הרגולטורית החדשה לא חוסכת במלים: "יותר ויותר עורכי דין מעורבים בהלבנת הון"

"מחקרים מוכיחים שנעשה שימוש הולך וגובר בעורכי דין ורואי חשבון לצורך הלבנת הון, וזאת בשתי דרכים מרכזיות – רכישת מקרקעין ונדל"ן או הקמת ישויות משפטיות כחברות או נאמנויות שנועדו להסתיר את הנהנים האמיתיים מהכסף", אומרת עו"ד עדי קומרינר־פלד, הממונה על נותני שירות עסקי במשרד המשפטים. במסגרת תיקון לחוק איסור הלבנת הון הוקמה הזרוע הזו ב־2016, וקמרינר פלד היא הרגולטורית הראשונה של היחידה הזו, החרב החדשה שתתחיל בקרוב להתהפך מעל ראשם של עורכי הדין ורואי החשבון.

מדובר ביחידת בת חמישה עובדים, ששולחת מפקחים למשרדי עורכי דין ורואי חשבון כדי לבחון עסקאות שחשודות בהלבנת הון. אחרי פגרת הקיץ מתוכננות כבר עשרים ביקורות פתע ברחבי הארץ, רובן בתל אביב. מלבד זאת, בספטמבר תתחיל היחידה הזו להפעיל ועדת עיצומים, שבסמכותה להטיל קנסות של עד 2.26 מיליון שקל. בראש הוועדה תעמוד קומרינר־פלד, ולצדה יפעלו שני נציגים של משרד המשפטים, אחד מהם רואה חשבון.

היחידה שלך תבקר את נותני השירות ואת תשפטי אותם?

"כך קובע החוק. זה לא המצב האופטימלי, אבל אני לא אדע את פרטי הביקורת שיעשו העובדים שלי".

אגב, מצב דומה תוכנן לוועדת העיצומים של רשות ני"ע. ראש הרשות היה אמור לעמוד בראש הוועדה, אלא שכאשר שמואל האוזר נכנס לתפקידו, הוא החליט שבראש הוועדה יעמדו שופטי מחוזי בדימוס.

חובת זיהוי

בחוק איסור הלבנת הון הוטלו על "נותני שירות עסקי", שהם עורכי דין ורואי חשבון, חובות של זיהוי והכרת הלקוח. זאת על רקע ההתעצמות המפלצתית של ההון השחור בעולם, המהווה כיום כ־5% מהתוצר העולמי, ובישראל הוא מוערך ב־50-20 מיליארד שקל בשנה. ארצות הברית ובעקבותיה אירופה הכריזו על מלחמה מתואמת בהון השחור, שבין היתר מהווה מקור למימון טרור, וגם בישראל אומצו חלק מההסדרים, שלטענת עורכי הדין חודרים את חומת החיסיון והסודיות שבינם ובין לקוחותיהם.

חוק איסור הלבנת הון לא חל על עורכי דין שהם יועצים פנימיים בחברה, מכיוון שהם אינם מייעצים ל"לקוח" אלא למעסיק. הוא גם לא חל על עורכי דין בשירות המדינה או כאלה הפועלים בפיקוח בית משפט כנאמנים או כונסי נכסים. הוא חל רק על נותני שירות עסקי בשני תחומים: מקרקעין ותאגידים. רכישות נדל"ן והקמת ישויות ומבנים פיננסיים שמאפשרים להסתיר את זהויות הנהנים.  

קומרינר-פלד. "אם עורך דין ביצע עסקה, אף שחשד בסיכון שטמון בה, הוא צפוי לעמוד לדין משמעתי של הלשכה. אם ביצע עסקה כשהיה מודע לפליליותה הוא צפוי לדין פלילי" צילום: עמית שאבי

החובה הבסיסית החדשה שמוטלת על נותן השירות העסקי היא לזהות ולהכיר את הלקוח, כלומר לוודא שהלקוח הוא בעל העסקה, ולא איש קש למשל; לזהות את מקור הכסף; ולברר מה מטרת העסקה. הזיהוי נעשה באמצעות טופס שממלא הלקוח. עורך הדין אינו חייב להעביר את הטופס לרשויות, אלא לשמור אותו במשך חמש שנים או עד הביקורת של הרגולטור.

מתי אתם מגיעים לביקורות?

"אנו מקבלים מידע מרשות התאגידים ומלשכות רישום המקרקעין על עסקאות, מסמנים כאלה שחשודות, ואז פונים לעורכי הדין שטיפלו בעסקה ומבקשים מהם להעביר טופס זיהוי שממלא הלקוח שלהם. לאחר מכן אנו בוחנים אם הוא מילא אותו כהלכה ואם ביצע את הערכת הסיכון הנדרשת".

עורכי דין מסוימים כבר נדרשו להעביר לממונה את טופסי הזיהוי, ובקרוב יחלו הביקורות במשרדים. החוק מאפשר למבוקר לדרוש שנציג של לשכת עורכי הדין יתלווה לביקורת.

היעדר חובת דיווח

עורכי הדין, באמצעות לשכת עורכי הדין, ניהלו מלחמת חורמה בתיקון לחוק האוסר על הלבנת הון, שדורש מהם למלא פרטים על עסקאות הלקוח ולדווח עליהן אם יידרשו, וזו רשמה מספר הישגים. אולם אחד ההישגים של עורכי הדין במאבק על ההסדר החדש יכול להתברר כניצחון פירוס מבחינתם. ההישג הזה הוא היעדר החובה לשלוח לרשויות את טופס זיהוי הלקוח, זאת להבדיל מהמצב ברוב מדינות העולם. בהיעדר חובה כזו עורך הדין הופך למעין מעריך סיכונים, כך שאם ימשיך ויבצע עסקה שתתברר כנגועה בהלבנת הון הוא נחשף לסיכון של העמדה לדין משמעתי, ואולי אפילו פלילי. בעיה נוספת היא שהיעדר חובת הדיווח עלול לתמרץ עורכי דין לוותר על מילוי הטופס כדי "לגנוב" לקוחות מעורכי דין שיקפידו על החוק ועל הטופס.

לעורכי הדין שתי טענות מרכזיות: שהופכים אותם למלשינים, ושאין בכוחם להעריך את הסכנות שעלולות ליפול על ראשם.

"עורכי דין אמורים לזהות דגלים אדומים. אם בחור צעיר בן 18 מגיע ומבקש לרכוש וילה בקיסריה בעשרות מיליוני שקלים, וטוען שהרוויח את הכסף מעבודה, זה חשוד. ואתן דוגמה אמיתית: קצין בכיר ממדינה אפריקאית נכנס לעורך דין בישראל וביקש לרכוש במזומן נכס נדל"ן. עורך הדין פנה לרשות להלבנת הון, וכמובן שהתשובה היתה שלילית".

יש בישראל לא מעט אוליגרכים שלא ברור איך עשו את הכסף, ועוד פחות ברורים קשריהם עם השלטונות בארצות מוצאם.

"אין תשובה חד־משמעית. צריך לבדוק כל מקרה לנסיבותיו ולהפעיל שכל ישר".

מה אתם עושים כשמתגלית אי התאמה בין העסקה למה שמוצהר בטופס?

"פונים ומבקשים הסבר, ואפשר גם לשלוח מבקר לביקורת פתע. אם עורך הדין לא ביצע את חובותיו, הוא צפוי לעיצום כספי. אם ביצע את העסקה, אף שחשד בסיכון שטמון בה, הוא צפוי לעמוד לדין משמעתי של לשכת עורכי הדין. אם הוא מבצע כשהוא מודע לפליליותה הוא צפוי לדין פלילי".

לקומרינר־פלד חשוב להדגיש את המבנה המוסדי ואת החומות הסיניות שמפרידות בין הרשויות. גם הרשות לאיסור הלבנת הון וגם הממונה על נותני שירות עסקי שייכות למשרד המשפטים, אבל מידע לא עובר ביניהם. הרשות היא גוף חקירתי־מודיעיני, ואילו הממונה ממוקד בפיקוח על עורכי דין ורואי חשבון, כשכלי העובדה המרכזי שלו הוא הצלבת עסקאות חשודות של מקרקעין והקמת חברות עם טופסי זיהוי והכרת הלקוח שממלא עורך הדין.

גם בתוך יחידת הממונה חלה הפרדה. קומרינר־פלד מתווה מדיניות ומנחה את הפעילות, אבל איננה עוסקת בביקורת עצמה מפני שהיא אמורה, כראש ועדת העיצומים, לשפוט את הפעילות. והיא מדגישה שקיימת הפרדה נוספת: "עורך דין שזומן לבירור אצל הממונה, המידע שמסר לא יועבר לרשויות, לא למשטרה, לא לרשות המסים ולא לרשות להלבנת הון".

הקולגות זועמים:"עורכי הדין לא נועדו למלא טפסים לרגולטור"

"כשיגיע התיק הראשון לוועדת העיצומים של הממונה על נותני שירות עסקי או לדין משמעתי בלשכת עורכי הדין זו תהיה רעידת אדמה", אומרת עו"ד יעל גרוסמן, המתמחה בצווארון לבן. "כרגע אנחנו לפני, אבל השקט הזה דומה לאדם שנופל מקומה 50, ובקומה ה־12 הוא אומר שעדיין הכל בסדר".

גרוסמן סבורה שהפעלת המשטר החדש יפגע בחיסיון ובסודיות של יחסי עורך דין־לקוח, ויהרוס את שמם של עורכי הדין שיועמדו בפני ועדת העיצומים או לדין משמעתי. "כרגע נשלחו דרישות לכמה משרדים לספק את טופסי הכרת הלקוח. אני חרדה מהנזק החמור לעורכי דין שבגלל ליקויים טכניים במילוי הטופס, ותמיד יימצאו כאלה, ייכרך שמם בהלבנת הון. ובוועדות המשמעת, איך אמורים השופטים שהם עורכי דין, קולגות של העומד לדין, אמורים להעריך את שיקול הדעת שלו בהערכת הסיכונים שנטל?".

עו"ד ז'ק חן, ממשרד חן, יערי, רוזן־עוזר, מצטרף לביקורת: "עורכי הדין אינם משתפים פעולה עם מלביני הון, ומי שירצה לעבור עבירה פלילית יידע לאיזה עורך דין ללכת, ושום טופס לא יתמלא במקרה כזה. המשטר החדש נכנס לקדושה האינטימית של יחסי עורך דין־לקוח נורמטיביים. עורך הדין אינו אמור להיות זרועו הארוכה של הרגולטור במילוי טפסים. לקוחות יחששו מהחדירה הזו לפרטיותם ומהאפשרות שעורך הדין יידרש לחשוף את סוד השיח המקצועי שביניהם".