חקר ביצועים: השבוע של אלוביץ', תשובה וגוגל

בזק: יש גם בשורה טובה

מאז שהתפוצצה פרשת בזק עד יום שלישי השבוע, בתוך ימים אחדים בלבד, מניית החברה איבדה 16%. בחודשים הקרובים בזק תמשיך להתנהל באופן היומיומי והבסיסי ביותר, ושום תוכנית אסטרטגית לא תקודם, שום חשיבה קדימה לא תיעשה. כל מנהליה יהיו עסוקים במי אמר למי ובאיזה הקשר, ובהתייעצויות עם עורכי הדין. כך, את המחיר כבר משלם, וימשיך לשלם, ציבור המשקיעים. אבל עבורם יש לנו גם קצת בשורות טובות: שאול אלוביץ' כבר לא יוכל לחלוב את החברה בעסקאות בעלי עניין, לפחות בעתיד הקרוב. ומה בטווח הרחוק? איזה מהווקטורים האלה, החיובי והשלילי, ישפיע יותר? לפחות מתוך הסערה הנוכחית הכיוון נראה ברור.

גולן פרידנפלד

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

שאול אלוביץ', בעל השליטה בבזק

תשובה: סוף עידן בעלי השליטה

כשדורית סלינגר מונעת מחברות סיניות לקנות חברות ביטוח ישראליות, היא בעצם דוחפת אותן לזרועות הציבור. זה קרה עם כלל, שהמניות שלה כבר החלו להימכר בחבילות מדודות בבורסה, בדרך למטרה הסופית: הוצאת השליטה מידי אי.די.בי. עכשיו זה קורה עם הפניקס: אחרי שהשבוע התברר שסלינגר לא תאשר את העסקה, קבוצת יאנגו הסינית נסוגה מהרכישה ויצחק תשובה הבין שאין לו מה להמתין ולהמתין עד שאולי יצוץ עוד קונה - והגיש בקשה למכירת מניות השליטה של החברה בבורסה. ציבור המשקיעים והחוסכים צריך לברך על המגמה הזאת, כי חברות ביטוח ללא גרעין שליטה, כמקובל בעולם המערבי, הן חברות בריאות יותר, בלי ניגודי עניינים ופיתויים אחרים שאורבים כאשר הפנסיות של הציבור שוכבות אי שם בתוך הפירמידות של בעלי השליטה.

סופי שולמן

דורית סלינגר, המפקחת על הביטוח צילום: עמית שעל

מחירי הדיור: דברים שרואים משם

דו"ח קרן המטבע העולמית שפורסם השבוע קבע ש"מחירי הדיור בישראל גבוהים מאוד" ו"יש לזרז את הבנייה". אבל הדו"ח גם רמז שיש בישראל בנייה מואצת — של פירמידת אשראי. לפי נתוני ה־OECD, אצלנו נרשם הזינוק החד ביותר בפער בין מחירה של דירה חדשה לשכר הדירה שאפשר לגבות עליה, 70% בעשר שנים. זה נשמע מוזר; המחסור בדירות הגדיל את הביקוש גם לקנייה אבל גם לשכירות, אז אם מחיר הדירות זינק איך מחיר השכירות לא עלה באותה מידה? התשובה היא שאת שכר הדירה אנחנו משלמים בהתאם לשכר שלנו, ואילו את הדירה אנחנו קונים בהתאם למשכנתא שהבנק נותן לנו. העיקר שבנק ישראל שב והזהיר השבוע דווקא מפני ירידת מחירי הדיור, שעלולה למוטט כמה קומות בפירמידת המשכנתאות.

אורי תובל

כריסטין לגארד, יו"ר קרן המטבע צילום: רויטרס

משבר הדסה: ממשלה שלא רוצה למשול

עזיבת הרופאים את הדסה התגלגלה השבוע לבג"ץ בניסיון נואש למצוא בסיפור הזה מבוגר אחראי. כי אין כאן סכסוך משפטי, ולבג"ץ אין כלים להכריע אם לפתוח מחלקה המטואונקולוגית בשערי צדק, אם להתיר השתלת מח עצם בילדים במחלקה של מבוגרים וכן הלאה. אלה החלטות שמסורות לרופאים, למנהלים ולשר הבריאות. אלא שהדינמיקה בין הרופאים למנהלים הזדהמה כבר בראשית הדרך במאבקי כוח, ספינים ותקשורת מגויסת, כמעין מאבק מיתי בין שיקולים כלכליים לבין טובת הילדים. והשר שיעבד את מחויבותו לעניין למחויבותו למנהל הדסה, ולא השכיל למנף את הפסיקה של בית הדין לעבודה למציאת פתרון קונסטרוקטיבי. בהיעדר כלים להכריע בעצמם, השופטים שלחו את הצדדים לגישור של אליקים רובינשטיין, וחוללו מהומה סוערת בבית המשפט. סוף הסיפור עוד רחוק, אבל בינתיים הציבור נותר עם עוד שיעור על משילותה של ממשלת נתניהו.

