בפד התרגלו שהדולר הוא המלך, אבל הכתר עקום

בזמן ששורת מטבעות אלטרנטיביים, וירטואליים ולא יציבים כמו הביטקוין, שמחירו נושק ל־50 אלף דולר, תופסים את עיקר תשומת הלב של השווקים, עתידו של המטבע שהיה השליט הבלתי מעורער נדחק לאחור והוא נחלש מכיוונים צולבים - במחירו ובמעמדו כמטבע העתודה העולמי.

מעמדו של הדולר דועך לא במקרה. אף שעד היום הוא המטבע המוביל בעולם ונפח המסחר בו עומד על 6.6 טריליון דולר ביום, מאז פרוץ המגפה עוצמתו פחתה. בחודשים האחרונים פועל הפדרל ריזרב בנמרצות כדי לתמוך בכלכלה האמריקאית המעורערת. בין היתר הוא הוריד את שיעורי הריביות לרמות אפסיות; יצא במבצע הרחבה כמותית עז והבטיח לרכוש ניירות ערך "בסכומים שדרושים כדי לתמוך בתפקוד חלק של השוק ובהעברה יעילה של המדיניות המוניטרית לתנאים פיננסיים רחבים יותר".

בפועל, בין אמצע מרץ לתחילת דצמבר צמח תיק ניירות הערך של הפד מ־3.9 טריליון דולר ל־6.6 טריליון דולר. במקביל חילק 600 מיליארד דולר הלוואות בריביות נמוכות לעסקים קטנים ובינוניים במסגרת תוכנית ה־PPP; הקל על הדרישות הרגולטוריות על מוסדות פיננסיים (למשל רמות הלימות הון) כדי לעודד הלוואות; נתן הלוואות לארגונים ללא מטרות רווח, לממשלות מקומיות ולמשקי בית; ושלח חבילות מזומנים לתושבי הקבע במדינה בשתי פעימות - 1,500 דולר באפריל ו־600 דולר נוספים ממש כעת.

ג'נט ילן צילום: רויטרס

התוצאה: הצפה הון עצומה במשק האמריקאי, הדפסה משוגעת של כסף שאין טעם לחסוך בגלל הריביות האפסיות, ובסופן כרסום בערך המטבע, שגרר תחזיות דיסטופיות של כלכלנים על ערכו של הדולר ומעמדו כמטבע העתודה העולמי. בין הקולניים שבחזאים ניצב ריי דליו, מייסד ברידג'ווטר, קרן הגידור הגדולה בעולם. לדבריו, בחודשים האחרונים טריליוני הדולרים שהוזרמו בחבילות של הפד פגעו אנושות בדולר. לאחרונה הוא הפנה את זעקתו הישר לשרת האוצר החדשה, ג'נט ילן. "ארה"ב התרגלה להיות מטבע העתודה העולמי, הם חושבים שכל מה שאנחנו יכולים למכור לשאר העולם, העולם יקנה, ושאנחנו לא נתונים לאילוצים או לדינמיקה הזו. זה מדאיג אותי", "אמר דליו לוושינגטון פוסט בתחילת החודש.

מדד הדולר העולמי צנח

דליו לא לבד. לפי רויטרס, בינואר הגדילו קרנות הגידור, מנהלי נכסים ומשקעים מוסדיים אחרים את השורט שלהם על הדולר לרמתו הגבוה ביותר מזה עשור. לפי נתוני קרן המטבע העולמי, באותו הזמן לערך צנח הנתח העולמי של יתרות החליפין הנקובות בדולר אמריקאי לרמה הנמוכה ביותר מאז 1995 (מאז גם קצת השתקם). מדד הדולר העולמי ICE, שנבחן אל מול שישה מטבעות שונים, הגיע בינואר לשפל של יותר משלוש שנים, עת פרצה מלחמת הסחר מול סין.

אבל לא רק מעמדו הכלכלי של המטבע נפגע, אלא גם תדמיתו. כך למשל, לפי סקר שערך בנק אוף אמריקה מינואר בקרב מנהלי נכסים, מרביתם ציינו כי להערכתם הדולר נסחר בהערכת יתר. חלקם מוצאים שהמשיכה בדולר הולכת ופוחתת והם מחפשים נכסים אחרים. בין המהלכים הבולטים בגזרה זו היו המלצה ראשונה מסוגה של ענקית ההשקעות KKR למשקיעים לבצע גידור לסיכוני זנב (ביטוח מפני מקרה נדיר) כנגד הפוטנציאל שהדולר יאבד את מעמדו כמטבע העתודה העולמי. גם הודעתו של אלון מאסק כי יצרנית המכוניות החשמליות שייסד, טסלה, רכשה מטבעות ביטקוין בשווי 1.5 מיליארד דולר וצפויה להתחיל לקבל ביטקוין כתשלום עשתה הדים; רבים התעכבו על כך שמדובר ב־8% ממזומני החברה. לפי הקריאה הזו של מאסק, אחזקה בביטקוין מתחילה להיות עדיפה על האחזקה בדולר.

