דו"ח ה-OECD: שכר המורים הצעירים בישראל נמוך מהממוצע
ממוצע שכר המורים בישראל הוא מעל הממוצע של מדינות הארגון, אבל בגלל הפערים בדרגות השכר, המרוויחים מהמשכורות הגבוהות הם המורים הוותיקים
שכר המורים הצעירים בישראל הוא נמוך ביחס למדינות ה-OECD: כ-20 אלף דולר לשנה בתחילת דרכם, וכ-30 אלף דולר לשנה לאחר 15 שנות ותק, כשהממוצע בין מדינות הארגון הוא 11 עד 15 אלף דולר יותר בשנה – כך עולה מדו"ח החינוך השנתי של ה-OECD שהתפרסם היום (ג').
- הלמ"ס: עשירים מוציאים על חינוך פי 3.4 מעניים
- רוית דום עיני: "אנחנו רוצים לחנך את הילדים להיות יזמים"
- הפתרונות למחדלי שכר המורים מגיעים לשעת מבחן
הנתון מתחדד אף יותר מכיוון שהדו"ח מצביע על כך שהמורים בישראל צעירים יותר ביחס לשאר מדינות הארגון – כ-50% מהמחנכים הם בני 39 ומטה, לעומת 40% בממוצע בשאר המדינות. משמעות הדבר היא שבישראל ישנם יותר מורים צעירים בתחילת דרכם המשתכרים פחות.
בישראל ישנם יותר מורים צעירים בתחילת דרכם המשתכרים פחות צילום: אורן אגמון
בהודעת משרד החינוך מהיום הודגש כי מורה בישראל מרוויח בממוצע יותר לשעת עבודה מאשר הממוצע למורה במדינות הארגון – בין 12% ל-45% יותר, אלא שהנתון הזה מעט בעייתי מכיוון שהוא מתייחס לממוצע של כל דרגות הוותק.
רק בסוף החודש שעבר פרסם הכלכלן הראשי במשרד האוצר סקירה שהצביעה על כך שלמרות ששכר המורים בישראל עלה בעשור האחרון, ישנם פערי שכר משמעותיים בין מחנכים חדשים לוותיקים.
במילים אחרות, בעוד ממוצע השכר מציב את ישראל מעל ממוצע ה-OECD, מי שנהנים בפועל מהמשכורות הגבוהות הם מורים בעלי ותק, בעוד המורים החדשים נאלצים להסתפק בשכר נמוך בהרבה – מה שמסביר את הביקוש הנמוך למקצוע.
עד כמה המצב בעייתי?
לפי הסקירה, מורה ביסודי בעל ותק של 10 שנות הוראה מרוויח פי 1.31 ממורה מתחיל, בעוד מורה בפסגת סקאלת השכר השכר מרוויח פי 2.05 ממורה בעל ותק של 10 שנות הוראה.
בסקירה מצוין כי "העלייה הגדולה בשכר בשלבים המאוחרים יותר של הקריירה היא חריגה בהשוואה בינלאומית".
עוד עולה מהדו"ח כי ישראל משקיעה בממוצע עבור תלמיד פחות מהממוצע בין כלל מדינות הארגון. תלמיד בישראל מקבל בממוצע 7,759 דולר בשנה, בעוד הממוצע ב-OECD הוא 10,759 דולר בשנה לתלמיד.
ההוצאה הלאומית על חינוך בישראל היא אמנם מעל הממוצע בין מדינות הארגון – 6.6% מהתוצר לעומת ממוצע של 5.8% ב-OECD, אך מדובר בנתון בעייתי מכיוון שהוא מגלם בתוכו גם את ההוצאה הציבורית וגם הפרטית, וזאת בזמן שהפערים בחינוך בין קבוצות ממעמד
סוציו אקונומי שונה בישראל הוא מהגדולים בין מדינות הארגון.
למעשה, ההשקעה הכללית בחינוך היא מעל הממוצע, אך היא מתפזרת באופן לא שווה. ניתן לראות זאת בתוצאות האחרונות של מבחן פיז"ה שהצביעו על כך שפיזור הציונים בישראל הוא מן הגדולים בעולם והגדול ביותר מבין מדינות ה־OECD.
גם צפיפות התלמידים בכיתות בישראל היא מעל הממוצע בארגון. מהדו"ח עולה שבישראל ישנו ממוצע של 26.8 תלמידים בכיתה לעומת 21.1 בממוצע במדינות הארגון. מדובר בשיפור ביחס לדו"ח הקודם המיוחס ל-2014 בו הממוצע התקרב ל-30 תלמידים בכיתה, אך עדיין – למרות הרפורמות וההבטחות, ישנה דרך ארוכה עד שישראל תתייצב בקו אחד עם שאר המדינות המפותחות.
גם בשורות טובות עולות מהדו"ח הנוכחי. כך למשל, ישראל נחשבת כמדינה עתירת השכלה. אחוז בעלי ההשכלה השלישונית (השכלה גבוהה) גבוה ממוצע מדינות ה-OECD. שיעורם בישראל הוא 49.9% לעומת 35.5% בממוצע בשאר המדינות. כמו כן, 87% מהאוכלוסייה בישראל השלימו השכלה תיכונית, שיעור גבוה מממוצע מדינות ה-OECD העומד על 78%.