משה גורלי

מנכ"ל הדסה, זאב רוטשטיין צילום: אלכס קולומויסקי

תומכי טראמפ: אנחנו בחברה טובה

כתבה שפורסמה באתר Vox בשבוע שעבר ניתחה את מאפייניהם של אמריקאים שלא עוזבים את העיר הקטנה או האזור הכפרי שבהם גדלו. הם פחות משכילים, פחות עשירים, פחות אופטימיים, פחות פתוחים לתרבויות אחרות ולמהגרים - ויותר תומכים בטראמפ. במקביל, סקר של מכון פיו שפורסם השבוע גילה כי מתוך 37 מדינות שנבדקו, רק בשתיים התמיכה בדונלד טראמפ כיום גדולה מהתמיכה בברק אובמה בסוף כהונתו. והשתיים האלה הן רוסיה וישראל. אם נניח את שני הממצאים האלה זה על גבי זה, כמו שקף, נגלה קווי דמיון בין האמריקאים שלא יצאו אל העולם לבין ישראל שמסתגרת מפניו, ודאי בימים שנעים בין אישור חוק הלאום לביטול מתווה הכותל. מפנים עורף לאחרים, מפחדים ממוסלמים, מתעקשים לדרוך במקום או אפילו מפנטזים על חזרה אל עולם שכבר איננו. בעזרת טראמפ, כמובן.

אורי פסובסקי

דונלד טראמפ, נשיא ארה"ב צילום: רויטרס

מודי: מאגף את טראמפ

ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי ביקר השבוע בארצות הברית ופגש מנכ"לים של תאגידי ענק (אפל, אמזון, גוגל, וולמארט וג'יי.פי מורגן), שהחמיאו לו על היותו "חכם, פתוח ומחושב". אחר כך הוא קפץ לבית הלבן לבקר את דונלד טראמפ, האיש שהגביל את הוויזות לעובדי טכנולוגיה זרים, הודים ברובם. הפגישה נפתחה עם חיבוק הדוב המסורתי של מודי (הפתוח), שהפתיע את טראמפ, והסתיימה בהצהרות חלולות נוסח "נקדם יעדים משותפים" (מחושב). אחריה מודי חזר הביתה עם הבטחות מהמנכ"לים לאגף את חזון "אמריקה תחילה" של טראמפ ולהשקיע בהודו, והוכיח שהוא אכן גם חכם.

תמר טוניק

ראש ממשלת הודו, נרנדה מודי צילום: איי פי

גוגל: כשמרוויחים, עפים שבבים

האיחוד האירופי הטיל השבוע את הקנס הגדול בתולדותיו, כשדרש מגוגל 2.7 מיליארד דולר על "התנהלות מונופוליסטית בתחום החיפוש באירופה". גוגל, כצפוי, הודיעה שתערער על ההחלטה, ובארצות הברית התעוררה ביקורת קולנית. חברות אחרות, פוליטיקאים ועיתונאים מיהרו לטעון שהאיחוד מפלה חברות אמריקאיות, אף שרק 15% מהתביעות שהגיש בשנים האחרונות היו נגד חברות שמעבר לאוקיינוס. נכון, מדובר בקנס ענקי, אבל מדובר גם בחברה ששווה יותר מחצי טריליון דולר, ושתזרים המזומנים החופשי שלה הוא 90 מיליארד. ככה זה: כשניצול העמדה המונופוליסטית גדול יותר, ההכנסות גדולות יותר, ואם יש רגולטור שטורח לטפל בעניין - גם הקנסות גדולים יותר. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

ויקי אוסלנדר

משרדי גוגל, ארה"ב צילום: שאטרסטוק

המנכ"ל פרש אך נשאר

אובר: דרוש נס

התפקיד הנחשק ביותר בעמק הסיליקון כרגע הוא גם המסוכן ביותר: מנכ"ל אובר. מי שייכנס לנעליו של טראוויס קלניק יצטרך להתמודד לא רק עם תביעת ענק מצד גוגל, תרבות ארגונית רעילה וצוות ממורמר, אלא גם עם העובדה שקלניק נותר בדירקטוריון החברה והוא בעל השליטה ברוב זכויות ההצבעה, ועם התחושה הרווחת שמכאן הסטארט־אפ בעל השווי הגבוה בעולם - 70 מיליארד דולר - יכול רק להידרדר. אובר, שב־2016 הפסידה 2.8 מיליארד דולר, מתקיימת מאמון המשקיעים. הם החליטו שקלניק צריך ללכת, אבל מה שהם באמת רוצים זה מישהו שיהיה מוכן לקחת את אותם הסיכונים הלא לגמרי חוקיים והלא לגמרי מוסריים שהוא לקח, רק בלי המוניטין שלו. בהצלחה עם זה.

הגר רבט

טראוויס קלניק מנכ"ל אובר שהתפטר צילום: בלומברג

ג'יי קיי רולינג חוגגת יום הולדת לספר הראשון בסדרת הארי פוטר, או במילים אחרות: את בריאת העולם