חברות כרטיסי האשראי מאיימות לנגוס לבנקים במינוס

כחצי מההלוואות הצרכניות שניתנו בשלוש השנים האחרונות הגיעו מחוץ לבנקים (28% מחברות כרטיסי האשראי ו־26% מחברות הביטוח) - זה הנתון שנחשף לאחרונה ב"כלכליסט". על פניו, הבנקים שעדיין מחזיקים ב־81% מתיק האשראי הצרכני העומד על 192 מיליארד שקל נכון לסוף 2017 הורידו רגל מהגז של האשראי הזה בשנה החולפת ולכן לא אמורים להיות מוטרדים מהנתון. אלא שבדיקת "כלכליסט" מעלה כי הנגיסה בנתח השוק של הבנקים מצד המתחרים החוץ־בנקאיים מטרידה את הבנקים מסיבה אחת מרכזית — החשש לאבד את מקור הרווחיות המרכזי שלהם מהלוואות צרכניות — הריבית על המינוס, או בעגה המקצועית אוברדראפט (משיכת יתר) בחשבון העו"ש.

יובל סמו, מתוך הפרסומת של ישראכרט לשיווק הלוואות צילום מסך

החשש המרכזי הוא מאותו פל הולך וגדל של נטילת הלוואות מחברות כרטיסי האשראי. כעת שתיים מתוכן ‑ לאומי קארד וישראכרט ‑ הפכו למתחרות של הבנקים בשל חוק שטרום שאילץ את לאומי והפועלים למכור אותן, בהתאמה. לאומי קארד עברה לידיים של קרן ההשקעות ורבורג־פינקוס וישראכרט תונפק בבורסה בחודש הבא.

גם הגופים המוסדיים מעמידים הלוואות צרכניות, אך הן נלקחות לרוב כהלוואה שנועדה לבצע השלמת הון לצורך רכישת דירה או מימון השיפוץ של הבית, ולא לסגירת המינוס.

למעשה, כמעט בכל הפרסומות של חברות כרטיסי האשראי הן מנסות לפתות את הציבור לסגור את המינוס בבנק באמצעות נטילת הלוואה חוץ בנקאית בריבית אטרקטיבית יותר. רבות כבר דובר על כך שחוק שטרום להגברת התחרות במערכת הבנקאית לא יוריד את הריביות על הלוואות. אבל המקום שבו חברות כרטיסי האשראי יכולות לייצר תחרות אמיתית הוא על פתרונות לכיסוי המינוס ועל הריבית היקרה ביותר שגובים כעת הבנקים.

חברות כרטיסי האשראי אמנם ידועות בשל הריביות הגבוהות שהן גובות עבור הלוואות ‑ הריבית הממוצעת עומדת על כ־9%. אך הן לא מתחרות על הלוואות לכל מטרה, אלא על הלוואות צרכניות שנועדו לסגירת המינוס.

הריבית על המינוס שגובים הבנקים מתחלקת בין גובה הריבית שסוכמה עם הלקוח על המסגרת שהוגדרה לו בהסכמה מול הבנק וריבית גבוהה יותר כשהוא חורג מהמסגרת שהוקצתה לו. הריבית הממוצעת על המינוס שמציעים הבנקים עומדת על כ־6%‑7% אך בפועל הריבית התעריפית שהבנקים מצהירים עליה גבוהה יותר ונעה בין 10% ל־13% (ראו תרשים). הממוצע נקבע על בסיס כוח המיקוח של הלקוחות, כשללקוחות החזקים כושר מיקוח רב יותר על הריבית מאשר ליתר הלקוחות.

בעוד שכשאדם נוטל הלוואה צרכנית הוא מודע לגובה הריבית שישלם עליה, הכניסה למינוס לא פעם חומקת מתשומת לבו של בעל החשבון, וכך הוא אינו מודע לריבית שהוא משלם במצב זה.

מינוס נוצר לרוב בגלל פער זמנים בין ההוצאות השוטפות של הלקוח לזמן שהמשכורת נכנסת לחשבון. אלא שאף כשמדובר בימים ספורים בלבד של משיכת יתר, הבנק גובה עבורו ריבית גבוהה מאוד.

חצי מהציבור במינוס

לפי נתוני הלמ"ס ל־2016, 46% ממשקי הבית שבבעלותם חשבון בנק היו במינוס לפחות חודש אחד בשנה. כמו כן, כשליש ממשקי הבית הללו נמצאים במינוס תמידי. רובם, לפי הלמ"ס, נמצאעים בחמישון ההכנסה הרביעי.

דו"חות הבנקים חושפים אמנם את היקף תיק ההלוואות הצרכניות וכמה מתוכו הוא אשראי שמקורו במינוס בבנק, אך לא חושפים כמה תורם המינוס לרווח שלהם מתוך כלל האשראי הצרכני. כך לדוגמא, נכון לסוף 2017 היקף תיק האשראי הצרכני המאזני של בנק הפועלים עמד על כ־42 מיליארד שקל (לא כולל חובות עבור כרטיסי אשראי). מתוך סכום זה 33.6 מיליארד שקל נועדו להלוואות לכל מטרה (לא כולל רכישת רכבים) ועוד 3.5 מיליארד שקל של משיכת יתר בחשבון.

היאוש יהיה יותר נוח

המינוס היווה כ־8.3% מתיק ההלוואות הצרכניות של הבנק. אלא שלפי הערכות, אותו מינוס תרם יותר מ־30% לרווח של הבנק מפעילות האשראי הצרכני. בבנק לאומי תיק האשראי הצרכני המאזני עמד ב־2017 על 25.6 מיליארד שקל (לא כולל חובות עבור כרטיסי אשראי). מתוך סכום זה 2.5 מיליארד שקל היו המינוס של הלקוחות — כמעט 10%. וגם כאן, לפי הערכות, מדובר באפיק שתרם יותר מ־30% לרווח מהלוואות צרכניות.

לפיכך, הגם שהבנקים סלקטיביים הרבה יותר בשנה החולפת בהלוואות שהם מעמידים ללקוחות שלהם, הם לא מתכננים לוותר בקלות על ההלוואות האוטומאטיות שהם מעניקים בדמות משיכת היתר.

באופן אבסורדי, חברות כרטיסי האשראי שמזוהות כמי שמנסות לדחוף לציבור הלוואות כדי שיטוס לחו"ל, ישפץ את הבית, ויתכנן בר מצווה מפוארת, מגבירות בפרסומות שלהן את מודעות הציבור לריבית המופרזת שהוא משלם על המינוס ומציעות לו חלופה זולה יותר.

בסיטואציה כזו, הציבור עשוי ללכת לבדוק את גובהה לצורך השוואה למול הריבית של חברות האשראי וכך להתמקח עם הבנק שמצידו יציע לו הלוואה אטרקטיבית יותר לסגור את המינוס.

ספק אם חברות כרטיסי האשראי דואגות לטובת הציבור. הן לא מתיימרות לייצר חינוך פיננסי אמיתי, אלא לשמר את המצב הקיים ולהפוך את היאוש למעט יותר נוח עם ריביות נמוכות יותר.