מגדל מוכרת מניות בנוסטרו כדי שתוכל לחלק דיבידנדים

חברת הביטוח מגדל, שבשליטת שלמה אליהו, הקטינה ואף צפויה להמשיך לצמצם חשיפה למניות בתיק הנוסטרו. החברה עושה זאת על רקע דרישות ההון החדשות שמכתיב הפיקוח על הביטוח.

מדו"ח של חברת מידרוג עולה כי "חל שינוי בפרופיל השקעות הנוסטרו של החברה, כך שמידת הסיכון בו פחתה — עובדה המשתקפת בקיטון משקל הנכסים בסיכון. שינוי התמהיל נבע, להערכתנו, בעיקר מרצון לצמצם את דרישות ההון המחמירות יותר תחת סולבנסי 2. אנו צופים כי החברה תמשיך לצמצם חלק ממרכיבי הסיכון בתיק, ובפרט את המרכיב המנייתי, בשל ריתוק ההון המשמעותי בו".

דרישות ההון החדשות, סולבנסי 2, מאלצות את החברות להגדיל את ההון העצמי כנגד התחייבויותיהן למבוטחים. מגדל נמצאת במצב הגרוע מבין חברות הביטוח, עם חסר של כ־900 מיליון שקל מול הדרישות שיש ליישם בהדרגה עד 2024. אחת הדרכים לעמוד בהן היא הפחתת סיכונים — הן בפעילות הביטוחית והן בתיק ההשקעות. זאת מכיוון שדרישות ההון הן פונקציה של רמת הסיכון.

מדו"ח מידרוג עולה כי נכון לסוף הרבעון השני, 20% מתיק הנוסטרו של מגדל מושקעים בנכסי סיכון (נכסים שאינם מזומנים, אג"ח ממשלתיות או אג"ח קונצרניות בדירוג השקעה, קרי בעיקר מניות ואג"ח בדירוגים נמוכים) לעומת כ־27% שנה קודם. באחרונה נחשף ב"כלכליסט" כי מגדל מצמצמת את החשיפה למניות הנדל"ן, אך בשלב זה רוב המכירות בוצעו בתיקי העמיתים ולא בתיק הנוסטרו.

התוצאות של מגדל

תיק הנוסטרו של חברות הביטוח משלב את ההון העצמי, את ההון שהן שמות בצד מול ההתחייבויות למבוטחים ואת ההון שהן מרתקות לצורך תשלומים עתידיים בביטוחי רכב וחבויות. מיליארדי השקלים האלה, שהחברות לא יכולות לחלק כדיבידנד, לא שוכבים בבנק אלא מושקעים, כדי שיניבו תשואה ולא יישחקו. תיק ההשקעות הוא סולידי, כמובן, כדי להבטיח שבמקרה של משבר ההון לא יתכווץ, ואז ייאלצו בעלי המניות להזרים כסף כדי לעמוד בדרישות הרגולטור. לפיכך מושקע רוב תיק הנוסטרו שלהן באג"ח ממשלתיות, אך 10%–15% מושקעים במניות ועוד 5%–10% באג"ח בדירוגים נמוכים.

היקף תיק הנוסטרו של כל חברות הביטוח מסתכם בכ־150 מיליארד שקל, מתוכם כ־124 מיליארד שקל של חמש הגדולות. מנורה והראל כבר במצב שמאפשר להן לחלק דיבידנדים. כלל והפניקס במצב מעט פחות טוב (אין עודפי הון משמעותיים), אך עומדות בדרישות ההון המחמירות. מגדל היחידה שנמצאת בחסר, ולכן הלחץ עליה להקטין סיכונים כדי לצמצם את דרישות ההון חזק יותר.

רק באחרונה גייס אליהו חוב פרטי של 1.3 מיליארד שקל מגופים מוסדיים כדי למחזר חוב בנקאי שלקח כדי לרכוש את השליטה במגדל. במקור ביקש אליהו לפרוע את החוב דרך דיבידנדים, אך דרישות ההון החדשות מנעו זאת, ומאבק מתוקשר שניהל מול המפקחת על הביטוח דורית סלינגר בנושא צלח חלקית. סלינגר הסכימה לדחות בשנתיים את יישום דרישות ההון המלאות והקלה בתנאים לחלוקת דיבידנדים, כך שניתן לחלק דיבידנדים בעמידה של 100% בדרישות ההון המחמירות, ולא ב־115% כפי שדרשה תחילה.

ההקלה קירבה אמנם את מגדל לחלוקה, אך החברה עומדת רק ב־93% מהדרישות. לפיכך לאליהו לא היתה ברירה אלא לפעול לגיוס הפרטי. המוסדיים שרכשו את האג"ח של אליהו מבססים את החזר החוב על חלוקת דיבידנדים שתגיע בהמשך. לפיכך הלחץ על הקטנת הסיכונים בתיק הנוסטרו של מגדל כדי להקל את דרישות ההון — גדל.

בדו"ח של מידרוג אף נטען כי "לאור צורכי שירות החוב של בעל השליטה (שהתמתנו בטווח הזמן הקצר נוכח גיוס חוב חדש במח"מ ארוך), אנו מעריכים שהחברה עשויה לנקוט אמצעים שיאפשרו לחלק דיבידנדים כבר בשנתיים הקרובות".

שלמה אליהו בעל השליטה במגדל צילום: עמית שעל