ילדים זו ברכה. לא בכדורגל הישראלי

אנו עדים לשפל חסר תקדים בכדורגל הישראלי. עד לא מזמן התרגלנו לשחקנים צעירים שהשתלבו בקבוצות ליגת־העל כבר בגילאי העשרה, קיבלו הזדמנויות לשחק במדים הלאומיים בגיל צעיר ואף זכו להתעניינות של לא מעט קבוצות מכובדות באירופה אשר שלחו סקאוטרים במיוחד לישראל רק כדי לראות אותם.

נטע לביא (בירוק) ודוד קלטינס. מי ישחק בנבחרת בעוד 5 שנים? צילומים: עוז מועלם

היום כל זה נראה כמו חלום רחוק. אין לדעת איך תיראה נבחרת ישראל בעוד חמש שנים, אבל זה די מפחיד לחשוב על זה. בקמפיין מוקדמות יורו 2008 שולבו כמה משחקני הנבחרת הצעירה במשחקי הנבחרת הבוגרת, וכיום, כך נראה, אין אף שחקן בנבחרת הצעירה שנראה כאילו הוא מסוגל לתרום לנבחרת הבוגרת.

אז איך הגענו למצב הזה? יש תחושה מסוימת שבשנים האחרונות משחקים פחות שחקנים צעירים בליגת־העל. הדוגמה הבולטת ביותר שמאפשרת להבין את המצב העגום של שחקנים צעירים בארץ היא נבחרת הנוער שלנו (עד גיל 19), שבנויה כמעט כולה משחקני ליגת הנוער. שחקנים שכנראה לא ישחקו בשנתיים הקרובות בליגת־העל הם אלו שצריכים להוביל את הנבחרת בשנים הבאות. אלי אוחנה, מאמן נבחרת הנוער לשעבר, דיבר על הסיטואציה הבעייתית בראיון לעיתון "הארץ" בשנת 2014: "עם כל הכבוד לאימונים ולמשחקי הנבחרת, אין תחליף למשחקים בקבוצה בוגרת באופן קבוע. אחת הבעיות הגדולות של נבחרת הנוער היא שכל השחקנים בסגל לא משחקים בבוגרים, כולם נשארים בנוער ולא מקבלים הזדמנות. אני לא מנהל את הסגלים בליגת־העל ואני לא מתערב, אבל אין ספק שהעובדה ששחקנים ישראלים נשארים בנוער ואינם חלק מהקבוצה הבוגרת פוגעת בהם ובנבחרות ישראל".

מיהו צעיר?

האם באמת משחקים בליגת־העל פחות שחקנים צעירים בשנים האחרונות. לשם כך צריך להגדיר מיהו "שחקן צעיר" (כי כולנו מכירים את "הילדים" בני ה־24 שמשחקים בליגה שלנו) ומיהו "שחקן שמשחק" (לא מעט מאמנים משלבים שחקנים צעירים לשניים או שלושה משחקים ולאחר מכן אותם שחקנים חוזרים לספסל או לקבוצת הנוער).

שחקן צעיר הוא שחקן שסיים את העונה בטרם מלאו לו 22 שנים. שחקן שמשחק הוא שחקן שדקות המשחק שקיבל משלימות לפחות 15 משחקי ליגה מלאים. לא משנה כמה משחקים הוא פתח או עלה מהספסל, עליו לצבור 1,350 דקות ליגה בעונה שלמה כדי שייחשב כשחקן ששיחק באותה עונה.

ב־2009/2010 שיחקו 21 שחקנים כאלו ב־16 קבוצות, ב־2010/2011 שיחקו 17 שחקנים 16 קבוצות, ב־2011/2012 שיחקו 20 שחקנים ב־16 קבוצות, ב־2012/2013 רק 10 שחקנים ב־14 קבוצות, ב־2013/2014 גם כן רק 10 שחקנים ב־14 קבוצות, ב־2014/2015 היו 16 שחקנים ב־14 קבוצות ובעונה שעברה 2015/2016 שיחקו 13 שחקנים צעירים ב־14 קבוצות.

אפשר בהחלט לראות שמשחקים הרבה פחות שחקנים צעירים בליגת־העל לאורך השנים, וכנראה שמאז הקטנת הליגה לא מעט קבוצות חוששות מירידת ליגה ולא סומכות על צעירים במלחמות ירידה. זוהי כנראה נקודת המפנה בכדורגל הישראלי שבה הקבוצות הקטנות איבדו את הדרך והפסיקו לייצר שחקנים איכותיים לליגה. מאמני ליגת־העל יודעים שהם "חיים על זמן שאול", ולכן לא ייקחו סיכונים מיותרים שעלולים לסבך את קבוצתם בתחתית.

