רנטגן בוי

דצמבר 2008. שיאו של המשבר הגלובלי. בממשלה מתחבטים בנוגע להתערבות הרצויה במשק ומהרהרים בצורך לסייע לקונצרנים שהאג"ח שלהם נסחרות בתשואות זבל. איש העסקים נוחי דנקנר, בעל השליטה בקונצרן אי.די.בי, נפגש עם ראש הממשלה אהוד אולמרט ומציג בפניו את תוכניתו לפתרון משבר האג"ח. מישהו חייב לתת עצה.

ינואר 2010. על סדר היום מאבק סביב מינויו של הנגיד סטנלי פישר לתקופת כהונה נוספת וסוגיות בוערות אחרות, כמו המלצות ועדת חודק בנוגע לאג"ח קונצרניות. שר האוצר יובל שטייניץ מוצא זמן פנוי ומתייצב לפגישה במשרדי קונצרן אי.די.בי בתל אביב. נוחי דנקנר מארח אותו ברוב כבוד. מישהו חייב לארח.

ינואר 2010. סוגיית מינויו של הנגיד לתקופת כהונה נוספת ממשיכה להעסיק את הצמרת הפוליטית והעסקית. דובר קבוצת אי.די.בי מפרסם הודעה: "נוחי דנקנר סבור כי הנגיד פישר מסיים חמש שנות כהונה מוצלחות ביותר והיה שמח אם כהונתו תוארך בחמש שנים נוספות". מישהו חייב לדבר בגוף שלישי.

ינואר 2010. נשיא המדינה שמעון פרס מארגן אוטובוס של הצמרת הניהולית של ישראל. על הפרק מסע לגליל כחלק מקידום השקעות בתעסוקת ערבים בצפון. נסיעה של כשעתיים, במושבים הרבה פחות נוחים מאלה שהישבנים שם מורגלים להם. אבל המטרה מקדשת. וכך, כפי שניתן לראות בתצלום למטה, מצד שמאל במושב הקדמי יושב נוחי דנקנר. לשמאלו ניתן לזהות את נשיא המדינה שמעון פרס. מאחור אנשי עסקים נוספים. מישהו חייב לשבת ליד הנשיא.

אוטובוס הצמרת הניהולית של ישראל צילום: משה מילנר,לע"מ

14 במרץ 2010. ערב. דן אנד ברדסטריט עורך אירוע להענקת אות המנהיגות העסקית של ישראל. בין היתר מתייצבים לקבל את האות גליה מאור, אלי יונס, זהבית כהן, חיים כצמן, שאול שני ושלמה אליהו. דנקנר זוכה גם הוא, אבל את האות מקבל בשמו חיים גבריאלי, מנכ"ל אי.די.בי והאיש למשימות פחות נעימות. דנקנר עצמו נעדר מהאירוע. מישהו חייב?

14 במרץ 2010. לילה. בערוץ 10 משדרים את "עיני רנטגן", סרט דוקומנטרי מלטף העוסק ברב יעקב איפרגן מנתיבות, חברו הטוב של דנקנר המכונה "הרנטגן". השידור זוכה ל־16% רייטינג, כמעט שיא בערוץ. נוחי דנקנר מרואיין בסרט. הוא אומר: "אם נראה לכם שאני מייצג רק עולם שכלתני, אתם טועים... אני ממזג באופי שלי, בתכונות שלי... מה שאת קוראת לו עולם שכלתני ורוחניות, ואני נהנה להיות אדם כזה". והרנטגן משיב: "כולנו מאוד סוגדים לך". מישהו חייב!

הוא חד מחשבה, מבריק מבחינה עסקית, מריח מצוין הזדמנויות. תחזיותיו המקרו־כלכליות מתבררות כנכונות. בלי שנרגיש, נוחי דנקנר הולך ונבנה לנגד עינינו כרנטגן של עולם העסקים. הקדוש העסקי הראשון. הרנטגן מנתיבות יודע מראש על לידת שלישייה מתקרבת ולהבדיל על תאונה ממשמשת? דנקנר מאי.די.בי יודע שהמניות של קרדיט סוויס יעלו. שהצמיחה בהודו תיעצר. שסטנלי פישר יישאר.

