זה לא הגודל, זו האישיות

בכמעט כל ענף ספורט, אנחנו עדים לתופעה של צמיחה לגובה של הספורטאים. שחיינים, למשל גבוהים ב־12 ס"מ מאשר שחיינים במאה שעברה. ספרינטרים גבוהים ב־16 ס"מ מספרינטריםבמאה שעברה. כדורסלנים ב־NBA היום גבוהים היום ב־10 ס"מ מאשר הכדורסלנים שהיו בקבוצות בשנות החמישים. לשם השוואה, האדם הממוצע גבוה רק ב־5 ס"מ מהאדם הממוצע לפני מאה שנה.

. צילומים: רויטרס, גטי אימג'ס, אי.אף.פי

גם בכדורגל השחקנים גבוהים מאי פעם — כ־182 ס"מ, יותר מגובהו של הגבר הממוצע — אך הענף עדיין מגוון והגובה משתנה מעמדה לעמדה במגרש. ובכל זאת, אפילו הקבוצות הכי נמוכות באירופה, בממוצע של 1.77 מטר, הן בערך בגובה הממוצע של גברים באירופה. כן, עדיין לא צריך להיות "גדול" כדי להצליח בכדורגל, אבל ניתן לראות שגובה הפך לכלי משמעותי בענף שפעם נשלט על ידי "נמוכים". וייתכן שגובה גם הפך למדד טוב להישגיות.

לפי בדיקה של כריס אנדרסון, מחבר הספר "Everything You Know About Soccer is Wrong", ככל שנבחרת גבוהה יותר, כך הסיכוי שלך להצליח ברמה הבינלאומית גבוה יותר. על פי אנדרסון, הנבחרות הגבוהות יותר בממוצע נמצאות גבוה יותר בדירוג של פיפ"א. שתיים מהנבחרות הגבוהות ביותר בעולם סיימו במקומות הראשון (נבחרת גרמניה) והשלישי (נבחרת הולנד) במונדיאל האחרון, ובמקומות השני והשלישי במונדיאל שלפני כן. "גבוה זה טוב, וגבוה יותר, באופן כללי, זה טוב יותר", כותב אנדרסון בבלוג שלו "Soccer By The Numbers".

מה מסביר את הטרנד? ובכן, כיום השוערים כבר נוגעים ב־2 מטר מלמטה, ובכך מכסים שטח נרחב במהירות גבוהה. גם שחקני ההגנה והקישור ההגנתי גבוהים מאי פעם, וזאת מאחר שהגובה שלהם מקשה פיזית לעבור אותם.

טכניקות לימוד קואורדינציה משוכללות ותזונה חכמה אפשרו לפתח שחקני התקפה גבוהים, שאינם פחות טכניים מהכוכבים הנמוכים. כריסטיאנו רונלדו מתנשא לגובה 1.85 מטר, וזה ממש לא מפריע לו לשלוט על הכדור או לעשות שינויי כיוון חדים כמו מסי. זלאטן איברהימוביץ', 1.95 מטר, גם כן לא מתקשה בשליטה על הכדור. שחקני באיירן מינכן מתנשאים לגובה ממוצע של כ־1.85 מטר, ואין להם שום בעיה להניע את הכדור כמו ברצלונה. "אם שחקנים קטנים ורזים יכולים לעשות משהו טוב, זה לא אומר ששחקנים גדולים לא יכולים לעשות את זה טוב יותר", אומר ג'ונתן ווילסון, סופר הכדורגל האנגלי. "אם הגדולים יכולים להיות בעלי מומחיות טכנית כמו השחקנים הקטנים — אז יש להם יתרון".

הכדורגל הפך לענף שבו ענקים משוטטים על שדה המגרש. הם אתלטים יותר, עם אחוזי שומן נמוכים יותר וטכניקה גבוהה מאי פעם. הם רצים 10% יותר מאשר לפני חמש שנים ו־30% יותר ספרינטים מלפני עשר שנים, והם משאירים מעט מאוד סיכוי לשחקנים קטנים להצטיין.

ססק פאברגאס, קשר צ'לסי, ציין בראיון לצ'לסי טי.וי שלשחקנים כמוהו, כלומר שחקנים שלא מתבססים על עוצמות ומהירויות, קשה יותר. "שחקנים היום גדולים וחזקים יותר", אמר ססק. "בכדורגל עכשיו רואים פחות כישרון, יותר כוח, יותר כושר. כדי להיות כדורגלן היום, אתה צריך להיות חזק מאוד, לרוץ יותר. היום השחקנים המוכשרים יותר קשה להצליח. כולם רוצים לנצח והיום מנצחים בעיקר עם שחקנים גדולים וחזקים. כדורגל הולך לכיוון הזה."

ססק פאבגאס. "צריך להשתמש במוח" צילום: איי פי

תבנית צעדים

עם זאת, ייתכן שססק ־ שמשחק לצד אנגולו קאנטה, 1.69 מטר, קצת מפספס בניתוח שלו. לפי מחקר של האוניברסיטה הפרטית Willamette University, שאותו ביצע סטאסינוס סטוריאנאס, "שחקנים נמוכים מציגים תבנית צעדים מהירה יותר. באופן מובהק הם זריזים יותר ויכולים לשנות את כיוון התנועה שלהם במהירות גבוהה יותר. כמו כן, בדרך כלל לאנשים נמוכים יש שליטה טובה יותר על פעולות הגפיים שלהם". השחקנים הקטנים שכן מצטיינים יותר זריזים, יותר מהירים ובעיקר יותר נחושים. זה מה שמסביר תופעות כמו אלכסיס סאנצ'ס (1.69 מטר), השחקן המצטיין של ארסנל, ליאו מסי (1.69) ואנדרס אינייסטה (1.70 מטר) מברצלונה, אדן הזאר מצ'לסי (1.73 מטר), חואן מאטה ממנצ'סטר יונייטד (1.70 מטר), ראחים סטרלינג (1.70 מטר) ממנצ'סטר סיטי, מרקו וארטי (1.65 מטר) מפריז סן ז'רמן ואחרים.