מה מצבנו לעומת הליגות האחרות באירופה? ליגת־העל במקום ה־11 באירופה מבחינת שיתוף שחקנים צעירים — 1.21 שחקנים לקבוצה — כאשר במקום הראשון הליגה ההולנדית עם 2.61 צעירים לקבוצה, הליגה הקרואטית שנייה (2.5 לקבוצה) והליגה הנורבגית שלישית (1.94), כאשר עד מקום עשירי בכל ליגה משחקים פחות מ־1.8 שחקנים צעירים בקבוצה. יש לציין לטובה את הליגות הצרפתית והגרמנית שאף על פי שהן מהליגות הבכירות שיש באירופה, הן משתפות כמות גבוהה מאוד של שחקנים צעירים.

פרדראג ראיקוביץ'. הצעיר ששיחק הכי הרבה צילומים: אורן אהרוני

עד גיל 19? בעיה

אך בטבלת השחקנים עד גיל 19 ששיחקו לפחות 1,350 דקות בעונה החולפת, ישראל במצב גרוע בהרבה. שניים משלושת השחקנים עד גיל 19 ששיחקו בישראל על בסיס קבוע היו זרים. כשלמעשה, נטע לביא הוא השחקן הישראלי היחיד מתחת לגיל 20 ששיחק באופן קבוע. אם מורידים את השחקנים הזרים מכל הליגות, ליגת־העל היא בין המקומות האחרונים.

.

מספר מסקנות מבחינת המספרים:

1. באופן די טבעי התוצאות משתנות משנה לשנה ובכל ליגה ובכל קבוצה. יש עונות שמשחקים יותר שחקנים צעירים ויש עונות שפחות, לפעמים שחקנים צעירים נשארים בקבוצה עד גיל מאוחר יותר ועדיין משחקים קבוע בהרכב, אז לא יהיה זה נכון להשוות את שיתוף השחקנים הצעירים רק בעונה אחת.

2. לא יהיה הוגן להשוות בין ליגות־על גבול החובבני כמו הליגה האזרית או הליגה הבלארוסית לליגות כמו האנגלית והאיטלקית שבהן מעורב הרבה יותר כסף ורמת הכדורגל גבוהה הרבה יותר. אז איך בכל זאת אפשר לדעת איפה אנחנו עומדים לעומת המדינות האחרות באירופה? הדרך הטובה ביותר היא לראות כמה נציגים יש בכל מדינה בחמש הליגות הבכירות באירופה. בהשוואה ל־25 הליגות הראשונות באירופה (חוץ ממדינות האם של חמש הליגות הראשונות: צרפת, איטליה, גרמניה, ספרד ואנגליה), ישראל במקום ה־15, מעל מדינות כגון בולגריה, קפריסין, קזחסטן ורוסיה.

3. צריך לציין שאלמוג כהן הוא בעצם השחקן הישראלי היחיד שמשחק באופן קבוע בחמש הליגות הראשונות (טאלב טוואטחה ועומר אצילי שיחקו ביחד עד כה העונה פחות מ־500 דקות, קצת יותר מארבעה משחקי ליגה). מעבר למיקום הנמוך של ישראל בטבלה השחקנים בחמש הליגות הבכירות, רואים בבירור את הפער המשמעותי שנוצר מבחינת נציגים בחמש הליגות הראשונות ודקות המשחק. עוד דבר, אם מכניסים את כל המדינות החברות ב-UEFA, ישראל תהיה ממוקמת מתחת לווילס, סלובקיה, הונגריה, איסלנד, פינלנד, אירלנד, מקדוניה, צפון אירלנד, אלבניה, בוסניה ומונטנגרו.

אז אפשר לומר בפה מלא, יש סיבה לדאגה. כיום מצבו של הכדורגל הישראלי לא נראה טוב, ובקצב הזה לא נראה שזה הולך להשתנות. אמנם תמיד יש הפתעות בכדורגל ואף אחד לא צפה את הצלחתם של שחקנים כמו ערן זהבי ותומר חמד בתחילת דרכם, וככל הנראה גם "שגריר ישראל בבלגיה", דודו דהאן, יסדר לנו כמה ליגיונרים נוספים בליגה הבלגית, אך כנראה שגם מהם לא תגיע הבשורה. גדלים בארץ שחקנים הרבה פחות איכותיים בשנים האחרונות, ומנגד שאר הנבחרות הלאומיות באירופה רק הולכות ומתחזקות.

הכותב הוא בלוגר כדורגל ב-hazavit.co.il