שיוויון לנשים: השינוי הוא לא רק בראש

השנה שחלפה הביאה עמה גל עזיבות של נשים בתפקידי ניהול בכירים בחברות ציבוריות בארה"ב. כך למשל, אינדרה נואי מפפסיקו פרשה והוחלפה בידי רמון לגוארטה. דניס מוריסון, מנכ"לית מרקי קמפבל, הוחלפה גם היא בידי גבר - מארק קלאוז.

המגמה הזו הביאה לירידה במספר הנשים המנכ"ליות ב־500 החברות הגדולות בעולם, שעומד כעת על 24 בלבד. גם בישראל המצב רחוק מלהיות מזהיר, כשרק שלוש מנכ"ליות עומדות בראש חברות ת"א 35.

על רקע שורת מחקרים שהדגימו את התועלת הכספית לחברות עם שיעור השתתפות גבוה של נשים בדירקטוריון ובדרגי הנהלה, הקצב האטי שבו משתנה המציאות הזו הוא מפתיע. אבל, הממצאים של המחקרים בדרך כלל מורכבים מכפי משמדווח בתקשורת. לצד מחקרים שהראו קשר בין מספר הנשים בדירקטוריון לבין ביצועי המניה, אחרים לא מצאו קשר בין מינוי נשים לדירקטוריונים בחברות ציבוריות לבין רווחיותן וביצועיהן של החברות בשוק ההון. אחד ההסברים הוא, שהסיבות מאחורי מינוי דירקטורים אינן בהכרח שיפור הביצועים הפיננסיים.

ההתמקדות במספר המנכ"ליות וחברות הדירקטוריון מחמיצה נקודה חשובה וידועה. שיעור הנשים כחלק מכלל העובדים פוחת ככל שעולים בסולם הדרגות. השפעת הימצאותה של אישה בודדה בפסגה, או מינוי נשים לדירקטוריון בחברה בה שדרת ההנהלה גברית בעיקרה, תהיה זניחה. לכן, קרנות סל שמחקות מניות של חברות עם כמה נשים בכירות או דירקטוריות, לא בהכרח יכו את המדדים. מיעוט הנשים בעמדות משפיעות גם כך מצר את אפשרויות המעקב של קרנות הסל האלה. מסיבה זו, ההשקעה בהן נושאת עמה ערך חברתי וכלכלי לטווח ארוך. ככל שהשקעה בקרנות תהיה נרחבת יותר, סביר להניח שיגדל מספר החברות שאחר מנייתן הן יוכלו לעקוב.

עם זאת, כדי להשיג השפעה אמיתית של נשים על האופן בו מתנהלות חברות, השוויון שיש למדוד הוא לא רק בדירקטוריון או בהנהלה הבכירה, אלא גם בשמירה על חלקן של הנשים בכוח העבודה בכל שלבי הסולם.