מלאכתו קרובה לעשיית נסים: עצם רכישת מניות בנק שוויצרי על ידו מבטיחה רווח של מיליארדים. אנשים שמכירים אותו מספרים שהוא יכול בתוך דקות לפענח את פרופיל האישיות של בן שיחו. האימפריה העסקית שבנה מושכת אליו, בדיוק כמו אל האיש מנתיבות, את האליטה הפוליטית, שחבריה מקפידים לבוא מעת לעת "ללמוד ולהתייעץ". הוא אשף בפוליטיקה עסקית. על יכולותיו הפוליטיות ברמה הלאומית יכולים להעיד פרס, אולמרט ושטייניץ.

כמו אצל החבר הטוב מהדרום, המעמד שנרכש בעמל מחייב שיתייחסו אליו בכל הכבוד הראוי. מערך אנושי מסודר וצפוף אחראי שלא ייסדק סדק. גבריאלי הוא המופקד הראשי על גינוני הנוחי. דובר הקבוצה רני רהב מסייע לידו. הם מסננים בין מותר ואסור. רצוי ולא רצוי. שלא יהיו פאשלות. הם המכשיר לתיאום מוקדם של סדרי צילום, ישיבה או ראיון - אם בכלל, וכנראה שלא. הם מבטיחים שבתמונה הוא יהיה באמצע. שבכתבה לטלוויזיה הוא יופיע ראשון. שבמיזם התקשורתי שהוא משתתף בו ייקחו חלק אנשי עסקים מסדר גודל ראוי. שלנשיא המדינה יישמר מקום טוב לידו.

התוצאה המיידית היא תדמית של איש עסקים שנמצא מעל היומיום הישראלי המהביל. מישהו שמכיר אותנו, שבודק אותנו מקרוב, אבל בעצם מתבונן דרכנו. רנטגן.

בשבוע שעבר כתבתי שרוחניות היתר של שרי אריסון משליכה שלא לטובה על בנק הפועלים. שלוחיה כעסו עליי אחר כך בשל החיבור בין חייה האישיים לבנק שלה. להגנתה אני יכול לומר שהיא באמת אומרת ועושה את מה שהיא מרגישה וחושבת. דרך החיים שלה - ייחודית ככל שתהיה - אינה מוסתרת ואינה מדובררת יתר על המידה. זה אינו עניין של מה בכך בצמרת העסקית המקומית הקפוצה.

אצל דנקנר הפן הרוחני אמנם מוצהר, אבל חמקמק הרבה יותר. תחום בגבולות קשוחים ואינו מתערבב בעסקים, כלפי חוץ. רוחניות שקורצת לישראליות החדשה, זו שאינה חוששת "להתנסות" בעולמות בלתי מוסברים, אבל דנקנר לא ייתפס באמירה של מהות החיים. לא שם נמצא המודל שלו.

דנקנר מתמקם ברווח שבין הבאבא לבין אלי הורביץ. בין הקדוש הרוחני לבין המנהל הרציונלי, שפרישתו הותירה את המשק הישראלי בלי האב יפה הבלורית. בין הרוחני־שטחי לבין הצברי־דוגרי. אלא שלא כמו הורביץ, הוא מקפיד שלא לומר בפומבי את מה שהוא באמת חושב, בוודאי שלא בנושאים קונטרוברסליים. הוא תרם למיזם של הרנטגן להקמת מרכז רפואי על שם אביו באשדוד, אבל הוא לא ייתפס מביע עמדה בנוגע לחדר המיון המבוטל לא הרחק משם באשקלון. הוא מעדיף להמשיך להביט בנו בעיניים חודרות.