גרוסקופף, שוחט ושטיין הם המועמדים המובילים לעליון

"בין הנשגב למגוחך", כך תיאר גורם משפטי את רשימת המועמדים לבית המשפט העליון שפורסמה אתמול. 25 מועמדים מתמודדים על שני מקומות. עכשיו ייפתח המשא ומתן המשולש בין נשיאת בית המשפט העליון, שרת המשפטים וראש לשכת עורכי הדין. אם יצליחו השלושה לגבש עד מועד הבחירה ב־22 בפברואר את ההסכמה הנדרשת — של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים — ייבחרו שני המחליפים לשופטים הפורשים יורם דנציגר (בפברואר) ואורי שוהם (באוגוסט). אם לא, תידחה הבחירה למועד מאוחר יותר.

מי זה אלכס שטיין

ההפתעה ברשימה היא שמו של פרופ’ אלכס שטיין, ששרת המשפטים מקדמת בלהט כמועמד מועדף מטעמה לצדם של השופט רם וינוגרד ופרופ’ גידי ספיר, שהיה המועדף שלה גם מהסבב הקודם. מה בשטיין קורץ לשרה איילת שקד? ראשית, הוא עולה מרוסיה, וזו הזדמנות לרשום תקדים כמו מינוי השופטות האתיופיות לבית משפט השלום, מהלך ששקד גאה בו; שנית, הוא מומחה משפטי ברמה עולמית; שלישית, הוא אאוטסיידר לאליטה המסורתית; רביעית, הוא מייצג ימין כלכלי מובהק שדוגל במינימום רגולציה והתערבות, עוד השקפה ששקד מקדמת. מבחינה פוליטית, שטיין הוא ימין רך, מעריץ של אביגדור ליברמן. לא ברור איך שקד, שהאשימה את העליון במחסור בלאומיות וציונות, מריצה מועמד שמבלה את רוב זמנו בחו”ל. ובעיה נוספת שעלולה לצוץ: פרשה עתיקה שבה שטיין ופרופ’ זוהר גושן הואשמו בהתנכלות לפרופ’ אורית קמיר, שקידמה את חוק ההטרדה המינית. קמיר טענה שהשניים התנכלו לה באוניברסיטה לא רק מטעמים ענייניים אלא גם על רקע אישי. לפני שנים, כשעלתה מועמדותו של גושן, איימה קמיר שתחשוף התנהלות לא נאותה שלו מול דוקטורנטית, וייתכן שיועלו טענות דומות גם נגד שטיין.

עו”ד שחר בן מאיר, מומחה באיתור תקלות נסתרות, מצביע על בעיית כשירות אצל שטיין. תקנות המינוי דורשות לדעתו עשר שנות הוראה לפחות בישראל, ואילו שטיין מצוי רוב זמנו בחו”ל, ויש לו רק 7.5 שנות הוראה בארץ. מצד שני, התקנות מדברות על “עשר שנים, לפחות חמש בארץ”.

שקד מתנה את המינויים בעסקת חבילה שכוללת את מינוי מנהל בתי המשפט לצד שני המינויים לעליון. חיות מתעקשת על יגאל מרזל כמנהל בתי המשפט. שקד, בניגוד לסביבתה, יכולה לחיות עם המינוי הזה. במצב זה אחד המינויים של שקד אמור לבוא משלישיית מועדפיה, כשהסדר הוא שטיין, ספיר ווינוגרד. שלושתם לא ממש קבילים ומקובלים בעליון, וזהו כרגע הפלונטר המרכזי.

שני מחוזיים מובילים

שלושה שופטים מחוזיים יכולים לרכז סביבם תמיכה של שניים לפחות מבין שלושת הקודקודים, חיות, שקד ונוה. פרופ’ עופר גרוסקופף הוא המועמד המוביל מבחינת הרמה המקצועית. הוא מונה לתפקידו בידי שר המשפטים לשעבר פרופ’ דניאל פרידמן, בהסכמת נשיאת העליון לשעבר דורית ביניש. פרידמן הוא גם המנטור של שקד. לכן סיכוייו לקבל את הסכמת שקד וחיות היא הגבוהה ביותר, אף שמבחינת השרה הוא נחשב ל”שמאל כלכלי”, לאחר שרשם כמה תקדימים אנטי־תאגידיים (בייצוגית חברות הביטוח ובנגזרת דסק”ש-מעריב), והכיר בעילת התמחור המופרז כניצול לרעה של כוח מונופולי. אם הוא ימונה לצד שטיין, נקבל עימות מרתק בעליון בין ימין לשמאל כלכליים ברמה הגבוהה ביותר.

