הכלכלן שמנסה לשבור את הסטיגמות מאחורי מלחמת הסחר

"סקרים שנערכו בשנים האחרונות מצאו רק שני מקומות בהם אנשים חושבים שסין היא המעצמה הכלכלית המובילה בעולם", אומר הכלכלן ד"ר יוקון חואנג. "ברוב המדינות בעולם, באסיה, באפריקה ואפילו בסין עצמה, הנשאלים מאמינים שארה"ב היא עדיין המעצמה החזקה ביותר, אבל איכשהו דווקא בארה"ב ובאירופה בטוחים שזאת סין. האמת היא שהעולם צודק, ארה"ב עדיין הכי חזקה, והתפיסה השגויה במערב רק יוצרת מתחים, פרנויה וחוסר ביטחון".

חואנג, עמית בכיר במכון קרנגי לשלום בינלאומי בוושינגטון הבירה ולשעבר מנהל השלוחה הסינית של הבנק העולמי, יצא למסע לחשוף את הטעויות הגלומות במה שהוא מכנה "החוכמה המקובלת" על כלכלת סין והשפעתה העולמית. הוא עושה זאת בספרו "פיצוח החידה הסינית: מדוע ההיגיון הכלכלי המקובל שגוי", שיצא לאור בשנה שעברה וגם בהרצאה ארוכה שנתן לעיתונאים בשבוע שעבר בבייג'ינג.

ההרצאה של חואנג מרגיזה לפרקים, כשהוא מתעקש לשלול אחת אחת את התפיסות המבוססות על נושאים כמו הגירעון המסחרי של ארה"ב מול סין, גניבת טכנולוגיה ומכסים. אולם קשה להתעלם מהזרקור שמכוון חואנג אל החד-מימדיות והקיבעון השולטים בוויכוח סביב מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין. חואנג מציג גם כמה נתונים מפתיעים שלא ברור איך לא קיבלו במה גדולה יותר, למשל שרק 1.5% מההשקעות האמריקאיות בחו"ל הולכות לסין, בניגוד לתפיסה האמריקאית על הכסף הגדול שזורם לשם, ועל כך שרק 8% מהעובדים באמריקה עוסקים בייצור. אז למה טראמפ אובססיבי כלפי המגזר הזה במקום להתעסק במגזר השירותים הענק ובעיותיו?

אבל אולי כדאי לפתוח במה שחואנג, אמריקאי יליד סין, מגדיר כ"הפיקסציה המערבית המוגזמת כלפי סין". חואנג מייחס אותה לשני גורמים - התוצר הלאומי הגולמי (GDP) הגדל של סין, שיעקוף בקרוב את זה של אירופה וארה"ב, והגירעון המסחרי הגדול שיש לאירופה ובעיקר לארה"ב מול סין. "אם מסתכלים על הנתונים האלה לבד, לא פלא שהאמריקאים והאירופאים חושבים שסין היא המעצמה הגדולה בעולם. זה גם הרושם שתקבל מקריאת העיתונים במערב", הוא אומר.

הכלכלן ד"ר יוקון חואנג צילום: youtube

חואנג טוען כי החשש הזה מההשתלטות הסינית הקרבה, אותו החשש שמזין את מלחמת הסחר אליה יצאה ארה"ב, פשוט מוגזם. "לפי מדדים אחרים כמו מדד פרודוקטיביות הכלכלה (Total-Factor Productivity), שהוא בעצם מדד לחוזק ולעוצמה כלכלית, ארה"ב עדיין מובילה את העולם, כשאחריה נמצאות גרמניה, בריטניה ויפן. סין נמצאת הרחק הרחק מאחור ולא תעבור את המערב בדור או שניים הקרובים. גם התוצר לנפש בארה"ב הוא עדיין פי שבעה משל סין וזה לא פער שאפשר יהיה לסגור ב-30 השנה הקרובות“, אומר חואנג. ”מעבר לכל אמריקה ממשיכה לשלוט ללא עוררין במערכת הפיננסית העולמית. זה בסיס הכוח של אמריקה ובזכותו היא יכולה להגיד לשאר העולם מה לעשות בנושאים כמו עסקת הגרעין מול איראן".

מסחר זה לא עניין בילטראלי

חואנג מבקר את ההסתכלות השגויה לדבריו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על נושא המאזן המסחרי. טראמפ, אומר חואנג, מסתכל על המאזן המסחרי ברמה הבילטראלית, כיחסים בין שתי מדינות בודדות, ארה"ב וסין או ארה"ב וקנדה, ולכן מטיל מכסים על מוצרים שמגיעים ספציפית מסין. אך מה שרלוונטי הוא המאזן המסחרי הכולל של ארה"ב מול כל מדינות העולם ולא מול מדינה אחת. אם הצרכן האמריקאי לא יקנה סלולר מסין בגלל מכס גבוה ויקנה מוצר מקוריאה או יפן, האם זה באמת יעזור לאמריקה?

