מדוע האנגליות כושלות בליגת האלופות?
מאז 2012 אף קבוצת פרמיירליג לא שיחקה בגמר ליגת האלופות וזאת למרות שהקבוצות האנגליות שואבות כישרון (שחקנים) וידע (מאמנים) לאי הבריטי. לפי ניתוח של פיננשל טיימס, יש סיבה כלכלית לחוסר ההצלחה של האנגליות באירופה
מאז 2012 לא שיחקה אף קבוצת פרמיירליג בגמר ליגת האלופות, למרות שהקבוצות האנגליות שואבות כישרון (שחקנים) וידע (מאמנים) לאי הבריטי. לפי ניתוח של פיננשל טיימס, יש סיבה כלכלית לחוסר ההצלחה של האנגליות באירופה.
- "הכסף בפרמיירליג הוא בעיה טקטית"
- היריבות של הפרמיירליג מפספסות הזדמנויות לזכות באוהדים מרחבי העולם
- דלויט: הכדורגל האירופי הכניס 24.6 מיליארד יורו בעונת 2015/16
רומלו לוקאקו במנצ'סטר יונייטד. לא קל צילום: איי אף פי לפי ההשערה והסטטיסטיקות שבדקו ב-FT, ריאל מדריד, ברצלונה, באיירן מינכן, יובנטוס ופריז סן ז'רמן דומיננטיות הרבה יותר בליגות שלהן מבחינה כלכלית ומקצועית, כך שהן בעצם נהנות מתחרות קלה יותר מאשר האנגליות הבכירות בפרמיירליג. התחרות הנוקשה היא הגורם המרכזי שמקשה על הקבוצות האנגליות להצליח בזירה האירופאית.
ב-FT בדקו מספרים מעונת 2013-2012 והלאה, וראו שריאל מדריד, ברצלונה ובאיירן מינכן בילו כולן יותר מ-25% מזמן המשחק בליגה עם הפרש של שני שערים או יותר.
פריז סן ז'רמן בילתה 20.3% מהזמן ביתרון שני שערים, ויובנטוס 18.9%. בינתיים באנגליה, מנצ'סטר סיטי בילתה 16% מהזמן שלה בליגה עם יתרון של שני שערים או יותר, ושאר האנגליות באירופה לא נהנו מיתרון שני שערים אפילו מחצית מהזמן שברצלונה ושאר הסופר-קלאבס נהנו ממנו.
לפי FT: "הסטטיסטיקות מלמדות שהקבוצות הגדולות באירופה יכולות לשחק זמן רב יותר באינטנסיביות נמוכה יותר במשחקי ליגה. כך הן חוסכות הרבה אנרגיה לקראת משחקים חשובים באירופה, וזה יתרון גדול כאשר משחקים רבים באירופה ובחזית המקומית מתנהלים בקצב גבוה".
ב-FT חקרו גם את הפערים במשכורות (משכורות הן המדד הטוב ביותר לניבוי הצלחה בליגה). במנצ'סטר יונייטד, למשל, משלמים לשחקנים פי 2.3 מהממוצע בליגה. יונייטד היא בעלת תקציב המשכורות הגבוה ביותר בפרמיירליג ברוב השנים, וצ'לסי ומנצ'סטר סיטי משלמות לשחקנים שלהן בסדרי גודל דומים.
בצרפת, פריז סן ז'רמן משלמת פי 11 מהממוצע בליגה (מה שצפוי רק לגדול בגלל ניימאר), בעוד שברצלונה משלמת פי 9 יותר מהממוצע וריאל מדריד פי 8 - כמו באיירן בגרמניה. באיטליה יחסית "שיווינים" ויובנטוס משלמת "רק" פי 5.6 מהממוצע בליגה.
ניתן לומר שהסופר-קלאבס, שואבים את המשאבים הטבעיים של הקבוצות בליגות שלהן ולכן יכולים להרים קבוצות איכותיות במחירים גבוהים, שאינם מייצגים את מצב הליגה שלהם.
מדוע בפרמיירליג הפערים קטנים יותר?
הסיבה לכך שהפערים קטנים יותר היא הסכמי זכויות השידור בפרמיירליג. 8 מיליארד ליש"ט שמחולקים באופן יחסי, שווה בשווה בין קבוצות בליגה לאורך שלוש עונות. מה שיוצר מצב בו היורדת מהפרמיירליג מרוויחה יותר כסף מזכויות שידור מאשר כמעט כל קבוצה באירופה - מלבד הסופר-קלאבס.