ריי דליו צילום: בלומברג

לכל השרים יש את אותה תשובה

מאז שנות העשרים של המאה הקודמת, משמש הדולר כמטבע העתודה העולמי. מעמד זה התבסס רשמית ב־1944, עם הסכם ברטון וודס, שהצמיד את שערי החליפין לדולר. גם אחרי ששיטה זו הוחלפה (או כשלה) בשנות השבעים, נותר הדולר המטבע הדומיננטי והבנקים האמריקאיים נשארו לב ליבו של המסחר בזירה הבינלאומית. היום, 60% מרזרבות מטבע החוץ של הבנקים המרכזיים מוחזקים בדולרים, לעומת 62% ב־2009, וכמחצית מכל ההלוואות חוצות הגבולות נקובות בדולרים.

מצב זה הותיר את השאלה על עתידו של הדולר במרכז הבמה, והיה חלק מרכזי בשימוע שקיימו בסנאט בינואר לאישור מינויה של ילן. כשנשאלה על המדיניות שהיא מבקשת להוביל בנוגע לדולר, היא לא דקלמה את הסטנדרט המוכר של ממשל טראמפ והדגישה שמחויבותה היא "לשערי חליפין שיקבעו בשוק"; שמניפולציות על השערים כדי להשיג יתרון לא הוגן בסחר אינן מקובלות עליה ולכן ארה"ב "לא תחפש לבסס מטבע חלש יותר" - ושיש "להתנגד לניסיונות של מדינות אחרות לעשות זאת".

תשובה זו של ילן מעידה על מחויבותו של הנשיא החדש ג'ו ביידן לשחק במסגרת הנורמות הבינלאומיים בכל הנוגע לניהול המטבע. אך כפי שציין זאת ניית'ן שיטץ, כלכלן בכיר בממשל אובמה, מתשובתה נעדר רכיב חשוב: "בולט מתגובתה של ילן", כתב, "הפזמון ש'דולר חזק הוא אינטרס אמריקאי'. תשובה שבמשך דורות ענו מזכירי האוצר, דמוקרטים ורפובליקנים, במילים אלה בדיוק". שייטץ לא מגזים. רוברט רובין, שר האוצר בממשל קלינטון, טען ב־1995 שדולר אמריקאי חזק הוא אינטרס לאומי, וכל שר אוצר שבא אחריו דקלם דברים דומים.

במשך שנים ארה"ב אהבה את המטבע שלה חזק. ככזה הוא מושך משקיעים זרים רבים, בזמן שצרכנים ויבואנים מקומיים נהנים מכוח קנייה חזק בשווקים הבינלאומיים. אך הכל השתנה עם עליית טראמפ לשלטון, מתהדר בגישת "America First". הוא העדיף לראות דולר חלש שיקטין את גירעון הסחר מול סין - הבטחה שעמדה בלב הקמפיין שלו לנשיאות. בשלבים מאוחרים של מלחמת הסחר שניהל טראמפ מול סין, והחזיתות באירופה וקנדה, הוא אף השתעשע ברעיון להתערב בערך המטבע, אף שמעשה כזה מפר את התחייבות ארה"ב כלפי מדינות ה־20־G.

המחויבות של ממשל טראמפ להזרמת הון ניכרת למשק האמריקאי כדי לתמוך בכלכלתו, גם במחיר שחיקת הדולר, והמחויבות של ממשל ביידן להגביר מאמצים אלו, מצליחים דווקא לאשרר את כוחו של הדולר בזירה הבינלאומית. לא כי הדולר הוא מטבע כה יציב ומוצלח, אלא כי מתחריו חווים מצוקה גדולה יותר, ומצויים בסערה פיננסית עמוקה יותר. מטבע היורו, שחלם לאתגר את הדולר מאז נוצר ולהגיע לשוויון מול הדולר (dollar parity), מנסה לתמוך בכלכלות האירופיות שסובלות ממיתון עמוק וסביבת ריביות שליליות; ואילו היואן, שהשלטון הסיני מנוהל ברצועה קצרה במיוחד, לא יכול לתפוס מעמד של מתחרה בזירה הבינלאומית.