"מכסים שיוטלו על סין פשוט יעבירו את הגירעון המסחרי של ארה"ב ממדינה אחת לשנייה. אין לזה משמעות", אומר חואנג. "לארה"ב יש גירעון במאזן המסחרי כבר 40 שנה, גם בתקופות כלכליות טובות וגם בתקופות רעות. יש לה גירעון מול 100 מדינות שנוצר הרבה לפני שסין הפכה לאימפריית ייצור. האמת שהגירעון המסחרי של ארה"ב תלוי בעיקר בעצמה ולא בסין או בשום מדינה אחרת".

טראמפ. "מכסים שיוטלו על סין פשוט יעבירו את הגירעון המסחרי של ארה"ב ממדינה אחת לשנייה" צילום: אי פי איי

בעולם גלובלי מוצרים המיוצרים במדינה אחת כוללים רכיבים וחלפים המגיעים ממדינות שונות. האייפון אמנם יוחרג מהמכסים של טראמפ, אך הוא מהווה דוגמה טובה למוצר שמיוצר בסין וכולל רכיבים שמגיעים מכל העולם. 34% מההכנסות ממכירת אייפון הולכות ליפן, 17% לגרמניה, 13% לדרום קוריאה, 6% לארה“ב ו-3.6% בלבד לסין. "המכסים יפגעו במוצרים שחלק מהרכיבים שלהם מיוצרים במקומות אחרים בעולם ואפילו באמריקה. זאת ממש ירייה ברגל", הוא אומר. "אם ניקח את גרמניה למשל, 30% מהייצוא שלה לאמריקה עובר דרך סין, והמכסים יפגעו גם בו".

בכלל אם שואלים את חואנג, גירעון מסחרי הוא לא דבר רע כל כך כמו שחושבים. "הגירעון האמריקאי מעיד על כך שאמריקה חיה מעבר ליכולת שלה וצורכת יותר ממה שהיא מייצרת. זאת פריבילגיה שארה"ב יכולה לשמר רק בשל הכוח של הדולר כמטבע גלובלי", הוא אומר. "טראמפ טוען שהגירעון המסחרי של ארה"ב גורם לצמיחה נמוכה ואבטלה, אבל זה לא הוכח בשום מקום".

לא משחק סכום אפס

חלק מההרצאה מקדיש חואנג לפירוק כמה מהמניעים הזדוניים המיוחסים לסין, כמי שמשבשת לכאורהאת המערכת הכלכלית העולמית. האשמה מרכזית כלפי סין בהקשר זה היא על "גניבת טכנולוגיות" מהמערב, דרך המיזמים המשותפים שחברות מערביות מחויבות להקים כדי לעבוד במדינה. אבל האם זו באמת הפרה של הכללים הבינלאומיים?

"אחת המטרות המוצהרות של ארגון הסחר הבינלאומי (WTO) היא סיוע בהעברת טכנולוגיות למדינות מתפתחות. העברת טכנולוגיות כזו היתה משהו שהמערכת הבינלאומית עודדה ובירכה עליו במשך שנים. לאורך חצי המאה האחרונה, החזון של המערב היה לעודד מדינות מתפתחות כמו סין כדי לייצר צמיחה עולמית. כל זה השתנה כשסין הפכה לחזקה מידי", מבהיר חואנג. "סין לא שונה מהודו וברזיל ששואפות גם הן להשיג טכנולוגיה דרך אותם מיזמים משותפים. חוץ מזה שבפועל כששואלים חברות אמריקאיות שפועלות בסין האם כפו עליהן להעביר טכנולוגיה, רק 2%-3% אומרות שכן, אז זה בטח לא כזה עניין גדול".

פחד גדול אחר במערב הוא מהחזון הסיני להקים בהשקעת ענק תעשיית מעבדים ברמה עולמית. חואנג מציג את הדברים קצת אחרת. "ארה"ב נחושה לא לאפשר לסין להיכנס לתחום המעבדים מסיבות ביטחוניות, אבל אין בזה שום היגיון. בעתיד 75% ממכירות המעבדים בעולם יהיו בסין שכרגע איןלה כמעט נגיעה בתחום", אומר חואנג. "המקרה של החרם האמריקאי על ZTE חיזק עוד יותר את התחושה אצל הסינים שהם פגיעים והדגיש את החשיבות של תוכנית כמו 'מייד אין צ'יינה 2025', שארה"ב רוצה שסין תוותר עליו. מבחינת סין אין לה מדינות חברות בעולם ולכן היא מרגישה צורך לבטח ולהגן את עצמה על ידי תוכניות כאלה".

לדעת חואנג הטעות הנפוצה ביותר אולי היא להתייחס אל יחסי סין-ארה"ב כמשחק סכום אפס, כזה שבו ככל שסין עולה ארה"ב בהכרח יורדת. "כשמסתכלים על ייצור מוצרי אלקטרוניקה לאורך השנים, רואים שהחלק של סין בעוגה העולמית עולה דרמטית לעומת ירידה בארה"ב. כמובן שזה גורם לך לחשוב שיש כאן בעיה שמחייבת הטלת מכסים. אבל כדאי לשים לב שכל המדינות המובילות בעולם מייצרות יותר מוצרי אלקטרוניקה ממה שייצרו בעבר, ההכנסה של כולם עולה וזה מה שבאמת חשוב. אנשים פשוט מסתכלים על הדברים הלא נכונים".