין וארדואן.

 

מנהיגי רוסיה וטורקיה מציגים את העולם החיצוני כמורכב מכוחות עוינים שרוצים לפגוע במדינות שלהם; הם מתייחסים ל"אויבים מבפנים", שלפי החשד זוממים ביחד עם האויבים החיצוניים; ובדומה לשי, הם נוטים להבטיח תחייה לאומית שתרסק השפלות קודמות שנגרמו למדינה בידי הזרים. טראמפ אימץ נרטיב פוליטי דומה להפליא, שמכיל את אותם מאפיינים של לאומנות, רחמים עצמיים, תיאוריית קונספירציה והבטחות לתחייה לאומית מחודשת. הוא טוען שהעולם לועג לארצות הברית ושיריביו המקומיים חברו ללוביסטים זרים, אולם הוא "יחזיר את אמריקה לגדולתה".

 

 

ההקבלה הברורה מדי

 

המועמד לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית מתעקש כי כל המערכת הפוליטית בארצות הברית היא מושחתת, ומבטיח "לייבש את הביצה". ההבטחה, הצינית לרוב, לגבור על האליטות המושחתות היא הבטחה משותפת למנהיגים הכוחניים החדשים. כך, פוטין ביים עימותים תיאטרליים עם אוליגרכים רוסיים, בעוד ששי פצח בקמפיין אגרסיבי נגד השחיתות בסין.

 

מלבד זאת, המנהיגים הכוחניים הללו עודדו במידות שונות את קיומם של פולחני אישיות. בשנים האחרונות הופקו בסין שירים פופולריים בשבחו של שי, ואילו ברוסיה התקשורת נוטה להציג את פוטין בשלל תנוחות גבריות. טראמפ אמנם עוד לא הצטלם חשוף חזה, אך כשנכחתי באחת מעצרות הבחירות שלו שהתקיימה בשבוע שעבר בפלורידה, לא היה ספק כי פולחן האישיות נמצא בשיאו. הקהל הנרגש שהתאסף בשדה התעופה בסנפורד זכה לחזות בנחיתת המטוס הפרטי של המנהיג, שהמילה "טראמפ" מפארת את הצד שלו. מוזיקה רועשת ודרמטית נשמעה במשך מספר דקות, עד שבסופו של דבר דלת המטוס נפתחה והמנהיג הופיע לקול תשואות הקהל.

למרבה הצער, ההקבלה לשנות ה־30 של המאה הקודמת היא ברורה למדי. אז, הזעזוע הכלכלי כתוצאה מהשפל הגדול הוביל להקצנה פוליטית בכל רחבי העולם. ייתכן ומגמה דומה אירעה גם לאחר המשבר הפיננסי של שנת 2008, והאיום המוגבר לקיומו של קונפליקט בינלאומי באירופה, אסיה והמזרח התיכון, כנראה הזין את הביקוש למנהיגים כוחניים.

 

 צילום: בלומברג, איי אף פי

 

יש למנהיגים הללו גם סגנון ייחודי בכל הקשור לדיפלומטיה בינלאומית: הם נוטים להעדיף ללבן עניינים בשיחות שבין גבר לגבר, וזאת במקום לסמוך על מוסדות או חוקים בינלאומיים. בהתאם, טראמפ כבר הבטיח לארגן פסגה עם ולדימיר פוטין. גם ראש ממשלת יפן שינזו אבה מתכנן לנקוט גישה אישית כלפי פוטין. הוא הזמין אותו לפסגה שתתקיים בחודש הבא ביפן מתוך תקווה, שחצנית ביסודה, שהנשיא הרוסי יסכים להחזיר כמה איים שהרוסים כבשו ב־1945. שני המנהיגים צפויים להמשיך את הדיונים ביניהם במעיין חם יפני מסורתי בעיר הולדתו של אבה. "אלה יהיו שני גברים ערומים בגיל העמידה במעיינות החמים מנסים לסדר עניינים", הגדיר זאת אחד מיועציו של אבה.

 

המגמה ההפוכה שמייצגות מיי ומרקל

דיפלומטיה אישית מסוג זה היא ללא ספק מלהיבה, אך היא גם לא יציבה מיסודה. עסקאות שמוסדרות בין מנהיגים כוחניים נוטות להתפרק. ארדואן, למשל, מייצר קשרים קרובים עם מנהיגים אחרים שהופכים לקשרי איבה ברגע שהוא מרגיש שפגעו בו. האגו העצום של טראמפ עלול גם כן להוביל לסגנון לא יציב של דיפלומטיה אישית.

 

 

למרבה העניין, עלייתם של המנהיגים הגבריים והכוחניים מגיעה במקביל למגמה הפוכה של פוליטיקאיות חזקות שהסגנון שלהן הוא רגוע יותר ובגבולות הקונצנזוס. קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל היא הדוגמה הבולטת ביותר למגמה הזאת. גם ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי מתאימה לתבנית.

 

 צילומים:רויטרס, פייננשל טיימס

 

תהליך ה"פמיניזציה" של הפוליטיקה המערבית, מניע במידה מסוימת את הכמיהה למנהיגים גבריים בקרב חלק מהמצביעים, המשתוקקים לחזרה לימי עבר. אם הילרי קלינטון תיבחר לבית הלבן, תהיה זו מכה נוספת לכת המנהיגים הכוחניים, וזו עוד סיבה להתפלל לניצחון שלה בבחירות שיתקיימו בשבוע הבא.

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x