במת כלכליסט: היזהרו מקוסמים פיננסיים

איך זה שמצאנו את עצמנו, כל הציבור בעלי החיסכון הפנסיוני בקופות הגמל, בביטוחי המנהלים ובקרנות הפנסיה, עם חוב של מר לב לבייב המצוי בקשיים? במה טעינו? ברור למה לבייב לקח את כספנו כהלוואה - כי הוא היה יכול. מר לבייב תמיד אהב ללוות כסף בזול ולקנות בו נכסים. כל עוד הערך של הנכסים עלה, זו היתה מדיניות עסקית טובה. הבעיה היא שהאסטרטגיה הזאת נמשכה גם לתוך המשבר הגדול האחרון, כשהנכסים היו מסוכנים: נדל"ן ברוסיה, במזרח אירופה וגם בארה"ב. כשערך השוק של הנכסים הללו צנח והחובות עלו בערכם על הנכסים, הודיעה אפריקה ישראל על אי־יכולתה להחזיר את החוב.

מדוע הלווינו לו את כספי הפנסיה שלנו? האמת היא שלא שאלו אותנו. אנחנו אמנם בוחרים בערוץ ביטוח פנסיוני במקום עבודתנו, אך לרוב אין לנו שליטה על ניהול הכסף - אפילו לא על הסיכון הרצוי לנו. מי שמנהל את הכסף עבורנו הן קופות הגמל, קרנות הפנסיה וחברות הביטוח, והן שהלוו לו (נוסף על הבנקים, שהלוו ללבייב סכומים גדולים מאוד). ניהול כסף זה נמצא תחת פיקוח קפדני ופרטני של משרד האוצר, ולכן התשובה לשאלה נמצאת שם - והיא האמונה בשוק החופשי.

משרד האוצר ובנק ישראל טענו במשך שנים בזכות שחרור שוק ההון הישראלי מכבלי הממשלה והפיכתו לשוק חופשי, והטיפול בחיסכון לפנסיה הוא אבן יסוד בתוכנית. מקרה לבייב וטייקונים אחרים הוא תוצאה ישירה של המדיניות הזאת.

עוברים לקונצרניות

רגע של היסטוריה: לפני 1987 היה שוק ההון מולאם; הממשלה שאבה את רוב החיסכון במשק וחילקה אותו לפי שיקול דעתה כאשראי לגופים עסקיים וכמשכנתאות לזוגות צעירים ועולים, וגם מימנה את הגירעונות הממשלתיים העצומים שהחלו במלחמת יום כיפור ב־1973. לגופים הפנסיוניים הנפיקה הממשלה אג"ח מיועדות - איגרות חוב ממשלתיות מיוחדות, שהבטיחו תשואה טובה לאורך שנים והבטיחו את עתידו של הפנסיונר. ב־1987 בוטלו האג"ח המיועדות לקופות הגמל, ב־1991 הן בוטלו לתוכניות ביטוח מנהלים חדשות, וב־2003 הן בוטלו ברובן עבור קרנות הפנסיה.

הגופים הפנסיוניים גובים מדי חודש יותר מ־3 מיליארד שקל מהעמיתים, והם חייבים למצוא אפיק השקעה לסכומים אלו. בעקבות ביטול האג"ח המיועדות מצאו הקרנות את האג"ח הקונצרניות - אג"ח שמנפיקות חברות גדולות ונראות כהשקעה סולידית, מכיוון שזו הלוואה שנותן קונה האג"ח למנפיק שלה, הכוללת התחייבות לשלם ריבית ותשלומים על חשבון החוב במועדים קבועים מראש. אג"חים אלו גם זכו לדירוג גבוה של חברות הדירוג הישראליות.

לקח יקר

משרד האוצר, בנק ישראל ורשות ני"ע עודדו את פיתוח האג"ח הקונצרניות והפעילו מעט פיקוח על השוק הזה. הם האמינו ששוק ההון יפקח על עצמו (self regulating), יידע לתמחר נכון את הסיכונים, ולא ילווה ללווה מסוכן בזול, ואולי לא ילווה לו בכלל.

אמונה זו בחוכמתו של השוק הפיננסי נופצה לרסיסים במשבר הפיננסי העולמי. הרי סוכנויות הדירוג העולמיות הן שנתנו את הדירוג המקסימלי AAA (גבוה מזה של אג"ח של מדינת ישראל, שהוא -A) לניירות ערך שמאחוריהם היו משכנתאות שלא שוות כלום, שהולוו למובטלים על נכסים ירודים. גם בישראל, לבייב לא נאלץ לשלם ריבית גבוהה יותר על החוב שלו, כך שתשקף את הסיכון הברור בהשקעה בנדל"ן בחו"ל.

אם כן, מה שאפשר להפיק מהפרשייה הזאת, שעולה לנו ביוקר רב, הוא לקח יקר מפז: אם קוסם פיננסי מבטיח לנו נסים ונפלאות, כדאי לבדוק בכיסים אם כספנו לא נעלם לפתע. נקווה שהעליות האחרונות בשוקי המניות לא ישכיחו מאיתנו את הלקח הזה. אנחנו כל כך רוצים להשאיר את המשבר מאחורינו, ולחזור ולהאמין באשליות!

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר בירושלים ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל