"התמכרתי לבקרים בבית. יהיה קשה לחזור למשרד שלי ברד האט"

שבוע לפני הסגר הראשון החליטה חברת רד האט העולמית להעביר את כל עובדיה, בכל העולם, לעבודה מהבית בלי אופציה לחזור למשרד. חודש ושבוע לפני כן נכנסה לימור אפיק, מנכ"לית רד האט ישראל ומנהלת אזורית רד האט ישראל יוון וקפריסין לתפקיד.

"זה אתגר מאוד קשה לבסס את עצמך כמנהלת מהבית. כשאת מגיעה למשרד ורואה את האנשים, איך הם באו בבוקר, את יכולה לדעת מה קורה. בוקר אחד נכנסתי למשרד ואחת העובדות אמרה לי 'בוקר טוב', לפי איך שהיא אמרה את זה ידעתי שקרה משהו. מהבית את לא יכולה לדעת. יכול להיות שעובר על האנשים שלך עולם שלם של דברים ואת לא תדעי, זה מאוד קשה. אני מאוד מנסה ודואגת לשלוח הודעות ולשאול מה שלומם כי אני לא רואה אותם", היא מספרת.

לימור אפיק, מנכ"לית רד האט ישראל. "זה מאתגר לבסס את עצמך כמנהלת בעבודה מהבית"

לימור אפיק, מנכ"לית רד האט ישראל

גיל: 51 מקום

מקום מגורים: צפון תל אביב

מצב משפחתי: נשואה פלוס שתיים

השכלה: תואר ראשון בכלכלה וסוציולוגיה מאוניברסיטת בר-אילן

תפקידים קודמים: מנכ"לית ServiceNow, מנכ"לית חברת ההדרכה SmartIT, סמנכ"לית מכירות טסקום וסמנכ"לית מכירות ג'ון ברייס הדרכה

תחביב: ריקוד - מחול מודרני

ברד האט ישראל עובדים 400 אנשים, שהם גוף הפיתוח של חברת הקוד הפתוח העולמית שנרכשה ב-2019 על ידי IBM תמורת 34 מיליארד דולר. משרדי החברה ששוכנים ברעננה ריקים כבר מחודש מרץ השנה כאשר מדיניות החברה העולמית היא להשיב עובדים למשרד רק כשרמת התחלואה במדינה מאפשרת זאת, דבר שעוד לא קרה בישראל מאז הסגר הראשון. "לי אישית זה מאוד קשה לא לראות את האנשים כי אני אדם מאוד בלתי אמצעי. המזל שלי היה שהסניף קיבל אותי בידיים פתוחות אז בחודש הזה שעבדנו מהמשרדים היה לנו מאוד כיף ביחד ואז כשהתחלנו לעבוד מהבית יכולנו להמשיך את הקשר. ברמה הלא פורמלית התחלנו לעשות קפה בוקר שבו לא מדברים על עבודה בכלל ומי שרוצה עולה, אני לפעמים עולה ולפעמים לא. ברמה היותר פורמלית אנחנו עושים המון ישיבות זום כדי לפחות לראות את הפנים של העובדים. חוץ מזה אני מנסה להגיע לכל המנהלים תחתיי ולערוך שיחות אישיות שלא קשורות בעבודה", אומרת אפיק.

היום שלה מורכב מרצף של שיחות זום מ-9 בבוקר ועד 7-8 בערב. "עליתי שלושה קילו בתקופה הזאת וזה מאוד קשה לי כי אני אדם מאוד פעיל בשיגרה. אבל עכשיו אנחנו כל היום מול המחשב ומול המקרר. אחד הדברים שלקחתי מהרמת הכוסית בפסח בה הבאנו דיאטן שסיפר איך לשמור על המשקל בתקופה הזאת הוא לעשות 10,000 צעדים ביום. אני קמה כל בוקר בשש ומתחילה את הבוקר בהליכה, חלק מהזמן אני מנהלת שיחות עבודה תוך כדי הליכה ואז אני מתחילה את היום מ-10,000 הצעדים האלה", היא מספרת.

בנוסף, כדי לפצות על אובדן הגבולות בין העבודה לבית, החברה מייצרת לעובדים אירועים כמו סדנאות מיינספולנס, יוגה או הרצאות. "אנחנו מנסים לעשות דברים שהם גם קצת שוברי שיגרה, מעבר לבועה של הלחץ הזה שאין הפרדה בין החיים הפרטיים לעבודה. לאנשים נורא קל להרים טלפון בכל שעות היום. כולנו איבדנו את הגבולות. בשבוע שעבר אירחתי את אחד הלקוחות בשעה 19:30 בערב, זה משהו שלא היה קורה לפני הקורונה, לא הייתי מכניסה לקוח הבייתה בשעות הערב. אבל עכשיו אין איפה לשבת בחוץ וכשרוצים לדבר על דברים שהם לא לטלפון אין איפה לעשות את זה".

מה למדת על עצמך כמנהלת בעבודה מהבית?

"למדתי שאפשר לנהל מרחוק ואפשר לעשות עסקים מרחוק, שזה משהו שלפני שנה חשבתי שאין סיכוי לעשות. יש דברים שהם הרבה יותר קשים, כמו לייצר פייפ-ליין או לקוח חדש מאפס אבל זה אפשרי וזה קורה. עברתי מלחשוב שאין סיכוי בעולם שנצליח לעמוד ביעדים לזה שאנחנו אפילו עוברים אותם. כנראה שבני אדם מסתכלים לכל מהמורה".

מהם הדברים שאת אוהבת בעבודה מהבית?

"התמכרתי ללקום בבוקר ולעשות הליכה, כך שאני יכולה להגיע חזרה ולהתיישב לעבוד ב-8 או 8:30 ולסדר לי את הבוקר כמו שאני רוצה. אני חושבת שאם תהיה לי פגישה שתתחיל ב-8:30 בבוקר במשרד אני לא אצא להליכה, זה משהו שיהיה לי מאוד קשה להפסיק. אני אוהבת שכשהבת שלי חוזרת הבייתה אני נמצאת בבית, זה מאוד שונה מלחזור בשמונה בערב. מה שאני לא מצליחה לעשות עם העובדים, לראות אותם ולחוש מה קורה אצלם, אני כן מצליחה לעשות עם הבת שלי".

מהם הדברים שאת לא אוהבת בעבודה מהבית?

"אני מאוד אוהבת את החיים שהיו לנו קודם. אני ממש שונאת את זה שאני לא רואה את האנשים, יש לי לקוחות של שנים שלא ראיתי כל כך הרבה זמן. לכתוב בוואטסאפ, אני אדם מאוד בלתי אמצעי ואני ממש לא סובלת את זה. אני אוהבת ללכת לפגישה ראשונה ולהרגיש איך אנחנו ממיסים את האנשים. אי אפשר להמיס אנשים בזום".

אתם חלק מארגון גלובלי כך שהעבודה מרחוק לא זרה לכם, את גם מנהלת את איזור יוון וקפריסין בנוסף לישראל. במה שונה בעבודה מהבית עכשיו?

"יש לי אנשים ביוון ובקפריסין שלא פגשתי מעולם. עשיתי איתם זום אבל עוד אין לנו אישור לטוס, אלה שותפים שלי שמוכרים שם בהמון כסף אבל לא פגשתי אותם. את הבוס שלי שיושב באיטליה לא ראיתי שנה. כשאת לא פוגשת אנשים פיסית את לא יודעת איך הם נראים, מה הגובה שלהם, כשאת רואה אנשים רק בזום זה לא אותו הדבר. קשר בין אנשים שנפגשו אף פעם לא יהיה אותו הדבר כמו קשר של כאלה שראו אחד את השני. אנחנו בני אנוש, אנחנו צמאים לקשר".

יש תחושה של אובדן התרבות הארגונית, אובדן הקשר עם העובדים?

 "ברד האט אנשים באמת מאמינים שהם עושים משהו טוב לקהילה, כולם מאוד רתומים לקוד הפתוח והכל באמת פתוח. התרבות פה היא שזה שיש טייטל מנהלת לא עושה את הדעה שלי ליותר שווה. עם זאת אנחנו מבינים עכשיו שזה פה להישאר וכולם קצת כבויים מזה אז דווקא עכשיו אנחנו יותר עם קשב, יותר מנסים להרגיש מה עובר על העובדים. הייתה פעם אחת שדיברתי עם אחת העובדות לקראת סוף הרבעון, שזו תקופה מאוד קשוחה, ופתאום היא התחילה לבכות לי בטלפון. היא אמרה שהלחץ הזה שהיא חווה אותו לבד הרבה יותר קשה. אז בשלב מסויים החלטנו שנהיה כולנו על הקו כדי להיות שם אחד בשביל השני. זה משהו שלא הייתי חושבת עליו אם לא הייתי מדברת איתה במקרה".

מה את חושבת שיקרה בתום המגיפה מבחינת העבודה מהבית?

אני חושבת שיהיו דברים ששינינו לתמיד. אחד מהם זה לדוגמא שיש דברים שאפשר לעשות מרחוק ולא חייבים תמיד להקפיץ אנשים על מטוס לישיבת הנהלה. חלק מישיבות ההנהלה יהיו פנים מול פנים וחלק לא. יש אנשים שישמחו לעבוד יום או יומיים מהבית ולקבל את הילדים כשהם חוזרים הבייתה, שזה משהו שלא העלנו על דעתנו לפני המגיפה. אני חושבת שזה כן יישאר, שנלמד לעבוד גם מהבית וגם מהמשרד. זה הכניס אותנו לשפיות שיש דברים שאפשר לוותר עליהם. הכניס אותנו לפרופורציות אחרות בחיים ואקולוגית זה עשה לנו ממש טוב".

אם כך, למה לא להישאר לעבוד מהבית?

"אני לא רוצה להישאר בבית. אני רוצה לראות את הפרצופים של העובדים שלי, לראות את הלקוחות שלי. אני רוצה לשמוע שהכל בסדר ולא מהזום".