חקר ביצועים: השבוע של לבנת, הרגולציה ואתריום

לבנת: מתחת לרדאר

אברהם "בונדי" לבנת, שהלך לעולמו השבוע, היה ניצול שואה שקנה משאית, בנה ממלכה עסקית, וגם בשנה האחרונה לחייו עוד הגיע למשרדי החברה המשפחתית, תעבורה, כדי לייעץ לבניו ולמנהלים האחרים בעבודתם, עבודה ששלובה בהרבה מאוד חזיתות במשק ובחברה הישראלית. היו לו צי משאיות, עסקי נדל"ן, אנרגיה, חקלאות ועוד ועוד. והיו מהלכים במסדרונות השלטון, שאותם הקפיד לבנת לעשות מתחת לרדאר, כמו כל דבר שעשה. את נוחי דנקנר, שותפו לחלק מהדרך, הכירו כולם; אבל לבנת היה עשיר ממנו, משפיע ממנו ושקט ממנו. נדמה שלא היה בארץ עוד איש עסקים שהתאפיין בפער כל כך גדול בין היקף ההשפעה שלו על חיינו למידת החשיפה שלו בציבור.

גולן חזני

אברהם לבנת צילום: נמרוד גליקמן

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה:

כחלון: ומה עם החנויות?

המפקחת על הבנקים, המפקחת על שוק ההון ויו"ר רשות ניירות ערך עומלים בימים אלה על המלצות לצמצום הרגולציה בתחומי אחריותם, לדרישת שר האוצר. ואמנם, עול התקנות והחוקים תוקע את הכלכלה המקומית: במדד Ease of Doing Business של הבנק הלאומי ישראל מדורגת במקום 116 מתוך 189 מקומות. אבל הבעיה אינה מתחילה ונגמרת במערכת הפיננסית; אם משה כחלון רוצה לשמן את גלגלי הכלכלה, הוא צריך לצמצם את הרגולציה גם על העסקים הקטנים והבינוניים, אלה שסובלים מעודף מיסוי, ביורוקרטיה סבוכה לפתיחת עסקים, נגישות מוגבלת לאשראי ותסבוכות בהעברת נדל"ן, אפילו בשיפוצים. הפיננסיירים עוד מצליחים להסתדר, יש להם לובי וכוח, אבל שכבה שלמה במשק הישראלי צריכה את העזרה. כחלון, תקל גם עליהם.

אתי אפללו

משה כחלון, שר האוצר	צילום: יאיר שגיא

משבר הנדל"ן: השיפור שברירי

הנה שני נתונים שנחשפו בימים האחרונים ב"כלכליסט": שנתיים לאחר השקת מחיר למשתכן רק 3,350 דירות בתוכנית קיבלו היתר בנייה. במקביל, בדיקת מכון אלרוב באוניברסיטת תל אביב גילתה שמחירי הנדל"ן ב־12 הערים המרכזיות בישראל עלו ברבעון הראשון של השנה בכ־2%. במילים אחרות, המגמה של קיפאון ואף ירידה במחירי הנדל"ן, שהסתמנה בשבועות האחרונים, שברירית מאוד, וצריך לנהוג בה בזהירות כדי שתתחזק. אם בג"ץ יורה לבטל את החוק למיסוי דירה שלישית, שהליך החקיקה שלו אכן היה ביזיון, זו תהיה מכה קשה לשוק. לשופטים נותר לקבוע עד כמה הנזק הזה הוא שיקול.

אורי תובל

אתר בנייה לדיור להשכרה (ארכיון)	צילום: אוראל כהן

בנקור: רגע היסטורי?

חברת הסטארט־אפ הישראלית בנקור קבעה השבוע שיא, בגיוס ההון המהיר ביותר באמצעות הקצאת מטבע (ICO). זו שיטת גיוס שבין מכירת מניות למימון המונים המתבצעת בהנפקת מטבע וירטואלי (לפי הפרוטוקול של Ethereum), ושבה המטבע מתחיל להיסחר ברגע ההנפקה וערכו נקבע בהתאם לביקוש. היא מושכת אנשים מן השורה שמבינים שהשקעה קטנה, אולי, יכולה להפוך אותם למיליונרים וירטואליים, וגם מיליונרים וירטואליים של ממש, כאלה שלפני כמה שנים קנו ביטקוין או אתריום ומאז מגלגלים אותם. העובדה שבנקור גייסו באמצעותה 150 מיליון דולר בתוך שלוש שעות בלבד מעידה על כך שמדובר באפיק שמאפשר השגת מימון קלה ומהירה, שיכולה לשבש את כל עולם ההשקעות, לפחות בהייטק. ייתכן שהגיוס של השבוע עוד ייזכר כנקודת מפנה בהיסטוריה של הענף.

