תמורת 100 דולר: עיתונאים סינים קנו מידע אישי מקיף על עמיתיהם

כמה שבועות אחרי שהגעתי לסין, הבנתי שכאן כל צעד שלי מתועד. זה קרה כשהגעתי לתחנת הרכבת בבייג׳ינג, משתוקק לנסוע לטיול בטיינג׳ין ומגלה בצער שאת הדרכון שכחתי בבית. בין בייג’ינג לטיינג׳ין מפרידה נסיעה קצרצרה, חצי שעה בלבד ברכבת המהירה, אבל הפקידה בתחנה הבהירה לי מייד שבלי להזדהות ולהירשם עם דרכון אין שום סיכוי לעלות לרכבת.

מה שנכון לגבי זרים נכון גם לגבי סינים, שצריכים להירשם עם תעודת זהות בכל שהות במלון או רכישת טיסה פנים ארצית. כדי לקנות כרטיס סים סלולרי שוב חייבים להזדהות בשם מלא וב-1 בינואר השנה ניתקו חברות הסלולר הסיניות את שארית הקווים שבעליהם לא היו רשומים. באותה מידה, אם חשקתם להצטרף לרשת חברתית סינית בכינוי פיקטיבי ולהגיב באופן אנונימי, אתם יכולים לשכוח מזה. בעת הרישום תהיו חייבים למסור את מספר הטלפון שלכם.

זה שממשלת סין אוספת מידע רב על אזרחיה אינה חדשה ממש מסעירה, אך העובדה שהמידע הזה זמין לקנייה ברשת במחיר שווה לכל נפש היא בהחלט התפתחות מעניינת ודי מטרידה בעלילה. ההתפתחות הזו נחשפה על ידי העיתונאים ז’או לי דונג ולי לינג מהעיתון הנחשב Southern Metropolis Daily היוצא לאור בעיר גואנג ג’ואו בדרום סין.

תעודת תושב סין. פירוט מצמרר על כל אדם תוך 48 שעות צילום: jiemian

העיתונאים פנו למודעות באינטרנט המבטיחות שירותי מעקב, מסרו את מספרי הזהות של עמיתיהם למערכת (בהסכמת העמיתים כמובן) וקיבלו עליהם שטף מפתיע של מידע, מהטיסות שלקחו, דרך החדרים ששכרו במלונות, מצב חשבונות הבנק שלהם ועד לביקורים בבתי קפה בהם השתמשו ברשת האינטרנט.

קשה מאוד לעשות עיתונות חוקרת בסין, אך על אף הסיכונים הכרוכים בכך יש מי שממשיכים לנסות. העיתונאים הסינים עסוקים לא מעט במשחקי חתול ועכבר מול הצנזורה, מנסים להקדים ולפרסם מידע בטרם ייאסר עליהם לעסוק בו, או מתאמצים להישאר בשטח האפור שבין אסור למותר. העיתון היומי הלא ממשלתי Southern Metropolis Daily נחשב לאחד המעוזים המרכזיים של עיתונות בעלת שיניים בסין, אבל בתקופת השלטון של הנשיא שי ג’ינפינג גם מרחב הפעילות הלא גדול שלו מצטמצם.

בתחילת 2016 נמלט עורך בעיתון לתאילנד לאחר שלדבריו נלחץ להלשין על עיתונאים אחרים. העורך צץ לאחר מכן במאסר בסין. קצת אחר כך אולץ אחד מעורכי העמוד הפותח של העיתון להתפטר בעקבות משחק מילים שהופיע בכותרת הראשית וביקר את דברי הנשיא שי. לקינוח התפטר עורך התרבות כשהוא מצהיר כי אינו יכול עוד לאמץ את הדרישה לנאמנות מוחלטת למפלגה.

בניסיון הראשון שביצעו שני העיתונאים מדרום סין, הם הזדהו כבני משפחה מודאגים המעוניינים לבדוק את הרקע של בן זוג איתו אמור להתחתן אחד מקרוביהם. תוך 48 שעות בלבד הם קיבלו פירוט של כל התאריכים בהם שהה בבתי מלון מאז 2011. המידע אומת מול העמית לעבודה, שמספר הזהות האמיתי שלו נמסר, ונמצא מדויק. בעל השירות הבטיח כי תמורת תשלום נוסף הוא ישמח לבדוק גם עם מי שהה אותו אדם בחדר.

בניסיון השני הם רכשו את חבילת המעקב המלאה. מחירה הרשמי הוא 850 יואן אבל הם הצליחו להתמקח ולהוריד אותו ל-700 יואן בלבד (100 דולר). 24 שעות לאחר הרכישה, נמסר להם קובץ אקסל ובו בנוסף לשהות במלונות, גם פירוט הטיסות שלקח בעל מספר הזהות, הביקורים שלו בבתי קפה אינטרנט, מעברי גבול, אחזקות נדל"ן, פירוט חשבונות בנק ופרטים על רשיון הנהיגה כולל עברות תנועה ובעלות על כלי רכב.

במקרה השלישי ביקשו העיתונאים מספק אחר לגלות היכן בדיוק נמצא בעל מספר הזהות שנמסר. הספק חזר תוך חצי שעה עם איכון מדויק של המכשיר הסלולרי המבוקש כולל קורדינטות GPS ומפה מצורפת. גם הפעם המידע היה מדויק.

העיתונאים אינם עוסקים בשאלה מהיכן הגיע המידע האישי, ייתכן שבנושא הזה הם העדיפו לא לכוון אצבע מאשימה ולהסתבך מידי עם הצנזורה. לא יהיה זה מוגזם להעריך שלפחות חלק מהפרטים הגיעו ממאגרי מידע ממשלתיים. ייתכן שהמידע נמסר לספק השירות תמורת תשלום וייתכן שהגיע מפרצה במערכת המידע, לא ברור מה יותר חמור משתי האפשרויות.

הקלות שבה נסחרים פרטי מידע אישי מטרידה במיוחד לאור הכוונה של ממשלת סין להעמיק את איסוף הנתונים על אזרחיה. על פי מערכת הדירוג החברתית שמקדמת סין, כל אזרח יקבל ציון על בסיס שורת פרמטרים כמו עמידה בהחזרי הלוואות, אמינות המידע שפרסם באינטרנט וגם היושר שהפגין במהלך הלימודים האקדמיים. הציון יקבע בין השאר את פרמיית הביטוח של האזרח ואת האפשרות שלו להתקבל למשרה ממשלתית. לא צריך להתאמץ כדי להבין שיותר מידע שיאסף על כל אזרח פירושו יותר מידע שעלול לדלוף.