הסיבה להצלחה הגדולה של השחקנים הקטנים? "כשחקן קטן אתה צריך להימנע מעימותים פיזיים על ידי זריזות וחוכמה, אז אתה גדל לתוך עולם שמחייב אותך להיות חכם וטוב יותר", לפי אינייסטה. ביצ'נטה ליזארזו, לשעבר מגן באיירן מינכן (1.69 מטר), הסביר: "אני 1.69 מטר ושוקל 69 ק"ג, אבל הייתי כמו ביזון קטן, מוכן לקרב. בחורים קטנים נותנים 120% מעצמם". ליזארזו, אגב, מגיע מרקע של ג'ודו, מה שעשוי היה לעזור לו ליציבות ולהתמודדות עם הגדולים ממנו.

כמו שססק פאברגאס וגם אנדראס אינייסטה ציינו, כ"שחקנים קטנים, אנחנו חייבים להיות יותר חדים, יותר טכניים, יותר חכמים ויותר קשוחים". באופן טבעי, שחקנים קטנים כמעט חייבים לפתח יכולות שיחפו על הגודל שלהם ־ אך כנראה שהכלי הכי חשוב בארסנל שלהם הוא כלי פסיכולוגי.

מכבי חיפה. כמה כישרונות פוספסו בגלל שלא היו מהירים מספיק? צילום: אפי שריר

הגודל לא משנה

כלומר, גם שחקן טכני במיוחד לא יכול להצליח בלי האישיות המתאימה. לפי מחקר של ד"ר ריצ'רד ביילי, מומחה בזיהוי כישרונות, "החשיבות שניתנת ליכולת הטכנית של שחקן היא אוברייטד. צריך למצוא את האישיות הנכונה והיא המפתח בזיהוי כישרון". לפי מחקר של איין מקנמרה שפורסם ב־The Sport Psychologist, "הפוטנציאל" של השחקן תלוי ביכולות הפסיכולגיות שלו. במחקר שמקנמרה ושותפיו עשו גילו ש"המחוייבות של השחקן לשפר את היכולות שלו קשורה באופן ישיר ליכולות שלו להשקיע והנחישות שלו להתמיד". החוקרים טוענים פעמים רבות אנשים שתפקידם לזהות כישרונות מפספסים את האלמנט המאוד פשוט הזה, כביכול ־ היכולת והרצון לעבוד קשה על שיפור היכולות. לפי מקנמרה ־ מה שהופך שחקן עם פוטנציאל לשחקן מקצועי הם לא יכולות טכניות אלא רמת התשוקה והרצון שלו לעבוד קשה.

בבלגיה כבר יודעים את הדברים הללו ולכן בהנחיות זיהוי הכישרונות של התאחדות הכדורגל הבלגית מחפשים את "הכישורים" הבאים (לפי הרשימה הזו בודקים אם שחקן צעיר יכול להיות 'שחקן בטופ"): "מנטליות של ווינר, יציבות נפשית, אישיות חזקה, כוח פריצה, יכולת הבנת המשחק, שליטה בגוף וכדור". כלומר, 4 מ־6 תנאי חובה לשחקן גדול הם מנטליים, לא פיזיולוגים או טכנים. במקביל, בהתאחדות הבלגית גם מחנכים מאמנים לראות שחקנים שמבינים את המשחק. הם מאמנים שהאינטלגנציה של השחקן קובעת מי שחקן ממוצע ומי שחקן טוב. וכשמסתכלים על הכוכבים הבלגים רואים מגוון רחב של שחקנים גדולים וקטנים, מהירים ופחות מהירים ־ אך כמעט כולם חכמים, מבינים את המשחק ויש להם את המנטליות להצליח ברמות הכי גבוהות.

כמו פסנתר

כמה שחקנים צעירים שענו על הקטגוריות הבלגיות בוזבזו בישראל בגלל שלא היו "טכניים" מספיק או גדולים מספיק? כמה שחקנים גדולים אך "גמלונים" לא הצליחו להגיע לקבוצה הבוגרת למרות שהראו את כל היכולות האנושיות להתמודד עם כישלונות ואכזבות?

בדרך כלל, ילדים גדולים יותר, שבאופן טבעי גם מהירים יותר ־ זוכים ליותר תשומת לב מהמאמנים, בייחוד כאלו שמעוניינים בניצחונות ולא בחינוך. זה מסביר מדוע רוב לא פרופורציונלי של כדורגלנים נולדו בתחילת השנה (ילדים שמבוגרים בחצי שנה מילדים בשכבת הגיל שלהם, בד"כ גם גדולים יותר פיזית). אך מאמנים רבים גם "מתבלבלים" מיכולות טכניות גבוהות במיוחד.

בקיצור, לשפוט שחקנים צעירים על פי הגודל שלהם ואפילו על פי היכולות הטכניות שלהם זה פשוט לא נכון. את השחקנים צריך לשפוט על פי אישיות ויכולת למידה. צריך למצוא את אלו עם יכולות התאוששות, עם נחישות ורצון לנצח.

כל קבוצה צריכה את השחקנים היוצרים והשחקנים ההורסים וברמות הגבוהות לשני הסוגים יש אישיות דומה, שמחקרים כבר מגלים. או כפי שביל שאנקלי אמר לפני יותר מ־50 שנה. "קבוצת כדורגל היא כמו פסנתר. צריך שמונה שיסחבו את הפסנתר ושלושה שיודעים לנגן בכלי הארור".