ההימור הבטוח של ולדימיר פוטין

הקמפיין של מועמדת המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב הילארי קלינטון מתנהל בצל שערוריות דואר אלקטרוני מאז שהוא התחיל. במרץ התברר שקלינטון, בתפקידה כמזכירת המדינה האמריקאית, השתמשה בשרת דואר אלקטרוני פרטי כדי לשלוח ולקבל תכתובות שקשורות למשרתה והבולשת הפדראלית (FBI) הגדירה את התנהגותה כ"חסרת זהירות במיוחד". בחודש שעבר התברר כי האקרים שככל הנראה קשורים לממשלת רוסיה הם המקור לפרסום באתר ההדלפות וויקיליקס, שחשף תכתובת דואר אלקטרוני בין בעלי תפקידים במפלגה הדמוקרטית שאמורים לנקוט עמדה נייטרלית, אך תמכו במועמדות של קלינטון. על פי החשדות, רוסיה היא גם המקור לפריצה למחשבים במטה הקמפיין של קלינטון.

יריבה של קלינטון במרוץ למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, הסנאטור ברני סנדרס, כמעט לא התייחס לפריצה לשרתי המפלגה. אבל המועמד הרפובליקני לנשיאות ארה"ב דונאלד טראמפ הילל את פעולות ההאקרים כמעט כמו שהוא מהלל את מנהיג המדינה ששלחה אותם.

השאלה היא האם נשיא רוסיה, כפי שרבים חושדים, באמת מנסה לחבל בקמפיין של קלינטון ולהביא לבחירתו של טראמפ.

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין צילום: אי פי איי

סיפור האהבה הבינלאומי בין שני האישים הוא לא חדש. טראמפ החמיא לפוטין לא אחת על מנהיגותו, וגם קיבל מחמאות בחזרה. הוא גם הביע עניין בהעמקת הקשרים בין רוסיה לבין ארה"ב, והודיע שישקול בחיוב הכרה בסיפוח הרוסי של חצי האי קרים תוך הסרת הסנקציות שהוטלו על מוסקבה בעקבותיו — כל זאת בלי לבקש דבר בתמורה.

הזדמנויות עסקיות ליועצים

באמירתו המדאיגה ביותר, טראמפ התנער ממחויבותה של ארה"ב, כחברה בנאט"ו, להגן במקרה הצורך על המדינות הבלטיות — ליטא, לטביה ואסטוניה — שפוטין לוטש אליהן עיניים. כשניוט גינגריץ', אחד מיועצי מדיניות החוץ של טראמפ, כינה את אסטוניה "הפרברים של סנט פטרבורג", הוא רמז שפוטין יכול לעשות כרצונו במדינות השכנות.

בכלל, כשמסתכלים על מעגל היועצים של טראמפ מוצאים קשרים עבותים לרוסיה. מנהל הקמפיין שלו, פול מנאפורט, היה ב־2010 דמות מפתח בקמפיין הנשיאות המוצלח של ויקטור ינוקוביץ', עושה דברו של פוטין בקייב. מאז שהודח ינוקוביץ' מתפקידו ב־2014 סייע מנאפורט להחייאתה של "מפלגת המחוזות" שהוא הנהיג ומיצובה כאופוזיציה הראשית לממשלה האוקראינית המכהנת. מנאפורט אף ניהל קרן שהתמחתה בהשקעת כספם של אוליגרכים רוסים באוקראינה, ולא קשה לנחש שבחירה של טראמפ לנשיאות לתפתח בפניו שלל הזדמנויות עסקיות חדשות במזרח אירופה. מעבר לכך, יועץ מדיניות החוץ הראשי של טראמפ, בנקאי ההשקעות לשעבר קרטר פייג', יעץ בעבר לענקית האנרגיה הממשלתית הרוסית גזפרום. ישנן כמובן השערות (לא מבוססות) שלטראמפ עצמו יש עסקים ברוסיה, עמוקים יותר מאלו שרקם כשניסה לשדל פוליטיקאים מוסקבאים לאשר לו לבנות מגדל קרוב לכיכר האדומה.

לכן קל מאוד להניח שפוטין יראה בניצחון של טראמפ את האפשרות המועדפת. התועלת הגדולה ביותר שעשויה לצמוח עבורו היא דווקא יציאתה מהמשחק של קלינטון, שסיפקה לנשיא רוסיה סיבות רבות לא לחבבה.

