עודף הכסף עוד עלול לעלות לנו ביוקר

סייבר ורכב אוטונומי הם אולי הבאזוורדס החמים ביותר שנקשרים היום בישראל ובכסף הגדול שאפשר לעשות כאן, אבל השבוע האחרון מראה שיש לא מעט כסף, ובעיקר תשואה, הרחק מהתחומים הנוצצים.

מי שהסתכל בשבוע החולף בהשתאות על התשואות התלת־ספרתיות של ההשקעות התעשייתיות "המשעממות" של נובולוג וקורנית, לא יכול היה שלא לתהות מה יודעים לעשות בקרנות השקעה פרטיות שגם קרנות הון סיכון לא תמיד מצליחות. אם הכל יתנהל כשורה, ומדד דאו ג'ונס ימשיך לספק רוח גבית, קרן פורטיסימו של יובל כהן תיפגש עם קרוב ל־100 מיליון דולר באמצעות מימוש שליש מאחזקתה (70%) בקורנית, שאותה רכשה לפני שש שנים תמורת 21 מיליון דולר בלבד. מימוש המניות ייעשה באמצעות מכירתן בהנפקה משנית בנאסד"ק לאחר שקורנית הודיעה על הסכם נרחב עם ענקית הקמעונאות אמזון שעשויה גם לרכוש בהמשך הדרך 8% מקורנית שבונה מכונות להדפסת צבע על טקסטיל.

תשואות חלום בלואו־טק

גם פימי של ישי דוידי, צפויה לרשום תשואה של 300% בתוך ארבע שנים בלבד באמצעות הנפקתה בתל אביב של חברת הפצת התרופות נובולוג, לפי שווי של חצי מיליארד שקל. מרבית המשקיעים מהשורה יכולים רק לחלום על התשואות הפנומנאליות שיצרו השקעות ה"לואו־טק" לקרנות אלה. הבורסות אומנם מספקות לעתים זינוקים חסרי תקדים של מאות אחוזים בתקופה קצרה, אך לרוב מדובר בהשקעות מסוכנות בעלות סטיית תקן חריגה. בקרנות הון סיכון כמובן יודעים לייצר תשואות מהסוג הזה, אך בניגוד לקרנות שמשקיעות בחברות הכלכלה המסורתית, שם על כל השקעה מוצלחת, עשר נמחקות כליל.

הבורסה לניירות ערך בתל אביב צילום: עמית שעל

רוב החוסכים במשק משתתפים רק במידת מה בחגיגה, שכן מנהלי הפנסיות משקיעים בקרנות אלה בהיקפים מוגבלים למדי. הסיבה המרכזית לכך טמונה בעובדה שהסכומים האדירים שבידי המוסדיים גבוהים משמעותית מההקצאות שקרנות ההשקעה מוכנות לתת למשקיע בודד. אך עוד לפני כן, הגופים המוסדיים כפופים למגבלת כפל דמי ניהול, שלא מאפשרת לשלם למנהלי השקעות חיצוניים יותר מ־0.25% מהצבירה. מאז נכנסה המגבלה לתוקף, למוסדיים נותר תקציב מוגבל להשקעות חוץ. עם זאת, על פי עדויות בשוק ההון, הם כמובן מפנים את רוב התקציב לקרנות שמובילות היסטורית בתשואות, בהן פורטיסימו ופימי, שמדורגת כבר כמה שנים כאחת מחמש קרנות פרייבט אקוויטי הטובות בעולם במונחי תשואה. מי שמשלמות את מחיר המגבלה הן הקרנות המוכרות פחות עם ביצועים מלהיבים פחות.

סוגיית עודף הכסף הזמין להשקעה בקרנות הפרטיות מעסיקה זה מכבר את מנהלי הקרנות וההשקעות, והנושא מתחדד אף יותר לאור כניסתו המסיבית של כסף סיני לזירת המשחק. כך, למשל, לפי סקר שהוצג בשבוע שעבר בפסגת דאבוס, לא פחות מ־94% מהמשקיעים בקרנות הפרטיות מרוצים מהביצועים שלהן ו־85% מהם ירצו להקצות לאפיק זה יותר כסף השנה מאשר בשנה שעברה. מספרים מעוררי קנאה אלה יכולים בהחלט להסביר גם את המספרים הבאים. לא פחות מ־600 קרנות פרייבט אקוויטי קמו ב־2016 וכיום יש סכום אדיר של 1.3 טריליון דולר שמחפש השקעות. הקרנות המובילות כבר הפכו למפלצות, כאשר למשל גופים ותיקים ומוכרים כגון קבוצת קרלייל וקרן KKR, הפכו למעסיקים הגדולים ביותר בארה"ב, כשלפניהן רק וול מארט. גם בישראל התמונה לא שונה, כאשר על פי הערכות, פימי מעסיקה בחברות שלה לא פחות מ־15 אלף עובדים וגם פורטיסימו מעסיקה אלפי עובדים.

רכישה במחיר מנופח

השאלה שמתחילה לצוף ולהעיב על חגיגת התשואות החריגה היא אם אפשר יהיה להמשיך להשיג מספרים כאלה לאור הצפת הכסף בשוק. עודף הכסף בשילוב של רמות תמחור לא נמוכות גם בבורסות, מקשים על ביצוע רכישות במחירים אטרקטיביים. ואת מה שנרכש במחיר מנופח, יהיה קשה יותר לממש בעתיד בפרמיה גבוהה ולא משנה כמה דרמטי יהיה תהליך ההשבחה.

ומלה על תהליכי ההשבחה. הקרנות הישראליות כבר הפכו לקונגלומרטים במונחי תעסוקה וזהו רק עניין של זמן עד שיותר ויותר קרנות זרות יגיעו לחפש כאן מציאות. אייפקס כבר כאן ובנתה לעצמה שם כמי שמייצרת תשואה בדרכים שלא תמיד מיטיבות עם הצרכנים המקומיים והעובדים. במקביל מתחרות עכשיו כמה קרנות זרות גם על אפריקה ישראל.

בלי להיות דונלד טראמפ, חייבים לחשוב על הימים השחונים שמגיעים אחרי השיא, ובהם הדרך היחידה כמעט שנותרת להשבחה היא באמצעות קיצוצים. אין ספק שגם לקרנות המקומיות לא יהיו סנטימנטים, אבל לרוכשים מחו"ל שמשרדיהם נמצאים הרחק מכאן, יהיו כנראה עוד פחות.