דילמת הגרביונים

שבוע שבו פיטרו את רועי ורמוס מפסגות, הבן שלי הלך לגן בגרביונים סגולים. שנינו נאלצנו להתמודד עם סיטואציה לא מוכרת. השליטה של שנינו בהתרחשויות במרחב שהכי מוכר לנו הוגבלה. אני נכנעתי לגחמה של ילד בן שלוש וחצי, בשם הנכונות ההורית לאפשר לילדים להתפתח כרצונם. ורמוס נכנע לרצון האדיר של זהבית כהן בשליטה ולרצון של בעל הבית שלו, עד לא מכבר מיטיבו, לראות את המיליארדים פרי השקעתו. אני חטפתי מבט מזלזל מהגננת. הוא הושלך ככלי אין בו חפץ לזרועות הפרקליטות, כשכתב אישום מרחף מעל ראשו. אה, והוא גם אמור לקבל 50 מיליון שקל.

רועי ורמוס צילום: בועז אופנהיים

האם הייתי לוקח 50 מיליון שקל ונשאר עם סיכון שאעמוד לדין, ואולי אף אורשע, באשמת שותפות לתרמית בניירות ערך? כן.

מה אומר לעצמו ג'רמי בלנק, נציג קרן יורק בארץ, כשהוא חותם על עסקה עם רשות ניירות ערך ואייפקס ומנער מעליו את ורמוס? איך הוא מצדיק בינו לבינו את החלטתו להשאיר את המנכ"ל שלו להתמודד לבד עם איום הרשעה, אחרי שזה השביח בעבורו את פסגות והפך אותו לבית השקעות ששווה כמעט 3 מיליארד שקל? אפשר להניח שהוא אומר לעצמו: בלי השטויות שהטמבל הזה עשה, לכאורה, רגע לפני שאני מוכר את העסק, הייתי מקבל עוד 260 מיליון שקל. אז שיקפוץ. ואני גם מרפד אותו ב־50 מיליון, כך שבכלל אין על מה לדבר. מוסריות היא עניין מאוד יחסי בסכומים האלה. אני מודה שאין לי כלים לשפוט אותה.

אצל קרן יורק זה עניין שבשגרה. גבי רביד, מנכ"לית פסגות הקודמת, נאלצה גם היא ללכת בנסיבות דומות. גם היא הפכה את בית ההשקעות למוביל על מתחריו, כתרים נקשרו לראשה, וגם היא הושלכה לבסוף להתמודד עם כתב אישום שהוגש נגדה. קרן יורק היתה גם אז זו שהראתה לה את הדלת, כדי שהמנכ"לית המוערכת עד לפני רגע לא תסכל את עסקת רכישת פסגות מבנק לאומי. רביד קיבלה כ־4 מיליון שקל - כמעט מגוחך בסטנדרטים של היום - נאבקה על חפותה וזכתה לבסוף.

האם הייתי לוקח 4 מיליון שקל ונשאר עם סיכון שאעמוד לדין, ואולי אף אורשע, באשמת הפעלת לחץ על יועצי השקעות כדי שימכרו קרנות של בית ההשקעות שעמדתי בראשו? כן.

חלק גדול מ־50 מיליון השקלים שורמוס יקבל היה ניתן לו בכל מקרה ברגע שהושלמה העסקה. הסכום הזה מורכב ברובו מאופציות שהיו בידיו מזמן וממענק מכירה. עכשיו נדמיין לרגע מצב שבו כל עניין האישומים הפליליים אינו רלבנטי, וורמוס ממשיך לנהל את פסגות תחת אייפקס, הבעלים החדשים. זה לא מופרך - הרי עד לא מזמן, כשהעסקה התבשלה, השארתו בתפקיד היתה דרישה של הרוכשים. ובכן, האם לאחר שהיה מקבל את 50 מיליון השקלים, ורמוס היה יכול להמשיך ולעמוד כמגן הציבור במאבקו מול הטייקונים החמסנים? האם היה יכול להמשיך לזעוק את זעקת בעלי האג"ח מול התספורת שמציע להם לב לבייב? נדמה שהיה לו קשה להמשיך להחזיק מעמד כמותג־העל של האקטיביזם המוסדי. אבל אולי אני טועה. מוסריות בסכומים האלה היא עניין חמקמק. וממילא גם קודם לכן עסקנו בדימויים, לא בלוחמה אמיתית למען הציבור.

גם אחרי שנים, בכל פעם מחדש מפתיע לחזות ביצריות שמניעה את אנשי הכסף הגדול כאשר מדובר בעסקת ענק. אנשים, מכל סוג, נהפכים בן רגע לכלי. אין אפילו צורך ליידע אותם בנוגע לעסקה המתרקמת מאחורי גבם. עד לפני רגע לפיהם נשק דבר, מעכשיו שיישקו לנו. אין דבר. כשורמוס ישוב יום אחד לעסוק במקצוע שלו, כמו גבי רביד לפניו, זה לקח שהוא חייב לזכור. כווייה שתכשיר אותו לייצג בבוא היום באמת את האנשים שאת כספם הוא מנהל. לייצג ממש, לא במסגרת שיווק תדמיתי.

בסופו של דבר, הבן שלי חזר מהגן מאושר.