איום האינפלציה: האויב החדש של חבילת החילוץ בארה"ב

בימים האחרונים סוערות הרוחות במסדרונות הקונגרס. במסגרת המאמצים להעביר את חבילת הסיוע החדשה לקורונה של ממשל ביידן בהיקף 1.9 טריליון דולר, לארי סאמרס, לשעבר שר האוצר בממשל קלינטון ומנהל המועצה הלאומית לכלכלה בממשל אובמה — הזהיר את הנבחרים מפני השלכות המהלך.

"תוכנית ביידן היא צעד חיוני קדימה, אבל עלינו לוודא שהיא עוברת באופן שאינו עלול ללבות אינפלציה עתידית ושאינו מאיים על היציבות הפיננסית", כתב במאמר דעה מצוטט ב"וושינגטון פוסט". עוד ציין כי יצירת תמריץ מאקרו־כלכלי בקנה מידה שקרוב יותר לרמות מלחמת העולם השנייה מאשר לרמות של מיתון רגיל "תגרום ללחץ אינפלציוני שכמותו לא ראינו יותר מדור".

לארי סאמרס: תוכנית ביידן היא צעד חיוני קדימה, אבל עלינו לוודא שלא תלבה אינפלציה עתידית ולא תאיים על היציבות הפיננסית" צילום: בלומברג

הרעיון שלפיו תוכנית התמריצים החדשה תעשה אולי "יותר מדי", ו"תחמם יתר על המידה" את הכלכלה הפך לנקודת הניגוח החדשה, הפעם משמאל, נגד מהלכי ביידן. הנימוק השולט: חשש מפני אינפלציה. בהינתן שההשקפה הזו הגיעה מפיו של מי שמילא תפקיד מהותי בתגובה ל"מיתון הגדול" של 2009, תשומת הלב התגברה, וזכתה להתייחסות ישירה מהבית הלבן. "דבר אחד למדנו כאן, אנחנו לא יכולים לעשות יותר מדי", אמר הנשיא ג'ו ביידן בסוף השבוע האחרון בשיחה עם עיתונאים בחדר הסגלגל, תוך שהוא מתייחס ללקחים שנלמדו ב־2009. "אנחנו יכולים רק לעשות מעט מדי ולגמגם".

היועץ הכלכלי של הנשיא, ג'ארד ברנשטיין, הגיב אף הוא למסמך של סאמרס, שלפי דיווחים ב"פוליטיקו" עורר הדים נרחבים באגף המערבי של מסדרונות הבית הלבן זמן קצר לפני שהסנאט אישר ברוב דחוק את תוכנית התמריצים רחבת ההיקף. "דו"ח התעסוקה שפורסם הבוקר גילה מעצור במכונת ייצור המשרות האמריקאית ומדגיש עד כמה המצב של הכלכלה שלנו מסוכן", אמר ברנשטיין במסיבת עיתונאים וסיכם, "היעדר צמיחה ביצירת משרות הוא תוצאה של הכשל שלנו לפעול כראוי בתגובה למשבר הכפול העצום הזה. הכלכלה שלנו והמשפחות שלנו אינן יכולות להרשות לעצמן שנימנע פעם נוספת מנקיטת פעולה".

לפי סאמרס, תוכנית התמריצים של ביידן גדולה פי שלושה מהחסר הצפוי בתפוקה הכלכלית. הפרש עצום זה, ועמו הזינוק בחיסכון משקי הבית והנזילות המסיבית שהפד מייצר, יביאו לאינפלציה משתוללת. אם נשווה לרמות שנרשמו ב־1948, אחרי מלחמת העולם השנייה, מדובר על יותר מ־15% אינפלציה, כאשר הרמות הגבוהות הללו היו תרחיש קבוע בשנות השישים והשבעים. הפדרל ריזרב ביקש לרסן את האינפלציה, אך חשש להעלות ריביות. התוצאה היתה כלכלה מקרטעת, אינפלציה גבוהה וגם אבטלה.

לחצי מחירים במגזר המזון

באקלים כלכלי ורגולטורי זה הולכות ומתרבות האזהרות בקרב כלכלנים ואנליסטים בארה"ב מפני אינפלציה מפלצתית. הציפייה היא שחיסון הקורונה ידחף את המשק האמריקאי להיכנס לסוג חדש של שגרה בעוצמה כה גדולה, שתביא לעליית מחירים משמעותית ולאינפלציה מעל ליעדים שהציב הפד. זאת, בין השאר, ברקע ירידה בהוצאות ועלייה ברמות החיסכון של משקי הבית בשנת הקורונה. לפי הפד, מדובר ב־1.56 טריליון דולר יותר בחסכונות ב־2020 לעומת שנה קודם לכן.

את העדויות השונות על אינפלציה מסרו חברות מחקר ואנליסטים באווירת הבהילות המתאימה להם, כאשר מרביתם מצטטים כתמיכה במסקנותיהם את שיעורי ציפיות האינפלציה (TIPS) לשנה קדימה. אלה טיפסו ל־3% לעומת 2.5% בדצמבר, בעוד ציפיות האינפלציה לחמש ועשר שנים עלו ל־2.7% — רמתן הגבוהה ביותר מאז 2013. לפי דו"ח של Markit, מאז שלהי ינואר מדובר על "קצב האינפלציה בעלויות התשומות המהיר ביותר שנרשם (מאז אוקטובר 2009)", כשהגורם העיקרי לכך הוא המשך תוכניות הסיוע לעסקים (PPP). במקביל, נצפו לחצי מחירים במגזרים נוספים במשק כמו מזון, חומרי בניין ומגזר השירותים.

