הביטוח הלאומי לאן?

הביטוח הלאומי הודיע לאחרונה כי הוא צפוי לפשוט את הרגל בשנת 2037. המשמעות היא כי בעוד פחות מ-20 שנה לא יוכל יותר לשלם קצבאות רווחה, קצבאות זקנה וכל תשלום אחר אותו הוא נדרש לשלם מתוקף החוק. הוויכוח בין משרד הרווחה ובין משרד האוצר הוא על השימוש בעודפים. למעשה הביטוח הלאומי אינו מתנהל כגוף עצמאי עם הכנסות והוצאות. את עודפי הגביה הוא מעביר לאוצר שמשתמש בו לממן את הוצאות הממשלה. כרגע האוצר חייב לביטוח הלאומי יותר מ-200 מיליארד שקל והחוב רק הולך וגדל. ופתאום כולם מופתעים ומתחילים לשאול שאלות.

המאבק בין האוצר למשרד הרווחה יוצא החוצה כשריח הבחירות ברקע. הרי כבר בשנת ה-90 של המאה הקודמת, ואולי אפילו לפני, היה ברור שהביטוח הלאומי לא יחזיק מעמד. העלייה בתוחלת החיים מגדילה את תשלום קצבאות הזקנה ללא עלייה מתאימה בהכנסות הביטוח הלאומי. פקידי האוצר שלמעשה מנהלים את עודפי הגבייה של הביטוח הלאומי לא שמים את מדיניות הרווחה בראש רשימת סדר העדיפויות ובכך למעשה פוגעים בתיפקודו של המוסד לביטוח לאומי. פקידי האוצר שכחו מזמן כי ביטוח לאומי אינו מס המוטל על האזרחים על מנת שהמדינה תוכל לרכוש עוד טנקים או לממן את הוצאות החינוך והבריאות. הביטוח הלאומי הוא גוף שאמור לקדם את מדיניות הרווחה ורק אותה, וכי הכספים שמופקדים בביטוח הלאומי הם של האזרחים לטובת האזרחים.

ביטוח לאומי צילום: טל שחר

להלן פסקה מתוך החזון של הביטוח הלאומי המופיע באתר האינטרנט: "הביטוח הלאומי פועל על פי חוק ליישום מדיניות הרווחה של מדינת ישראל, והוא שותף משפיע בהתווייתה ובשמירה עליה. רעיון הערבות ההדדית, הקטנת הפערים בחברה, צמצום העוני והבטחת קיימות מערכת הביטחון הסוציאלי לאורך זמן, עומדים בבסיס פעילות הארגון".

נראה כי לנגד עינינו חזון הביטוח הלאומי מתרסק לתוך המציאות הישראלית. מערכת הביטחון הסוציאלי מתרסקת והפערים בחברה הולכים וגדלים. לאורך שנים מבקר המדינה הקדיש פסקאות שלמות לביטוח הלאומי. החל מחוסר יעילות בגביית כספים (למשל מול חברות הביטוח) שמביאה להפסדים של מאות מיליונים ועד לקשר לקוי עם הציבור (למשל כשל בטיפול בקשישים). מעבר לכך בביטוח הלאומי שוכבים מאות מיליונים השייכים לציבור ואף אחד לא טורח לתת לציבור את מה שמגיע לו. על פי דו"ח נציב תלונות הציבור הגוף עם מספר התלונות הרב ביותר הוא הביטוח הלאומי.

לו הביטוח הלאומי היה גוף עסקי, הלקוחות היו מגישים תביעות כנגד הדירקטורים ונושאי משרה על המחדלים הרבים. אז במקום להתחיל ברפורמה בביטוח הלאומי ובמדיניות הרווחה הם ממשיכים לריב. הפוליטיקאים והפקידים עסוקים בזריקת האשמות והציבור ממשיך לשלם. כי הרי הציבור אדיש ולא יעשה שום צעד בשביל לדאוג לזכויותיו.

הביטוח הלאומי צריך לעבור שינוי. להיות יעיל יותר בגביה ומהצד השני לדאוג לתשלום הקצבאות למי שזכאי לכך. לחזק את הקשר עם הציבור ולהיות שירותי יותר. הביטוח הלאומי צריך לאחד מערכות עם רשות המיסים על מנת לקבל מידע טוב יותר על מעלימי מס.

אבל כל זה לא מספיק. דרוש שינוי במדיניות הרווחה ובתשלום הקצבאות. אין יותר סיבה שבישראל של שנת 2018 ישולמו קצבאות ילדים לבעלי הכנסות גבוהות. אין סיבה שלבעלי פנסיה גבוהה ישולמו קצבאות זקנה. חלק מהקצבאות שמשולמות ללא מבחן הכנסה צריכות להיות דיפרנציאליות ובכך לסייע בצמצום הפערים. ועוד הצעה אחת חשובה. נושא האושר הלאומי הופך להיות ליעד מרכזי במדינות רבות. תפקיד הביטוח הלאומי בעתיד צריך להיות דאגה לאושר הלאומי באמצעות השקעה ברווחה בראייה הוליסטית.

ההצעות שעולות לאוויר הן העלאת גיל הפרישה או שינוי רוחבי בקצבאות. מהצד השני האוצר מאיים בצמצום רוחבי בכל המשרדים לאור העבודה כי לא יוכל להשתמש בעודפי הגבייה. לאף אחד אין את הכוח והרצון לעשות שינוי אמיתי שיסייע למימוש החזון של הביטוח הלאומי. הכי קל פשוט לחכות לדו"ח הבא של מבקר המדינה.

הכותב הוא פרופ' טל שביט, מומחה למימון ופסיכולוגיה של משקיעים, דיקאן, בית הספר למנהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למנהל.