מבחן רכב: קדילאק עברה בשלום את גיל ההתבגרות

לא ללכלך את הקדילאק. לא בפירורים של עוגיות, לא בבננה, לא בשום דבר. לא להשאיר במושבי העור האחוריים סימנים של מושב בטיחות. או של בוסטר. וגם לא לשכוח את הספינר הארור מתחת לכיסא. או בתא שבין המושבים. או בתא המטען. או בכל מקום אחר. ספינר אבוד קשה להחזיר — ובחנויות נגמר.

יש משהו מאוד מיוחד בקדילאק, אולי זה השם. יותר מיוחד ממרצדס, יותר מיוחד מב.מ.וו, יותר מיוחד מאאודי. לפחות ברמת העיקרון, פחות ברמה המעשית. כי כשאאודי, מרצדס וב.מ.וו רוצות למכור מכוניות בארצות הברית, הן עושות זאת בקלות. כשקדילאק רוצה למכור מכוניות בארצות הברית, היא צריכה להתאמץ. היא צריכה לבצע שינויי תדמית ושינויי כיוון, כי בעוד שמרצדס, אאודי וב.מ.וו לא באמת השתנו במהותן, קדילאק עברה שינויים תדמיתיים ועיצוביים רבים: ממפלצות כרום של שנות השישים לתפלצות של כרום בשנות השמונים, למכוניות מטריקס עתידניות בשנות ה־90 ­- ועד ל־CT6, שהיא בערך תמצית של כל מה שכל הדורות הקודמים של כל הקדילאק היו: מפוארים, ספורטיביים, מאובזרים, קיצוניים. זה חתיכת נטל לשאת, במיוחד בהתחשב בעובדה שקדילאק CT6 היא אחד הדגמים היקרים ביותר של היצרנית, ושהיא מכוונת היישר אל מול דגמי הפרמיום של המתחרות הגרמניות.

ראשית, באמצעות הגודל: קדילאק CT6 היא מכונית ענקית. היא משתרעת על 5,184 מילימטרים, כלומר 84 מילימטרים יותר מב.מ.וו סדרה 7. לפלטפורמה קוראים אומגה, והיא גורמת לאלומיניום ולפלפדה לחיות בשלווה זה עם זה, בשילוב טכניקת ריתוך עתידנית כלשהי. מדוע אלומיניום? כי אלומיניום הוא קל. קל פירושו שהקדילאק יותר חסכונית, יותר ביצועיסטית, וגם יותר קשיחה, כלומר המרכב שלה מתעוות פחות בסיבובים ולכן היא אמורה להיות יציבה יותר.

קדילאק CT6. הגיעה לסוג של איזון צילום עמית שעל

מבלבלת מרוב יעילות

עד כאן חלק טכני, וכעת למראה: CT6 נראית נפלא. הדורות הקודמים האחרונים של רכבי הפרימיום של קדילאק היו מוגזמים, זוויתיים מדי, אגרסיביים מדי, ואילו הדור הנוכחי הגיע לנקודה של איזון. קדילאק מדגישה שהחברה כבר לא ממוקמת בדטרויט, עיר עם עבר מפואר והווה עגמומי. קדילאק עברה לניו יורק, עיר עם הייטק, כסף וכישרון. המעצבים, המתכננים, רואי החשבון — כולם מניו יורק. על פניו, CT6 מעוצבת בשמרנות, בפועל היא גדושה ברעיונות קטנים, כמו הפנסים הקדמיים שחודרים לתוך הפגוש, לקדילאק יש עבורם שם — שימו לב, אלה פנסיLED היקפיים מיוחדים שמדמים להבה. המראות הצידיות מותקנות על מוטות מוכספים עדינים ונראות כאילו הן צפות לצד הרכב והקדילאק גם מצוידת במערכת מצלמות שסוקרת תמידית את סביבות הרכב, מחפשת איומים או לסירוגין סקרנים. הנהג יכול לדוגמה לצפות בנעשה סביבו באמצעות המראה האחורית, שבמקום לשקף את המציאות שמאחורי הרכב ולרוב גם את פרצופו של הנהג, משקפת את העולם שמאחורי הקדילאק באמצעות הקרנת המידע מן המצלמה על גבי מסך קטן שמצוי במראה האחורית. בהתחלה זה מבלבל, אחר כך זה עדיין מבלבל. ויש גם השתקפויות, כמו במסך טלוויזיה. ובכן, לא כל הטכנולוגיות נחוצות בהכרח.

