במת כלכליסט: הסתכלו על אובמה - ככה כן בונים צוות מקצועי

כדאי לנו הישראלים ללמוד מאובמה איך בונים צוותים. אני לא מתכוון לבחירה, המבריקה בעיניי, של הילרי קלינטון למזכירת המדינה, אלא לתחום הכלכלי.

נבחן למשל שלושה מינויים חשובים: פיטר אורזג, הממונה על התקציבים; טים גייתנר, שר האוצר; ולארי סאמרס, היועץ הכלכלי. לכולם

לכל השלושה ניסיון מעשי רב: אורזג היה ראש אגף התקציבים של הקונגרס, גייתנר היה כלכלן בבית הלבן בתקופת כהונתו של קלינטון ונגיד הבנק הפדרלי של ניו יורק, וסאמרס היה שר האוצר בממשל קלינטון וטיפל במשברים במקסיקו ב־1995 ובאסיה ב־1997.

באוצר אין הערכה לאינטלקט

ואצלנו? האם בקרב המנהיגות הכלכלית שלנו יש הערכה לידע, לאינטלקט ולעומק אקדמי? אם מסתכלים על משרד האוצר, התשובה המצערת היא כנראה שלא. האוצר אינו מחשיב ידע אקדמי אלא אנרגיה, נחישות, מהירות מחשבה ויכולת להילחם על העמדות ולשמור על התקציב. באוצר אין מחלקת מחקר של ממש, שבה יושבים עשרות כלכלנים וצוברים ידע (הניסיון בארץ ובחו"ל מראה כי מחלקת מחקר היא בדרך כלל אחד המקורות להנהגה המקצועית של המוסד).

לא לחינם נקראים כלכלני אגף התקציבים נערי האוצר - מסלול העבודה שלהם שולח אותם בדרך כלל החוצה מהאגף בתוך כמה שנים.

נתניהו לעומת זאת, שניחן ברקע אינטלקטואלי, מעריך ידע ואיכות. הוא מינה למנכ"ל האוצר את ד"ר יוסי בכר, לחשב הכללי את ד"ר ירון זליכה ולנגיד בנק ישראל את פרופ' סטנלי פישר . ייתכן מאוד שבמינויים אלו היתה השפעה לחינוך האמריקאי שקיבל.

גם הסטטוס של מקצועות הידע, שמרוכזים בסקטור הציבורי, הולך ופוחת. זהו אחד הביטויים של השינויים הערכיים שעוברת החברה הישראלית, שהחומרנות וההערכה לכסף הולכים ומתחזקים בה. ירידה זו משתלבת היטב עם הירידה היחסית בהכנסה של מקצועות הידע, וחוסר הרצון של משרד האוצר לשלם עבורו (זוהי אבחנה כללית ולא תלונה אישית, למרות שגם אני שייך למקצועות הידע).

למשל מקצוע עתיר ידע כמו רפואה. בבוררות הרופאים מול המעסיקים טען האוצר שאין צורך לשלם תוספת שכר. למזלו של עתיד הרפואה בישראל, הבוררים דווקא השתכנעו ונתנו תוספת שכר של 24.2%, בדיוק כמו של הסגל הבכיר באוניברסיטאות.

ללמוד מהשלישייה של אובמה

גם על הידע באוניברסיטאות אין האוצר מוכן לשלם - לא בתקציבים שיגדילו את התקנים ויחזירו מאות דוקטורים מוכשרים מחו"ל, שרק מתחננים לחזור, ולא בתוספות שכר לסגל הבכיר שישאירו אותם בארץ. רק שביתה ארוכה הביאה לתוספות השכר האחרונות.

ומה שזועק לשמים הוא שכרם של המורים: לפי הנתונים האחרונים, השכר הממוצע ברוטו בחינוך הוא 6,500 שקל לחודש, פחות מחצי השכר בפיננסים, שהוא 14,400 שקל.

ישראל כל כך רוצה להיות אמריקה, אבל היא מאמצת ממנה את הדברים הלא נכונים: את הסגידה לכסף והסלידה מהממשלה. עדיף שתיקח ממנה את הדברים הנכונים: את היסודיות והשיטתיות, את ההערכה למקצועיות ואת היכולת ליצור מערכות מתפקדות עם אנשים מעולים - למשל השלישייה בבית הלבן של אובמה.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר בירושלים ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל