בדרך להאטה מגבילים את האשראי

בעולמות הפיננסים והכלכלה מסתובב פתגם, שלפיו הלוואות רעות ניתנות בזמנים טובים. הבעיה הגדולה עם אותן הלוואות רעות היא שניתן להבין עד כמה הן היו רעות רק בדיעבד, כשהזמנים נהיים רעים. כל עוד כלכלות צומחות, האבטלה יורדת והשכר עולה קשה להבחין באופיין השלילי.

ובכן, נראה כי אנחנו מתקרבים לזמנים הרעים הללו. אתמול (ד') פרסם ארגון ה־OECD דו"ח תחזיות שממנו עולה כי הכלכלה העולמית - ובתוכה המשק הישראלי הקטן והפתוח שמושפע מאוד מהעולם - מתקרבת לחלק הפחות המרנין של מחזור העסקים. בדו"ח, כלכלני הארגון מעדכנים מטה את תחזית הצמיחה של הכלכלה העולמית מ־3.5% ל־3.3% וכותבים שחור על גבי לבן כי הסיכונים המרכזיים שמאיימים על הכלכלה נותרים על כנם וחלקם אף התחזק. כלכלני הארגון ציינו בדו"ח כי הצמיחה באירופה, שוק היעד המרכזי של ישראל, יורדת בחדות מ־1.8% ל־1% בלבד. התופעה חריפה במיוחד בגרמניה ובאיטליה, שתחזיות הצמיחה שלהן נחתכו ב־0.9% וב־1.1% בהתאמה. גם מחוץ לאירופה המצב לא מזהיר: כלכלני ה־OECD צמצמו את תחזיות הצמיחה עבור קנדה, טורקיה, יפן וכלכלות גדולות בולטות נוספות.

מימין: ראש ממשלת איטליה ג'וזפה קונטה וקנצלרית גרמניה אנגלה מרק צילום: אי פי איי

"הפגיעות המצטיירת מהיחלשות כלכלת סין והכלכלות האירופיות המוחלשות, בשילוב האטה בסחר ובייצור העולמי עם חוסר ודאות במדיניות והסיכונים בשווקים הפיננסיים, עלולים לערער את הצמיחה העולמית בטווח הבינוני", נכתב בדו"ח. בנוסף, כלכלני הארגון מתריעים כי החרפת הסיכונים הללו עלולה להביא להידרדרות נוספת בצמיחה העולמית. הכלכלנית הראשית של הארגון לורנס בון מדגישה עוד כי "החרפת ההאטה באחת הכלכלות הגדולות עלולה לשבש את הפעילות בעולם כולו, בייחוד אם היא תזלוג לשווקים הפיננסיים". בון משקפת בדבריה את הפוסט־טראומה הגלובלית מהמשבר הפיננסי של 2008, שהולידה חשש תמידי לזליגה של אירועים שליליים מהכלכלה הריאלית לכלכלה הפיננסית. המשבר לימד את כלכלני העולם לקח קשה: משברים המשלבים את הכלכלה הריאלית עם זו הפיננסית הם הרסניים הרבה יותר ותקופת ההתאוששות מהם הרבה יותר ארוכה לעומת משברים בכלכלה הריאלית בלבד, כמו במקרה של מיתון.

הנתונים הללו מצטרפים לנתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לפני כשבועיים, שלפיהם גם הצמיחה במשק הישראלי ממשיכה להוריד הילוך. לפי הלמ"ס, רוב הצמיחה שנרשמה בחודשים האחרונים נבעה מהזרמות תקציביות של ממשלת ישראל, שהובילו לגירעון ממשלתי גדול - שפרץ את יעד הגירעון הממשלתי. עוד לפי הלמ"ס, הצמיחה במחצית השנייה של 2018 היתה הנמוכה ביותר מאז 2015. יתרה מזו, צמיחת התמ"ג לנפש כמעט התאפסה ועמדה על 0.2%, כאשר צמיחת

התמ"ג העסקי - המנוע האמיתי של המשק - עמדה על 1.6% בלבד. מדובר בשיעור הנמוך ביותר מאז המחצית הראשונה של 2012, אז נרשמה ירידה בתמ"ג העסקי. הנתון הזה מלמד כי לא משנה מי ירכיב את הממשלה הבאה, הוא ושריו יתקשו מאוד לתמוך בפעילות הכלכלית, שכן הצמד כחלון־נתניהו כבר שרף את כל התחמושת. וכמו בכל תקופה של האטה גם גביית המסים, המקור עיקרי להכנסות המדינה, נחלשת.

ובחזרה להתחלה: בשנים האחרונות, שהיו שנים טובות מבחינה כלכלית, הגיע מינוף האשראי של הציבור הישראלי לשיא של כל הזמנים. הנתון הזה חייב להטריד מאוד את מקבלי ההחלטות ואת הרגולטורים בישראל. החגיגה נגמרת. העלייה בקושי לגבות חובות אבודים כבר מעידה על כך.

אין כאן קריאה לחנוק את המשק, את הצרכנים או את העסקים הקטנים ולהפסיק את זרימת האשראי. זה לא יועיל. אבל המשק הישראלי והעולם כולו נכנסים לזמנים אחרים המחייבים זהירות מרובה, במיוחד במקרה של לווים מסוכנים יותר. זהו אתגר לא פשוט, שכן בתגובה להאטה הכלכלית כלל הבנקים המרכזיים יתפתו לשוב למדיניות מוניטרית מרחיבה של ריבית אפסית וכסף בחינם.