ברוכים הבאים לתא הנוסעים של CT6. דבר ראשון, במרכז יש מסך. סליחה, צג מידע רב־שימושי בעל פונקציות שליטה על מאפייני הרכב. המסך שולט על מערכת שמע מהטובות בקטגוריה, על בקרת אקלים מעולה, על המצלמות ועל שפע של פונקציות נוספות. אפשר לשלוט באמצעות מגע במסך ואפשר גם לשלוט באמצעות כרית שליטה זעירה בין המושבים. עם זאת, ל־CT6 אין את האלגנטיות חסרת המאמץ שיש למרצדסS קלאס, או לב.מ.וו סדרה 7. גם אין לה פונקציות נהיגה אוטונומית מתקדמות כמו שיש למתחרות שלה, כמו למשל מערכת המסיטה את ההגה בשעת סטייה מנתיב הנסיעה.

כן יש לה מושבים מעולים, לוח מחוונים ברור להפליא וגם פשוט לקריאה, משימה לא קלה לנוכח שפע הפונקציות שה־CT6 צריכה להציג בפני הנהג כל הזמן. המושבים הקדמיים מעולים, לא פחות. לוח המחוונים איכותי והמרווח הפנימי הוא מהטובים בקטגוריה. ל־CT6 יש גם מנגנון שמרעיד את המושב. גורם לו לרטוט לנוכח סכנה, או לנוכח התקרבות למכשול. לפעמים חגורת הבטיחות גם מתהדקת. האפקט מפתיע ולא בהכרח נעים, אך בהחלט תורם לבטיחות.

תא הנהג. בלי פונקציות נהיגה אוטונומית מתקדמות כמו של המתחרות צילום עמית שעל

הפשטות עובדת היטב

CT6 לא אמורה להיות מכונת נהיגה. אבל היא כן, בדרכה המיוחדת. פעם קדילאק יצרה מכוניות גדולות מדי ורכות מדי. לאחר מכן היא יצרה מכוניות חדות מדי ונוקשות מדי. עכשיו היא מייצרת מכוניות מאוזנות. ראשית, ל־CT6 יש הנעה כפולה, מערכת מתוחכמת שיודעת לחלק את כוח המנוע בין הסרן הקדמי והסרן האחורי. שנית, יש לה מערכת מתלים אדפטיבית, כלומר היא חשה בשיבושי כביש ומתאימה את אופי הפעולה והשיכוך של בולמי הזעזועים. המערכת אומנם אינה מתוחכמת כמו מתלי האוויר של המתחרות הישירות, שמשככים את מפגעי הכביש באמצעות כריות אוויר, אך היא גם לא צריכה להיות, הפשטות שקדילאק בחרה עובדת היטב. CT6 היא מכונית שנוסכת ביטחון בנהג שהיה חסר בדגמי העבר של קדילאק. לא צריך לחשוש מפני תגובה חדה מדי של המכונית וגם לא מפני רכרוכיות יתר. CT6 היא מכונית שמצייתת. היא מרגישה קטנה מהותית מגודלה האמיתי, במיוחד בכבישים מפותלים ורק על כבישים עירוניים משובשים היא חושפת מעט את אופיים הפשטני של מתליה ומאפשרת למעט רעידות לחדור לתא הנוסעים.

קדילאק בחרה גם לא להתחכם בכל הקשור במנועים: CT6 היא הקדילאק הבכירה הראשונה שאינה מוצעת עם מנוע בעל שמונה בוכנות, אלא מנוע בעל שש בוכנות, בנפח 3.6 ליטרים. המנוע מפיק 335 כוחות סוס ומשודך לתיבת הילוכים בעלת שמונה מהירויות. בתיבת ההילוכים שולטים באמצעות ידית אמיתית. לא כפתור, לא מסך מגע, ידית ראויה ונטולת גימיקים. המנוע חזק ושקט והולם את ה־CT6 היטב, במיוחד בשיוט בינעירוני, אך היינו מצפים לפעולה מעט יותר עדינה ובלתי מורגשת של המנוע ולתיבת הילוכים מעט פחות אגרסיבית בנסיעה עירונית.

בסופו של דבר, CT6 מכוונת גלגלים אל הקטגוריה התובענית ביותר בענף הרכב - זו של מכוניות הפרמיום סדאן הבכירות. היא מביאה למגרש חוויה שונה מזו של המתחרות הגרמניות. היא כבר לא מנסה לחקות אותן, לא מנסה להיות צעקנית ולא מנסה להיות ביצועיסטית ומוחצנת. ועם זאת, היא מצליחה להעניק חוויה שהיא גם שונה וגם ייחודית. וכן, CT6 דורשת שינוי מחשבתי מסוים מצד מי שהורגל במכוניות יוקרה גרמניות, אך בל נשכח ש־CT6 עולה כ־550 אלף שקל, מחיר שמשאיר עודף נכבד של מאות אלפי שקלים ביחס למחיריהן של המתחרות הישירות. בהתחשב בכך, CT6 היא בהחלט מתחרה ראויה.