תשקיף: ענת במקום שרי

בפורים האחרון ציון קינן התחפש לדן חסכן. המנכ"ל הטרי של בנק הפועלים הכניס את עצמו למסיכת ראש ענקית, כולל המצנפת האדומה והזקן הלא הגיוני, התייצב במסיבה של החטיבה העסקית וגרף בקלות את אהדת העובדים. בחירת התחפושת לא היתה מקרית. קינן הרוויח בזכותה גם הזדהות עם הבנק וגם שבירת דיסטנס פורימית ומחויכת. זו היתה הדגמה נוספת של יכולתו לעשות את הדבר הנכון כדי לצבור אהדה ולקדם את עצמו בדרך להצלחה. וקינן הגיע לתפקיד המנכ"ל כדי להצליח.

זה לא עניין של מה בכך. אינטואיציה חזקה, מוטיבציה אינסופית, זיהוי מוקדי הכוח ותכנון קפדני עד מניפולטיבי של כל צעד וצעד הביאו את הילד ציון וקנין ממעברת חרובית עד לקומה העליונה בבניין הנהלת בנק הפועלים ברחוב יהודה הלוי בתל אביב. והוא כבר הבהיר שאין לו כוונה לשבת שם בנחת על סיר הבשר ולהמתין לפרישה. הוא רוצה - ואומר את זה - להוביל על בנק לאומי ברווח הנקי, בשווי השוק ובתשואה להון.

ענת לוין צילום: אוראל כהן

לכן קשה להפריז בחשיבות החלטתו של קינן לצרף את ענת לוין לבנק הפועלים. מנהלת ההשקעות המובילה בישראל היא רכש מקצועי איכותי, שאינה פוחדת לחשוף בפומבי מה היא חושבת. אבל היא קודם כל רכש תדמיתי מהמעלה הראשונה לבנק החבול, שתדמיתו נשחקה עד דק בשנים האחרונות. קינן זיהה שכאן טמונה בעיה גדולה מאוד.

כמו לוין, גם בעלת השליטה בבנק שרי אריסון אינה חוששת לחשוף מה היא חושבת. אצלה פשוט לא כולם מקשיבים, ולעתים, כשמקשיבים, צמרמורת אוחזת. בשלוש השנים האחרונות נדמה שאריסון, בניגוד לכוונותיה המוצהרות, עשתה כמעט כל שאפשר כדי שגם בנק הפועלים ייכנס תחת ההילה הבעייתית שלה.

הנה רשימה חלקית: שלמה נחמה, יו"ר בנק ותיק ומוערך, הודח בהחלטה של רגע; לפרופ' אמיר ברנע, דירקטור בעל שם מטעם הציבור, הראו את הדרך החוצה זמן קצר אחר כך; דני דנקנר, מנהל מתריס ולעומתי, שרגע קודם עוד ניהל מול אריסון מאבק סביב מניות הבנק, מונה ליו"ר; אשה אחת, איריס דרור, ראש תחום שפה ותקשורת או משהו כזה בקבוצת אריסון, התמנתה לדירקטורית; סם לוי־אור, גורו מתקשר שמתמחה בטיפול מודעותי ואנרגטי, הצטרף לצוות התומכים הקרוב של אריסון; עופר גלזר, סקיפר אילתי ובעל שלישי, נשלח לכלא לאחר שהורשע במעשים מגונים ובהטרדה מינית של האחות שטיפלה באשתו; המנכ"ל צבי זיו התפטר בשל חילוקי דעות עם היו"ר ובאחרונה העיד במשטרה שגורמים בכירים בבנק פעלו מעליו ומתחתיו; העימות המתוקשר של אריסון מול נגיד בנק ישראל סטנלי פישר הסתיים בסופו של דבר בפרישת היו"ר דנקנר ובחקירת משטרה שמתנהלת בעניינו; וכמובן "לידה", ספר מכונן ומסמך מפתח להבנת עולמה של אריסון, שתוקשר ברמות שמימיות וחשיפתו לוותה בהצהרות מעוררות אי־נוחות של המחברת. אריסון דיווחה בין היתר כי היא מקבלת מסרים מלמעלה וזוכה בחזיונות נבואיים, לרבות כאלה שצפו את קריסת המחשבים בבנק ואת המשבר הגלובלי. חרף החזיונות, הפועלים הצליח להסתבך עד מעל לאוזניו בהרפתקת ה־MBS הגדולה, להפסיד הון עתק ולאבד את ההובלה בענף הבנקאות.

אריסון אינה מנהלת את הפועלים. אבל הניתוק המובנה, המעוגן בחוק, בינה כבעלת המניות לבין הבנק שבשליטתה, לא הועיל. תחת המוטו "אני עצמאית, אני מחליטה, אני מנווטת", הטיטאניק של הפועלים אולי לא טבעה, אבל בהחלט משייטת זה זמן במים לא ידידותיים.

את כל זה קינן צריך לשקם. לכן לא חשש לצרף לבנק את לוין - דמות מוערכת, עצמאית, דעתנית. חרף הקילומטרז' הקצר שלו כמנכ"ל, קינן לא נרתע ממנהלים חזקים. אין לו ברירה. הוא צריך לגרד בכוח את הסטיגמה שנדבקה היטב לתחתית של הספינה. כך צורף עוד לפני לוין שמעון גל, בנקאי מוערך בפני עצמו שהיה ראש החטיבה העסקית במזרחי טפחות. וכך הוחלפו בתוך חודשים ספורים כמעט כל ראשי החטיבות בבנק, תוך ניסיון למחוק זכר אנושי להרפתקת ההשקעות הספקולטיביות בחו"ל.

הבחירה בלוין גם מעידה פעם נוספת על היכולת לזהות נכון סיטואציות. ללוין הוצע לא מזמן להצטרף לשירות הציבורי כממונה על שוק ההון. היא התלבטה וסירבה לבסוף. קינן הבין שייתכן שהיא בשלה להחליט על שינוי מקצועי. סביר להניח שנתן לה להבין שיש לה אופק קריירה בבנק. שבעתיד, לאחר שתשתפשף ותתנסה, היא תוכל לטפס למעלה. מחיר הוגן, שתמורתו הרוויח מנהלת רציונלית, שמקבלת החלטות מנומקות ומדבררת אותן במילים ארציות. חומר מצוין לפיזור ההילה השמימית שמרחפת מעל הבנק שלו.