שאול שוחט הוא מועמד חזק למקום השני. החיסרון שלו הוא שתחום התמחותו המרכזי דיני משפחה הוא שולי מבין אלה הנדרשים בעליון, אבל מנגד הוא מצויד ביתרון גדול – המוצא המזרחי שמדבר חזק לחלק מחברי הוועדה.

גם מועמדותו של חאלד כבוב חזרה ובגדול. כבוב הוא השופט הפלילי של המחלקה הכלכלית, ובשנים האחרונות שלח לתקופות מאסר משמעתיות את נוחי דנקנר ואת בכירי פסגות. כבוב נתמך בסיבוב הקודם גם בידי לשכת עורכי הדין וגם בידי שרת המשפטים, שביקשה לרשום תקדים היסטורי של מינוי שופט מוסלמי ראשון לעליון. אלא שהדברים התגלגלו אחרת, ולכיסא הערבי מונה השופט ג’ורג’ קרא. כעת נדמה ששקד לא תתמוך בו. אין מצב שבתקופה של שנה תמנה שרה מהבית היהודי שני שופטים ערבים לעליון.

הודעת נוה על תמיכתו בכבוב הפתיעה, מפני שתמיכה זו באה במקום דרישתו למנות עורך דין מהשוק הפרטי, שיתפוס את מקומו של יורם דנציגר. נוה, שהברית הקרובה והעקבית שלו עם שקד לא ממש מקובלת על ציבור עורכי הדין הערבים, יכול לפצותם אם יקדם את כבוב לעליון. מצד שני ספק רב אם שקד תרצה להירשם כמי שמינתה שני שופטים ערבים לעליון בתוך פחות משנה.

איפה הנשים

פרסום רשימת המועמדים אתמול עורר סערה, כשהתברר שמתוך 25 המועמדים יש רק חמש מועמדות. בבית המשפט העליון מכהנות כיום רק ארבע נשים, והצורך בהגדלת הכוח הנשי הוא אמיתי. אבל מבין חמש המועמדות קשה לאתר אחת שתגרוף את תמיכת שבעת חברי הוועדה. השופטת רות רונן לא מקובלת על שקד בגלל בעלה שתרם לקרן החדשה. השופטת מיכל אגמון־גונן היא אנרכיסטית מדי לטעמם של שופטי העליון. השופטת תמר בזק־רפופורט צעירה עדיין וחרדית, וכרגע לא נחוץ שופט דתי נוסף. פרופ' יפעת ביטון היא מועמדת של ח"כ נורית קורן, שהתחייבה לגוון את רשימת המועמדים.

מועמדותה של אורנה לין צצה לאחרונה. לין היא משפטנית ברמה הראויה לעליון, אולם למומחיות שלה בדיני עבודה יש מקום טבעי אחר, בית הדין הארצי לעבודה. מדוע כחלון העלה את שמה? לא ברור. אולי מפני שיש לו חולשה לחיפאים, ואולי מפני שייצגה את ועד עובדי חברת חשמל שתומך ברפורמה שלו. בכל מקרה, מסתמן שאישה לא תמונה בסבב הנוכחי.

מועמדי פשרה

הרשימה הושקה אתמול ועמה התרחישים והסיכויים. בהדרגה יצמצמו שקד, חיות ונוה את הרשימה הגדולה לרשימה ריאלית יותר. כל צד יבהיר במי הוא תומך, מי קו אדום מבחינתו ולמי לא יתנגד. הקטגוריה השלישית היא בדרך כלל המנצחת, משם מגיעים מועמדי הפשרה שכולם יכולים לחיות אתם. הרשימה הקצרה שתתגבש תכלול ככל הנראה את גרוסקופף, שטיין, שוחט, כבוב ואולי וינוגרד.

שאלת המפתח היא אם שקד תסכים גם למינוי מרזל כמנהל בתי המשפט וגם לשני מועמדים שלא כוללים אף אחד משלושת מועמדיה. אפשרות אחת – לא ולא. אפשרות שנייה — שקד “תסתפק” בשני מועמדים שהיא לא ממש מתנגדת להם. גרוסקופף ושוחט למשל, וגם היועץ המשפטי של הכנסת אייל ינון, משפטן אמיץ וערכי, ולכן יש מצב שישמחו בכנסת להיפטר ממנו.

בכל מקרה רשימה של 25 מועמדים היא כשלעצמה זילות התהליך. "בין הנשגב למגוחך", כפי שנפתחה רשימה זו. מפאת כבודם, לא נמנה את מועמדי הסרק שהוטלו כקלפי מיקוח ומסך עשן לשוק הפרסי הזה. מועמדי הסרק הם בהחלט משפטנים טובים, אך רחוקים מהקליבר המתאים להתהדר בתואר "מועמד לבית המשפט העליון".