דרושה רפורמה אמיתית

כשנחשפה פרשת הולילנד נדמה היה שאיש בישראל לא ממש הופתע מהחשדות החמורים לשחיתות, ולא רק בשל חוסר אמון בסיסי במקבלי ההחלטות וביזמים גדולים, אלא דווקא משום שהפרויקט האמור בלט בחוסר התאמתו לנוף שבו נבנה. גם אם טעם הוא עניין אישי, הקונצנזוס היה כי מדובר בפרויקט מכוער למראה (הראוי לכינויים כגון "מפלצת").

עיסוק בתכנון ובבנייה דורש מקצועיות וידע רב, אבל לא צריך להיות אדריכל או יזם כדי לזהות מתי פרויקט נדל"ן מבוצע היטב - בתהליך שמביא בחשבון, לצד השיקולים הכלכליים, גם שיקולים סביבתיים וחברתיים - ומתי הוא נעשה בדרך שפוגעת בנוף, במרקם הסביבתי ובאנשים שחיים ומשתמשים בו.

כתבות נוספות בנושא:

• שיטת התכנון פשטה רגל - לחץ כאן
• ועדות התחמון המקומיות - לחץ כאן
• "המיקום הנמוך בדירוג העולמי הוא דגל אדום לישראל" - לחץ כאן
• אנשי המקצוע: כך לא בונים רפורמה -לחץ כאן
  

אין דין סגירת מרפסת כדין בניית שכונה

הבעייתיות ברפורמה המוצעת במערכת התכנון בישראל בולטת כבר באופן שבו היא מוצגת לציבור ע"י הוגיה, כ"רפורמת המרפסות". ייעול הליכים והקלה על אזרחים במתן רישיונות הם יעדים שראוי לפעול למענם, אך אלה אינם יעדים מספקים עבור מדיניות כוללת של מדינה בענייני תכנון ובנייה. ברור שאין דין סגירת מרפסת כדין בניית שכונה, הקמת מפעל או בניית בית מלון על שטח ציבורי - ושמדובר בהצגה מעוותת של המציאות ע"י פוליטיקאים, שיעדיהם צרים וקצרי טווח יחסית ליעדי תכנון ובנייה שתוצאותיהם ממשיכות להשפיע לדורות.

מדינת ישראל, שעתודות הקרקע לבנייה הולכות ומתמעטות בה במהירות מטרידה, צריכה מערכת תכנון מקצועית ורצינית, שתרחיק ראות הרבה מעבר לארבע שנות קדנציה פוליטית (במקרה הטוב), ותדע להתחשב באינטרסים רחבים ככל האפשר. הרפורמה המוצעת מבקשת לתת כוח רב מדי בידי פוליטיקאים - לדוגמה, היא מרחיבה את סמכויות שר הפנים כך שיוכל למנות חברים מטעמו לוועדות השונות, לקבוע מי יהיו המבקרים שישמעו את ההתנגדויות ולהחליט כי פרויקט הוא בעל "חשיבות לאומית", ללא כל קריטריונים ברורים. לנוכח ניסיון העבר, מצב כזה הוא פתח לפגיעה במקצועיות המערכת ולקבלת החלטות לא ענייניות (שלא לדבר על שחיתות, ועירוב בין הון לשלטון).

השקיפות היא מפתח לתכנון בר־קיימא

אחד העקרונות המרכזיים בתכנון בר־קיימא הוא שיתוף כל אדם או גוף שמושפעים מהתוצאה הסופית. כדי שזה יקרה, הדיונים במסגרות השונות צריכים להיות שקופים וחשופים לביקורת ציבורית, וחייב להתקיים תהליך של החלפת דעות, העברת התנגדויות והגעה להסכמות רחבות ככל האפשר. ברפורמה המוצעת, הדיונים הפנימיים של הוועדות המחוזיות והארציות יהיו חסויים בפני הציבור, וההחלטות שיתקבלו בהם יהיו סופיות ומוחלטות, מבלי שניתן לערער עליהן או לבקר אותן.

אין נוסחאות מדויקות לתכנון נכון, אבל כשמתכננים מתוך ראייה לטווח ארוך, כשמפעילים שיקול דעת והיגיון בריא וכשמתחשבים בשיקולים כלכליים, סביבתיים וחברתיים, התוצאה היא בת־קיימא – כלומר, הפרויקטים שנבנים משרתים את הציבור, ואינם פוגעים ביכולת להמשיך ולפתח את הארץ בהתאם לצרכים העתידיים של הדורות הבאים. מה שנבנה היום ימשיך להשפיע עלינו, לטוב ולרע, וגם על מי שיחיו כאן בעתיד הרבה אחרינו, ותפקידה של מערכת התכנון בישראל הוא להבטיח שההשפעה הזו תהיה חיובית ככל האפשר.

הכותבת היא סמנכ"לית תכנון וקיימות בקבוצת שיכון ובינוי ותשתתף בכנס הנדל"ן של "כלכליסט". מתכננת מחוז ירושלים לשעבר