לכאורה, אינפלציה עוזרת לשמור על הכלכלה, אך כשהיא גבוהה מדי היא מערערת את יציבותה, מחלישה את כוח הקנייה, דוחקת משקיעים למכור את האג"ח הממשלתיות, מביאה לעליות ריבית ומייקרת את המימון מחדש. אך חששות אלה הם בעיקר הערכות ורחוקים למדי מתיאור המציאות או ההיסטוריה של הכלכלה האמריקאית. למעשה, כבר למעלה מעשור שארה"ב לא מצליחה להגיע ליעדי האינפלציה שלה (2%). שלא לדבר על כך שדווקא התופעה ההפוכה, החשש מדפלציה שעלולה להעמיק את הפגיעה בכלכלה, היתה על הרדאר של הפד מאז פרוץ המגפה.

בממשל ביידן מאשרים, כאמור, כי הם מבינים את סכנות האינפלציה, אך עבורם מדובר בניהול סיכונים — הסיכונים של חבילת הצלה קטנה יותר עולים להערכתם על אלה הטמונים בחבילת הצלה גדולה מדי.

ועדיין, הדיון בסוגיית "התחממות היתר" של הכלכלה — בעקבות חבילת התמריצים שאושרה בסנאט בשילוב זו בהיקף 900 מיליארד דולר שאושרה בתקופת ממשלו של טראמפ — מייצר אי־נחת קולני. הדיסטופים מבין המתפלמסים צופים כי הבועה הפיננסית שיצר הפד בחודשים האחרונים עם חבילות התמריצים צפויה להתפוצץ בקרוב, ואז הפד ייאלץ לשנות את מדיניותו המוניטרית בחדות, כשברשותו ארגז כלים דל.

גם יו"ר הפד ג'רום פאוול התייחס לחשש מפני אינפלציה בטווח הקרוב, והסביר במסיבת העיתונאים האחרונה שקיים הפד בינואר, כי הם אינם מתעלמים מהסיכון. "אני הרבה יותר מודאג מכך שלא נתאושש לחלוטין, מאובדן קריירות וחיים שאנשים בנו, רק משום שלא הצליחו לחזור למעגל העבודה בזמן. אני מודאג יותר מכך ומהנזק שייגרם, מאשר מהאפשרות לאינפלציה גבוהה יותר. למען האמת, אנחנו מקדמים בברכה אינפלציה מעט גבוהה יותר. סוג האינפלציה שמטריד אנשים כמוני שגדלו איתה נראה רחוק ולא סביר בהקשר המקומי והגלובלי".

בראיון ל־CNBC ביקשה שרת האוצר ג'נט ילן להרגיע את הרוחות. "במשך שנים למדתי על האינפלציה ודאגתי לאינפלציה, ואני יכולה לומר שיש לנו הכלים להתמודד עם הסיכון הזה, במידה שיתממש", אמרה.

"הפד ינוע לאט מדי"

לא הכל מסכימים עם הערכות פאוול וממשל ביידן, אלא סבורים כי מדובר בסימפטום של מחלת התגובה האיטית של רגולטורים או מוסדות ממשלתיים גדולים. "הפד ינוע לאט מאוד, לאט מדי לפי הפרשנות שלי", אמר ריצ'רד קוקסון, בעבר מנהל השקעות ראשי בסיטי, לבלומברג. "נראה שהבנקים המרכזיים הם היחידים שלא רואים סימנים של עודף פראי היכן שהם מסתכלים". עוד אמר, כי להערכתו הפד חפר לעצמו בור עמוק בחודשים האחרונים, ומי שיסבול מכך הם בעיקר העניים, אשר בימים של אינפלציה משתוללת נפגעים יותר מהעשירים.

בינתיים, הוויכוח על אינפלציה, שבין כה וכה קשה מאוד לחיזוי, מתדלק בעוצמה זירה אחרת של מחלוקת — שכר המינימום. אחת מהבטחות הבחירות של ביידן היתה העלאת שכר המינימום הפדרלי שתקוע כבר מאז 2009 על 7.25 דולר, ל־15 דולר. אף שאפשר להניח שעסקים שונים יגלגלו לצרכן את עלויות שכר המינימום החדש באמצעות העלאות מחירים, מדובר באירוע שולי יחסית בכל הנוגע לכלכלה האמריקאית. עם זאת, זה לא מונע מהמתנגדים הגדולים, בעיקר הנבחרים הרפובליקנים, להיעזר בטיעון זה בימים שבהם החשש מאינפלציה תופס את מרכז הבמה.

כך, בשעת לילה מאוחרת בסוף השבוע האחרון, בזמן שהסנאט התדיין אל תוך הלילה כדי לאשר את חבילת התמריצים הענקית, הסכים הסנאטור ברני סנדרס, שמוביל את המאבק לשדרוג שכר המינימום בשנים האחרונות, לתקן את התוכנית, כך שלא תכלול בשלב זה את העלאת שכר המינימום.