עושים עלינו ניסויים פרטיים

ההתנגדות לפריסה הארצית של תוכנית ויסקונסין, או בשמה הרשמי "אורות לתעסוקה", מעוררת פליאה. אין ספק שבעיית המובטלים הכרוניים, החיים על קצבת הכנסה, היא חשובה וראויה לטיפול. גם הפרטה אינה בהכרח מילה נרדפת לכישלון. עובדה היא שכביש 6 המופרט הצליח לחבר את הפריפריה למרכז. האם

ייתכן שהשוק הפרטי דווקא יכול לפתור את בעיית המובטלים הכרוניים טוב יותר מהשירות הממשלתי. הרי השוק הפרטי משופע באנשי מקצוע מצוינים - פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, יועצים ארגוניים וכדומה - שיכולים לתת תשובות לבעיות המובטלים ולדאוג להשמתם במקומות עבודה שמתאימים להם. ובכל זאת, נוצרה קואליציה של ארגונים חברתיים שנלחמת בתוכנית זו בלהט אמיתי, להט שמזכיר את ההתנגדות להפרטת בתי הסוהר.

בין בתי סוהר ללשכות תעסוקה

יש דמיון בין שתי ההפרטות: בשתיהן עובד של גוף פרטי, שמטרתו מקסימום רווחים, מקבל שליטה על גורלם של בני אדם. בבית הסוהר הוא יכול להפעיל כוח פיזי נגד אסיר. בוויסקונסין הוא יכול להפעיל על מקבל הבטחת הכנסה כוח כלכלי, ולמנוע ממנו המשך קבלת קצבה. התנגדות הארגונים החברתיים נובעת מהעדויות שהצטברו על שימוש לרעה בכוח זה נגד מובטלים קשי יום, הן בניסוי הישראלי והן בניסוי האמריקאי.

אם כך, מאותן סיבות שבג"ץ פסל את הפרטת בתי הסוהר - שמירה על כבוד האדם וחירותו - ראוי לנו לבדוק שבע בדיקות את תוכנית ויסקונסין. החזרת מובטלים שלא עבדו שנים אל מעגל העבודה אינה עניין פשוט. מצד אחד, המשימה דורשת התייחסות תומכת והכנת תוכנית אישית מתאימה. מצד שני, אי אפשר לוותר על מרכיב המשמעת - דהיינו, הדרישה לנוכחות סבירה במרכז התעסוקה. לכן שיפור התוכנית תוך לימוד מהניסיון הוא דבר נחוץ.

לשפר קודם את התוכנית

ואמנם העדויות מצביעות על צורך בשיפורים. ההצלחה של התוכנית הניסיונית, הפיילוט, אינה רבה: אחוז ההשמה נמוך, איכות העבודות ירודה וההתמדה בהן קטנה. זאת למרות העובדה שכסף ציבורי רב נשפך על הפיילוט. ובכלל, קשה ללמוד משהו מהפיילוט - הוא שונה כמה פעמים במהלך הניסוי, ולאחרונה, רגע לפני היישום הארצי, שוב שונה ביסודיות על ידי שר התמ"ת. משמע הדבר הוא שתוכנית בפריסה ארצית לא עברה למעשה שום ניסוי מוקדם. קל, אם כך, להבין את חוסר ההערכה של אזרחי המדינה לרמה המקצועית של ממשלתם.

הניסיון מלמד כי תפקודה של תוכנית הפרטה תלוי במבנה שלה ובתמריצים למפעיליה. בתחילת הדרך, תמריצי ויסקונסין היו תלויים בחיסכון בקצבאות האבטלה. התוצאה היתה בהתאם - טיפול קשוח מאוד במובטלים כדי לצמצם מתן קצבאות. כאשר עברו לתמריצים לפי השמות בעבודה, אבל לא לפי איכות ההשמה, הופעל לחץ כבד על מובטלים לקבל עבודה שאולי אינה מתאימה להם.

אין פלא, אם כך, שהארגונים החברתיים חוששים שהפרטה מסיבית של פעולת לשכות התעסוקה תפגע בכבוד האדם. במציאות של ישראל השבעה והמנוכרת של 2009 חששם סביר בהחלט.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל