רק ב-2020 תורגש השפעת ביטול ההקלות בהיתרי בניה

למרות תמונת המצב הקשה בתחום הרישוי, והיא אכן קשה מאוד, אירועי הימים האחרונים משאירים מקום לאופטימיות.

הדברים אמורים בעיקר בעניין הכרזתה של מנהלת מינהל התכנון דלית זילבר כי בכוונתה להביא לשולחן הממשלה החדשה שתוקם אחרי הבחירות, החלטה לביטול האפשרות לקבל "הקלות" במסגרת הליך הוצאת היתר בנייה.

אותן ההקלות הן בעצם שם קוד להליך תכנוני שלם, שלמרבה האבסורד נפתח מחדש במעמד של הוצאת היתר הבנייה. כלומר, במקום הליך שהיה אמור להיות טכני בלבד נפתח קרנבל שלם, שבו מגיש היזם תוכנית חדשה, מוגשות לה התנגדויות מצד שכנים ובעלי עניין (ובשנתיים האחרונות — רוכשי "מחיר למשתכן" נגד הפרויקטים של עצמם), מתקיימים דיונים, מתקבלת החלטה, מוגשים עררים לוועדות ערר, והנה קיבלתם עיכוב של שנתיים לפחות בהוצאת ההיתר. בהחלטתה לשים לתופעה הזאת סוף הניחה זילבר את אצבעה על הסיבה המרכזית, נכון להיום, לקטסטרופה בתחום הרישוי.

זאב בילסקי צילום: עמית שעל

הבעיה היא כמובן התזמון. זילבר נכנסה לתפקידה לפני כשנה וחצי. סביר להניח שהבינה את עומק הצרה הכרוכה בהליך ההקלה הנוכחי כבר מיומה הראשון בתפקיד, אבל המתינה לתזמון הנוכחי, תקופת ממשלת המעבר, כדי לתת לכך פומבי.

סימן נוסף לכך שבמטה הדיור הבינו כבר לפני זמן רב עד כמה המצב בעייתי סיפק זאב בילסקי, ראש מטה הדיור הלאומי, בראיון שהעניק ל"כלכליסט" לפני חצי שנה, שגם בו הצהיר על כוונתו לפעול לביטול הליך ההקלה. אלא שמאז נאמרו הדברים איש לא חזר עליהם, בכלל זה בילסקי עצמו, כנראה מתוך כוונה להשאיר את המאבק לביטול ההקלות לשר האחראי הבא.

2019 כבר אבודה

הבעיה היא שאותו שר עתידי צפוי להתמנות לתפקידו בסביבות חודש יוני. חודשיים שלושה יחלפו בוודאי עד שילמד את החומר ויבין מי נגד מי (בהנחה שלא יהיה זה שוב שר האוצר הנוכחי משה כחלון), ורק אז יתחיל לפעול. כלומר, גם אם נצא מנקודת הנחה אופטימית כי עמדת מינהל התכנון תתקבל — שנת 2019 כבר הלכה לאיבוד.

וזו אולי הנקודה המרכזית שמאפיינת את מדיניות הרישוי בתקופת כחלון. שר האוצר ואנשיו, כידוע, לא התעצלו וניערו את המערכת כולה בתחומים רבים מאוד במטרה להסיר חסמים, להגדיל את ההיצע ולהוריד את מחירי דירות. בעוד שתפוקות מערכת התכנון בכל הקשור לאישור תוכניות זינקו, ושיווקי הקרקעות על ידי רשות מקרקעי ישראל צמחו, רק תחום הרישוי נותר משום מה לא מטופל.

בסופו של דבר, ועל רקע המצוקה הגוברת, נעשו צעדים גם בכיוון הזה, ובהם השקת מערכת רישוי ממוחשבת והוספת ועדות ערר לשם הפחתת העומס. אלא שאלה נעשו מאוחר, והשפעותיהם, אם יש כאלה - עדיין לא באים לידי ביטוי בנתונים שלפניכם.

כעת עושה רושם כי יש מוכנות במערכת לעשות את הצעדים הנכונים. יש לקוות כי מי שיירש את כחלון כשר הממונה על התכנון בממשלה הבאה יידע להוציא אותם אל הפועל.

המתנה של שנתיים

אף שאת ביטול ההקלות השאיר ליורשיו, יהיו אשר יהיו, גם בתקופת כחלון נעשו כמה צעדים לשיפור מצב הרישוי העגום, ובעיקר הכפלת מספר ועדות הערר. היה זה אחד החסמים המרכזיים שמהם סבל ההליך כולו, כאשר משך זמן המתנה לדיון בוועדה הגיע במקרים מסוימים לקרוב לשנתיים. הכפלת מספרן צפויה לשפר את המצב.

ואולם, כמעט כמו כל רפורמה בתחום הדיור, גם לשינויים בתחום הרישוי נדרש זמן כדי להשפיע. כך, למשל, הבקשות להיתרים שאושרו ב־2018 הוגשו על פי נתוני אתר מדלן, כמעט שלוש שנים קודם לכן בממוצע, ב־2015. כלומר, כל צעד שלא נעשה בשנתו הראשונה של כחלון בתפקיד לייעול המערכת לא צפוי להשפיע על תוצרי 2018, והנתונים מראים שהשפעה כזאת אכן לא היתה. ככל שלהגדלת מספר הוועדות או לפתיחתה של מערכת הרישוי האלקטרוני "רישוי זמין" אכן תהיה השפעה - נרגיש אותה רק בהיתרים שיינתנו ב־2019 ו־2020.