מחיר למשתכן: רחוק מדיור בר השגה

הנה הצעה, שכנראה לא תמומש, לשיפור מחיר למשתכן: הזכאים יתבקשו לציין לא רק את העיר המועדפת עליהם, אלא גם את הסכום המקסימלי שביכולתם לשלם, כך שישתתפו רק בהגרלות שידם משגת.

ואפשר לקחת עוד צעד קדימה: הזכאים יציינו רק את הסכום והם יגרילו את מקום המגורים - דירת שלושה חדרים בהרצליה (1.5 מיליון שקל במקרה הטוב) או חמישה חדרים בקריית ביאליק (1.4 מיליון שקל).

שטח פרויקט מחיר למשתכן בקריית ביאליק צילום: אלעד גרשגורן

הגרלה כזאת היתה חושפת את הביקוש האמיתי: העם דורש דיור בר־השגה. כיום מי שנרשם להגרלה, וכמעט לא משנה איפה, מתפלל להתברג לשליש העליון של הזוכים, כדי לשים את ידו על דירה במחיר שהוא יכול לעמוד בו.

בעוד הקבלנים והעיריות, בעצימת עין של הממשלה, בנו מדינה של דירות גדולות ויקרות, הזוכים הראשונים במחיר למשתכן בוחרים את הדירות הקטנות והזולות. זה הביקוש האמיתי, אלא שהשוק “החופשי” אינו מגיב אליו.

מחיר למשתכן אינה תוכנית לדיור בר־השגה. המיתוג שלה ככזאת הוא טעות של שר האוצר משה כחלון. התוכנית שומרת על ההיגיון הפנימי של השוק החופשי ונותנת עליו הנחה. מחיר למשתכן בהרצליה יסייע למי שהיה קרוב גם ככה לרכוש שם דירה. לא למי שיש לו הון עצמי של 200 אלף שקל או הכנסה של עשירון שביעי.

הימין הכלכלי טוען שקשיי התוכנית נובעים מעודף רגולציה ממשלתית, אולם הביקוש מצביע על כך שהרגולציה לא מספיקה. הגבלת המחיר למ"ר היא מצוינת, אבל היא לא עוזרת בלי הגבלת עלות הרכישה כולה. אפשר להשיג זאת על ידי הגבלת שטח ומפרט הדירה, מתן סובסידיות, סיוע במשכנתא, הלוואות ממשלתיות ואפילו בנייה ממשלתית.

אי אפשר לזלזל במהלכים שמוביל כחלון. הוא לקח אחריות על הסוגיה הכלכלית שהכי מכבידה על הישראלים העובדים, סוגיה שפוליטיקאים אחרים מראש הממשלה דרומה עשו הכל כדי להתחמק ממנה, והוא מצליח לשנות את כיוונו של השוק.

אלא שההצלחה של מחיר למשתכן חושפת את חולשתה. היא מפתה את הזכאים להירשם להגרלות שבהן רק חלק קטן מהדירות נמצא בהישג ידם וכך חשפה עד כמה שוק הדיור בישראל יקר לישראלי.

אלא שאם בעבר הציבור חשק שפתיים מול "כוחות השוק" חסרי הפנים, עכשיו יש לו כתובת: שר האוצר. מחיר למשתכן צריך שינוי כדי שיהפוך לדיור בר־השגה באמת.