שיטת הכיסא הריק והדרך לריקבון
ראש הממשלה וחלק משריו הרחיבו ושכללו בתחכום רב טכניקה לצבירת עוצמה; כך הכוח עובר אליהם, ובינתיים הציבור משלם את המחיר
שיטת הכיסא הריק היא טכניקת הנטרול המועדפת על הממשלה הנוכחית. היא לא משמשת לשיתוק גורמים עוינים או פירוק מנהרות תת־קרקעיות. שיטת הכיסא הריק מנטרלת אויב יומיומי יותר: שומרי הסף. היא מוציאה מכלל פעולה "דרגים מקצועיים" - הגדרה לקונית לפקידות, בעיקר הבכירה, שמאיישת את שירות המדינה והמגזר הציבורי.
- הקרב על הנציבות: מדוע התפטר יו"ר הוועדה לאישור מינוי נציב שירות המדינה?
- נציבות שירות המדינה השעתה את פילבר לשלושה חודשים
- נתניהו מדרדר את שירות המדינה לשפל חדש: סיפורו של מינוי רקוב
ממשלת ישראל ה־34 אולי לא המציאה את שיטת הכיסא הריק, אבל היא בהחלט חתומה על הרחבתה לממדים חדשים. בנימין נתניהו וחלק משריו מעדיפים מקורב כשומר סף או פעיל מפלגה לניהול גוף ציבורי. אבל אליה וקוץ בה - זה נראה לא יפה, גורר ביקורת וחשוף לבג"ץ. ואז, לפעמים, נוח יותר לא למנות איש. להשאיר איזה ממלא מקום מרוט כנפיים או סתם להשאיר את הכיסא ריק זמן ממושך, עד שלא תהיה ברירה. חוקי הפיזיקה הפוליטיים מבטיחים שבמצב כזה, הכוח פשוט יזרום כלפי השר שנמצא למעלה.
או האיש שלי, או אף אחד
הדוגמה המובהקת היא אי־מינוי נציב שירות המדינה. כבר חצי שנה, מאז פרישת הנציב הקודם, לא מונה נציב קבוע. יש רק ממלא מקום, שהוא אולי משרת ציבור מוערך, אבל בינתיים מאשר לממשלה את מה שהנציב הפורש ראה כבלתי קביל; ויש מועמדת אחת שנויה במחלוקת. מה שאין זה שומר סף עצמאי באחד התפקידים הרגישים ביותר במארג השלטוני. ולנתניהו ממש לא בוער. הדבר האחרון שחסר לו זה איזה פקיד בעל יושרה. כאלה כבר יש לו, והם עושים לו צרות - גם אלה מביניהם שבחר בעצמו בקפידה.
אין גם ראש מערך הסברה לאומי, כי הקודם נפסל וראש הממשלה כועס או סתם נוח לו להיות המסביר הבלעדי. ואין מנכ"ל למשרד התקשורת כבר ארבעה חודשים, כי שלמה פילבר מושעה בשל חשדות פליליים, וספק אם נתניהו ימצא אי פעם מוציא לפועל מושלם כמותו.
לפני שבוע אושר מינויו של מאיר בן־שבת לראש המל"ל, אחרי ששנה וחצי התפקיד אויש על ידי ממלאי מקום עקב כשלונו של נתניהו למנות לתפקיד את אבריאל בר־יוסף ששקוע עד צוואר בחשדות פליליים בפרשת הצוללות. בן־שבת מונה תחילה כממלא מקום לשלושה חודשים. יש מי שראו בתקופה זו מבחן נאמנות.
נתניהו. שכלל את השיטה לדרגת אומנות צילום: עמית שאבי
ולא רק נתניהו. לשר הפנים אריה דרעי אין משנה למנכ"ל, פשוט כי מחכים לרגע שהתפקיד ייפתח למינוי פוליטי. ואין גם ממונה מחוז או מנהל למינהל השלטון המקומי. למה? משפע סיבות לא רלבנטיות, ולעזאזל השירות לציבור. שר הרווחה חיים כץ, האיש שכולו רגישות לאוכלוסיות מוחלשות, מסתדר נהדר כבר תשעה חודשים בלי מנכ"ל ביטוח לאומי. למה? כי כץ רוצה מקורב שנוי במחלוקת, ויתאזרו הנזקקים בסבלנות עד שיאושר לו. שר החינוך נפתלי בנט חי נהדר בלי מנכ"ל מועצה להשכלה גבוהה, העיקר שלא יתייצב שם איזה יפה נפש, ולשר הבינוי יואב גלנט ממש לא אכפת שלעמידר אין יו"ר, ובלבד שיישב שם האיש שלו.
בדיקת "כלכליסט", שעיקריה מובאים בפרויקט הזה, מצאה עשרות משרות מפתח בשירות הציבורי שאינן מאוישות. מניתוח הסיבות עולה שלרוב מדובר ברצון למנות מקורב, בניצול חולשותיו של ממלא המקום או בגרירת רגליים בלתי סבירה ומקוממת.
כשהאינטרס האישי קודם לציבורי
משרות מפתח לא מאוישות משמעותן העברת הכוח מהדרג המקצועי לפוליטי. לכן לא ניתן להפריד בין שיטת הכיסא הריק ל"מהפכת המשילות". תחת הכותרת הצינית הזאת - כאילו משילות היא שחסרה - חוסים שלל מהלכי חקיקה ומתקפות מתוזמרות שתכליתם אחת: פוליטיזציה של השירות הציבורי והחלשת שומרי הסף. רפורמת שקד־לוין למינויים פוליטיים של משנים למנכ"ל במשרדי הממשלה; הפיכת היועצים המשפטיים של המשרדים לפוליטיים; החוק הצרפתי שיאסור חקירת ראש ממשלה; חוק נגד המלצות משטרה; מתקפות אישיות על המפכ"ל ומערכת המשפט – כל אלה מצויים על אותו ציר של הסרת מגבלות מהדרג הפוליטי, שבקצהו ממתינים ריקבון ושחיתות.
"שירות מדינה מקצועי ובלתי תלוי פוליטית הוא נשמת אפה של מדינה דמוקרטית", אומר ל"כלכליסט" שמואל הולנדר, שהיה נציב שירות המדינה במשך 14 שנים. "יש לראות בדאגה את הפוליטיזציה של משרות מפתח בשירות המדינה, במיוחד בכל הנוגע ליועצים המשפטיים, שאמורים להיות שומרי סף עצמאיים ובלתי תלויים המחויבים רק לאינטרס הציבורי". מאחורי הניסוח המאופק של הולנדר מסתתר חשבון יקר שיוגש, כרגיל, לציבור. הכיסאות הריקים שנסקרים בעמודים הבאים צריכים היו להיות מאוישים בידי משרתי ציבור. עשייתם משמעותית בכל פן של חיינו, מרווחה וחינוך עד דיור ותחבורה. כשההתעקשות על עוצמה פוליטית גוברת על האינטרס הציבורי, המשמעות היא פגיעה בנו ובאיכות חיינו.