הגר רבט

בנקור

סבא וסבתא זה לא הפתרון

ח"כ מייקל אורן (כולנו) יזם הצעת חוק חדשנית: לאפשר לסבים וסבתות עובדים לנצל עד שישה ימי מחלה לצורך טיפול בנכדים חולים. "זה מאפשר לאותו פלח הכי מפיק (הכוונה לפרודוקטיבי) באוכלוסייה, שזה הילדים שלנו, להישאר בתפקידיהם בזמן שסבא וסבתא מטפלים בנכדים חולים", הסביר. זו הצעה מוזרה. ראשית, כי היא מסמנת את הסבים והסבתות כפחות פרודוקטיביים, אולי לא נחוצים; מילא ששוק התעסוקה מסתכל עליהם כך, אבל גם הכנסת? שנית, כי כאמור שוק התעסוקה מסתכל עליהם כך ממילא. אם הם יתחילו לקחת ימי מחלה בשביל הנכדים, הם עלולים לסכן את הג'ובים שלהם. אולי במקום שדור הסבים ישמש חומת ההגנה על העבודה של דור הילדים, דור הילדים יהיה זה שצריך להגן על העבודות של הסבים? ובמילים אחרות, אם השיטה כל כך דפוקה עד שהורים חוששים לקחת ימי חופש לטיפול בילדיהם החולים, הפתרון אינו לגייס את סבא וסבתא, אלא לשנות את המציאות. לשמור על ההורים ולשמור על הסבים. הם כבר יחליטו ביניהם מי הכי מתאים לשמור על הנכדים.

קרן צוריאל הררי

אילוסטרציה	צילום: שאטרסטוק

הקוד האתי: איפה ההיגיון

"אני לא מוכן שחיילי צה"ל יצטרכו להסתובב עם עורך דין", אמר פעם שר החינוך נפתלי בנט בעקבות מבצע צוק איתן. זה לא אומר שלא צריך הוראות שמסדירות באילו מקרים צריך לירות ובאילו לא; בנט כיוון לכך שבסופו של דבר שיקול הדעת בשטח צריך להיות של החייל ומפקדיו, ושמחוץ למקרי קיצון נדירים, עודף של סנקציות משמעתיות ומשפטיות יגרום לכך שהחיילים ינצרו את הנשק גם כשצריך לירות כדי לא להסתכן בהסתבכות מיותרת. נשמע הגיוני? אז הקוד האתי לאקדמיה.

מיקי פלד

השר נפתלי בנט	צילום: אוהד צויגנברג

בחירות באירופה: המגמה משתנה?

תנועת חמשת הכוכבים האיטלקית, מפלגתו האנטי־ממסדית של הקומיקאי לשעבר בפה גרילו, ספגה תבוסה בבחירות המקומיות בגנואה, עירו של גרילו; זו אכזבה גדולה ליורוסקפטים, שקיוו להגדיל את כוחם לקראת הבחירות הכלליות בשנה הבאה. בצרפת מפלגתו של הנשיא עמנואל מקרון רשמה ניצחון בסיבוב הראשון בבחירות לפרלמנט, והגדילה את סיכוייו לקדם רפורמה בשוק התעסוקה. בבריטניה מפלגת השמרנים של תרזה מיי איבדה את הרוב בפרלמנט, ולכן הניתוק מהאיחוד האירופי יהיה פחות דרסטי מכפי שמיי קיוותה. זהו, אם כן, שבוע של משב רוח אופטימי מאירופה, עם תחושה של חזרה לפוליטיקה מתונה יותר, כזאת שמבוססת על רעיונות לשגשוג ולאחדות ולא על שנאת זרים והתבדלות. אבל תיקון אמיתי ידרוש הרבה יותר משבוע אחד בלי נבחרים קיצוניים.

תמר טוניק

בפה גרילו	צילום: איי פי

ווארינקה: כמו מקנרו

סטניסלב ווארינקה השוויצרי אמנם הפסיד בגמר הרולאן גרוס, ובכל זאת הוא המנצח הגדול. מדובר באנטי־גיבור קלאסי: שם שובר שיניים, מבנה גוף עגלגל, התנהלות לעומתית ופטרון מטיל צל ענק, רוג'ר פדרר. כל האלמנטים הללו, בשילוב עם הטוטאליות שלו כשחקן, הפכו את ווארינקה לאחד הספורטאים המעניינים בענף בשנים האחרונות. "סטן דה מאן", כפי שהוא מכונה, נבנה מהלחץ. קהל עוין משפר את הביטחון שלו, ומרתק לראות אותו ברגעים האלה, כשהוא מפצה על כל הפגמים בכוח רצון אדיר. כבר מזמן אין בסבב המקצועני משוגעים כאלה, שגורמים לטניס להיכנס לתוך הלב. למעשה, מאז ג'ון מקנרו לא היה אחד כזה, ובכל זאת עברו מאז 25 שנה. טוב שבאת, סטן.

גולן פרידנפלד

תרזה מיי מספקת עוד שיעור במנהיגות, ומתנצלת בפני מפלגתה על תוצאות הבחירות המאכזבות