כחלון מאותת לרגולטוריות הבאות: מי שתרצה לזכות במינוי תצטרך ליישר קו

כל גופי הרגולציה התנגדו במרוצת השנים למיזוג. כאשר כחלון מצהיר כעת על כוונתו למנות רגולטור דו־ראשי, הוא מאותת לכל המועמדים הפוטנציאליים לניהול הגופים האלה ‑ הפיקוח על הבנקים, רשות שוק ההון, רשות ניירות ערך ‑ שמוטב שיישרו קו. אם לא יתבטאו בפומבי בעד המהפכה, ספק אם יזכו במינוי.

המינוי הקרוב ביותר הוא של הממונה על שוק ההון. בסוף אוגוסט תסיים את תפקידה דורית סלינגר, וכחלון החליט להקים ועדת איתור כדי לבחור לה מחליפה. גורמים באוצר מעריכים כי סיכויים גבוהים למינויה של עו"ד מאיה ליקוורניק. גם שמה של ענת לוין, לשעבר המשנה למנכ"ל כלל ביטוח, הוזכר כמועמדת אפשרית. כחלון יצפה שהאישה שתיבחר לתפקיד תתמוך במהלך שלו.

הממונה על שוק ההון דורית סלינגר ומשה כחלון. שר האוצר יצפה שהמחליפה של סלינגר תתמוך במהלך שלו צילומים: אלכס קולומויסקי, אוראל כהן

בנובמבר תסתיים הכהונה של נגידת בנק ישראל קרנית פלוג. גורמים באוצר אומרים שבנק ישראל התנגד לרעיון איחוד הרגולטורים, כאשר כחלון העלה אותו בתחילת הקדנציה, ושהקמת ועדת שטרום נולדה כפשרה עם פלוג בנושא זה. ההערכות הן שראש הממשלה בנימין נתניהו וכחלון לא יאריכו את כהונת פלוג, ומחליפה יצטרך להסכים מראש לתוכנית הרגולטור הדו־ראשי.

גם ברשות ני"ע הביעו בעבר התנגדות למהלך. גורמים באוצר אומרים שקשה להניח שיו"ר הרשות ענת גואטה, שמונתה בידי כחלון רק לפני חודשים ספורים, תקשה עליו עכשיו.

הדו־ראשיות נדירה בעולם

מה שעשוי להסביר את ההסתייגות של הגורמים המקצועיים הוא העובדה שמודל הטווין פיקס של שני רגולטורים עצמאיים ‑ אחד ליציבות ואחד לצרכנות ‑ נדיר בעולם. רק ארבע מדינות אימצו אותו: הולנד, צרפת, אוסטרליה וניו זילנד.

פרופ' אבי בן בסט הוביל בחינה של שינוי כזה בישראל לפני למעלה משני עשורים. לפי הנתונים שלו, בשנת 2013 היו בעולם 19 מדינות עם מבנה מפולג כמו בישראל; 22 עם מבנה של 2 רשויות סקטוריאליות; 24 מדינות עם איחוד מלא; ורק 4 במודל הדו־ראשי. אפילו בהולנד, שאימצה את המודל הדו־ראשי, הודו שהטמעתו ארכה זמן ממושך מאד.

המסקנה של בן בסט היתה נחרצת: המבנה הנכון למשק הוא ריכוז כל סמכויות הפיקוח תחת רגולטור אחד. "החלוקה בין יציבות להגנה על הצרכן מלאכותית. מצד אחד, בעיית יציבות יכולה לפגוע בצרכנים. מצד שני, בעיה שיכולה לגרום לפגיעה בצרכנים יכולה להפוך לבעיית יציבות".

המקרה המוזר של DBS

כדוגמה לנזק האפשרי מפיצול הפיקוח, בן בסט מציג את המקרה שקרה לבנק DBS בהולנד ב־2009. אחרי שהולנד אימצה את המבנה הדו־ראשי, הרשות להגנת הצרכן התריעה על פגיעה בצרכן וגם על סכנה ליציבות, אבל הרשות האחרת לא התייחסה לכך ‑ והבנק פשט את הרגל".

בן בסט מסביר כי המנגנון של רגולטור אחד מבוסס על הרעיון "שכל מוסד ייראה את כל הגוף". כדי להרגיע את החששות מכוח מופרז, הוא מציע מבנה פדרטיבי: מוסד אחד שבראשו אדם אחד, ויש בו מחלקות בנקאות, שוק ההון, וכו'. "זה חשוב, כי אחת הבעיות העיקריות בפיצול הנוכחי היא שהגורמים עוסקים הרבה בבעיות משותפות".