הכסף הזה מאפשר לקבוצות לרכוש שחקנים איכותיים (תיירי הנרי: "לכל קבוצה בפרמיירליג יש לפחות שחקן איכותי אחד שיכול לעשות את ההבדל - זאת בניגוד לשאר הליגות) וחשוב מכך - לבנות מערך מקצועי יותר, ולהביא מאמנים מוכשרים יותר.
שכבת מעמד הביניים בפרמיירליג היא חזקה ומאתגרת את הקבוצות הגדולות, עם יכולת לשאוב כישרונות ומאמנים מקבוצות גדולות יותר מרחבי אירופה ואנגליה.
הקיץ, למשל, הצליחה לסטר להביא את קלצ'י איהנאצ'ו ממנצ'סטר סיטי; בורנמות' הביאה את ניית'ן אקה ואסמיר בגוביץ' מצ'לסי; ברייטון הביאה את שוער ולנסיה מת'יו ראיין; קריסטל פאלאס הביאה את מאמן אייאקס לשעבר פרנק דה בור ושחקן כגון יארו רידוולד (8 מיליון ליש"ט) מאייאקס (כמו גם השאילה את רובן לופטוס צ'יק מצ'לסי וטימותי פוסו-מנסה ממנצ'סטר יונייטד); אברטון התחזקה בכמות מדהימה של שחקנים (ביניהם דייבי קלאסן מאייאקס וסנדרו ראמירס ממלאגה) וסאות'המפטון הביאה את המאמן המצוין של אלאבס, מאורסיו פלגריני וקשר יובנטוס, מריו למינה.
מאמני מעמד הביניים של הליגה האנגלית כיום היו יכולים בקלות לאמן את אחת מהקבוצות הבינוניות-גדולות באיטליה, צרפת, ספרד או גרמניה. רונלד קומאן (אברטון), פרנק דה בור (קריסטל פאלאס), מאוריסיו פלגרינו (סאות'המפטון), מאוריציו פוצ'טינו (טוטנהאם), סלאבן ביליץ' (ווסטהאם), רפא בניטס (ניוקאסל), מרקו סילבה (ווטפורד), פול קלמנט (סוונסי סיטי), דויד ואגנר (האדרספילד).
במעמד הביניים של אנגליה יש מאמנים שזכו בליגת האלופות, אליפויות ספרד, אליפויות הולנד ואליפויות יוון, שלא לדבר על זכייתם כעוזרי מאמנים או שחקנים. יש שם מאמנים שהתחרו ברבעי גמר של אליפויות אירופה והתחרו על גביעים ברחבי היבשת.
מרוואן פלייאני. יש עומק וגיוון, ושיוויון כלכלי שאין בליגה גדולה אחרת. פשוט אין. אך האיכות, העומק והגיוון הם אלמנטים שבסופו של דבר פוגעים בקבוצות האנגליות בהצלחות בזירה הבינלאומית. צילום: איי פי יש עומק וגיוון, ושיוויון כלכלי שפשוט אין בליגה גדולה אחרת. אך האיכות, העומק והגיוון הם אלמנטים שבסופו של דבר פוגעים בקבוצות האנגליות בהצלחות בזירה הבינלאומית.
הטענה כי יש מספיק יוקרה וכסף בפרמיירליג ולכן אין מאמץ להצלחה באירופה היא לא סבירה. כל קבוצה שואפת להצליח באירופה - גם האנגליות. "במובן של ליש"טים, המועדון פחות תלוי בהכנסות מליגת האלופות" הסביר קליף באטי, המנהל הפיננסי של מנצ'סטר יונייטד ל-FT. "אבל מבחינת מעמד וסטטוס, אנחנו רוצים להאמין שאנחנו מתחרים על בסיס שנתי על זכייה בתחרויות הפרמיום. במובן הזה ליגת האלופות מאוד חשובה לנו".
ייתכן מאוד גם, שהקבוצות בפרמיירליג פשוט לא טובות מספיק ביחס לקבוצות הגדולות של הליגות הקטנות יותר. הסיבות לכך רבות - מקצועיות וכלכליות - אבל בסופו של דבר השורה התחתונה ברורה: הפרמיירליג אולי הליגה העשירה ביותר בעולם ועובדים אצלה את אנשי המקצוע הטובים בעולם, אבל היא עדיין לא הוכיחה את העליונות הזו בזירה האירופית.