כמזכירת המדינה, קלינטון לא היססה לבקר אותו פעמים רבות באופן פומבי על רדיפתו את מתנגדיו והחיסול השיטתי של התקשורת העצמאית ברוסיה. ההתקפה הקשה ביותר על פוטין מצידה של קלינטון הייתה על ההתערבות הרוסית באוקראינה. כשמביאים בחשבון גם את יחסו הידוע לשמצה של פוטין לנשים (אולי עוד סיבה לחיבה ההדדית בינו ובין טראמפ), ברור מדוע נראה שהוא יעדיף כל אחד פרט לקלינטון בבית הלבן. העובדה שהמועמד שמתחרה עמה על התפקיד הוא גם מעריץ שלו, היא רק בונוס עבור פוטין.

אבל, האמת עשויה להיות שונה לגמרי. הדעה הרווחת על רוסיה בארה"ב היא שמדובר במדינה חסרת עכבות ואפילו מרושעת. הסימנים לכך שהיא קשורה לפריצה למחשבי הקמפיין של קלינטון חיזקה את התפיסה הזו גם אצל מי שהמידע שנחשף בפריצה עשוי לשרת אותו פוליטית. אחרי הכול, פוטין הראה יותר מפעם אחת את נכונותו להשתמש באמצעים דיגיטליים, ופיזיים, כדי להטריד, לאיים ולסחוט אויבים ומתנגדים.

כמובן שגם ארה"ב אינה בדיוק דוגמא ומופת לאתיקה. וושינגטון מעולם לא היססה להתערב בענייני פנים של מדינות אחרות, מדיניות שהומחשה היטב בתמליל המודלף של שיחת הטלפון שהתנהלה ב־2014 בין ויקטוריה נולנד, יועצת בכירה של קלינטון, לבין שגריר ארה"ב באוקראינה ג'פרי פיאט. השניים דנו בדרכים להבטיח שהמחאה שהביאה להדחתו של ינוקוביץ' באותה השנה תסתיים באופן שייטיב עם המערב.

מעשה קונדס בתור נקמה

בכל מקרה, בהתחשב במוניטין הגרוע של רוסיה בארה"ב, פרשיית האימיילים האחרונה עשויה להסב לקלינטון נזק קטן יותר מלטראמפ — שהקריאה הפומבית שלו לרוסיה לפרוץ למחשבים בארה"ב כדי למצוא 30 אלף מסרי דואר אלקטרוני שחסרים מתקופתה של קלינטון כמזכירת המדינה לא בדיוק סייעה לו. פוטין מבין את זה.

אין פירוש הדבר שהקרמלין לא בירך על ההדלפות, אבל בסופו של דבר נראה שמדובר במעשה קונדס ולא בניסיון של ממש לפגוע בסיכויי הבחירה של קלינטון.

ייתכן שמדובר היה בנקמה זוטא על פסגת מדינות נאט"ו האחרונה שנערכה בוורשה, ושבה הייתה התוקפנות הרוסית במרכז הדיונים, או אפילו על הרחקת אתלטים רוסים שהשתמשו בחומרים אסורים מהמשחקים האולימפיים בנערכים שריו. גם נקמה אישית בקלינטון על עלבון שהיא הטיחה בפוטין באה בחשבון. אחרי הכול, היא השוותה את המהלכים של המנהיג הרוסי באוקראינה למדיניות של היטלר ערב מלחמת העולם השנייה. במקרה זה, מדובר בעלבון לא רק לפוטין אלא לרוסיה כולה, שמתגאה מאוד בחלקה של ברית המועצות בניצחון על הנאצים.

אבל אם נתעלם מהיחסים העכורים מאוד בין קלינטון לבין פוטין, בכלל לא מופרך להניח שנשיא רוסיה מעדיף דווקא אותה בבית הלבן. היא אולי אחת מהמנהיגות הביקורתיות ביותר כלפיו, אבל המדיניות שלה כלפי רוסיה, עוינת ככל שתהיה, היא כזו שבקרמלין כבר מכירים ויכולים להתמודד איתה. במקרה של טראמפ, אף אחד לא יודע למה לצפות, כנראה שאפילו לא טראמפ בעצמו. פוטין הוא אולי לא אסטרטג גדול, ואולי לא אכפת לו אם הדייר החדש בבית הלבן יהיה ליצן, אבל הוא יודע לזהות הימור מסוכן כשהוא רואה אותו.

הכותבת היא פרופסור ליחסים בין לאומיים באוניברסיטת ניו סקול בניו יורק ועמיתת מחקר בכירה ב"מכון למדיניות בינלאומית" בעיר. היא גם נינתו של מנהיג ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב. פרוג'קט סינדיקט 2016. מיוחד ל"כלכליסט"