חקר ביצועים: השבוע של טבע, החנות של אמזון וראש ממשלת איטליה

חיסכון לכל ילד: אבל למה לכולם?

אפשר למצוא כל מיני חורים קטנים בתוכנית חיסכון לכל ילד, אבל בשורה התחתונה מדובר ביוזמה מבורכת ונכונה. 50 השקלים שמוענקים לכל ילד בכל חודש לטובת חיסכון ארוך טווח מצטרפים למתנות נוספות שהמדינה מחלקת כיום לאזרחיה ללא כל תנאי: מענק לידה, קצבת ילדים, מענקי שחרור וקצבאות זקנה. כולן יוזמות ברוכות עם כוונות טובות, אבל כולן מפספסות מטרה אחת גדולה יותר שצריכה לעמוד לנגד עיני השלטון - צמצום הפערים. כל מתנה שמוענקת באופן שווה לאחרון העניים ולעפרה שטראוס, גיל שויד או דנה עזריאלי, למשל, כלומר שאינה עומדת במבחן הכנסה, מפספסת את המטרה הזאת, שהיא חשובה לא פחות. נכון, הפיכת המענקים האלה לדיפרנציאליים מחייבת יותר עבודה ועלולה לעלות למדינה יותר, אבל אם רוצים להילחם בהתרחבות הפערים, כדאי להתחיל מוקדם, ובכסף הקטן.

גלית חמי

צילום: שאטרסטוק

השוק נגד החברה

טבע: כבר יותר ממשבר אמון

2016 היתה אחת השנים הקשות לטבע. המניה דווקא התחילה טוב, כשבאופק הסתמנה עסקת הענק לקניית החטיבה הגנרית של אלרגן. אבל העסקה נדחתה ונהייתה יקרה יותר, הקרב על הקופקסון הסתבך, הניסיון לקנות את רימזה נכשל, מניות הגנריקה מסביב הלכו ונחלשו, והמניה של טבע הגיבה בהתאם. השבוע גם חשף "כלכליסט" את פרישתו המפתיעה של אחד מאנשי המפתח בחברה, שהיה אמור להיות אחראי למיזוג עם אלרגן. בטבע מנסים לשדר עסקים כרגיל, להתייחס לרצף הזה כאוסף מקרי של אי־הצלחות, והמנכ"ל ארז ויגודמן משחרר תחזיות מרגיעות לגבי המיזוג ועתיד הקופקסון. אבל כל זה היה כנראה קצת יותר מדי, הרושם הצטבר ונחרת. לראשונה זה שני עשורים, השוק לא מאמין לטבע, והחברה לא יכולה להתעלם מחוסר האמון הזה, כי יש לו תג מחיר ברור: מתחילת השנה נחתכה המניה בחצי. שיקום האמון מעתה יהיה קשה, קשה הרבה יותר.

סופי שולמן

מנכ"ל טבע, ארז ויגודמן צילום: צביקה טישלר

דנקנר: הרתעה אין כאן

רגע לפני שהשופט חאלד כבוב נכנס, באולם בית המשפט שררה אווירה שהיא ההפך הגמור ממתוחה. גם אם גזר דינו של נוחי דנקנר עוד לא היה ידוע, איש לא ציפה לדרמה גדולה, ואיש גם לא הופתע. אפילו דנקנר עצמו לא הניד עפעף בעת הקראת גזר הדין, ובינו לבין כבוב לא היה שום קשר עין. בדיוק כמו שאין שום קשר בין האמירות של חברי כנסת או של הפרקליטות על "ההרתעה שהושגה" לבין המציאות. הרשעת דנקנר ומאסרו לא ירתיעו את מריץ המניות הבא. אלה לא שיקולים עסקיים מחושבים שמניעים אנשים שעושים זאת, שיקולים שיש בהם מקום לחשש מהחוק. אלה יצרים בסיסיים בהרבה, מפגש מחשמל בין יצר הישרדות ליצר התאווה. עוד לא נולדה הרתעה שתוכל לעצור אותם.

גולן פרידנפלד

נוחי דנקנר צילום: רויטרס

הפנים כבר לערעור

דנקנר: רגע, יש עוד

נוחי דנקנר לא נשבר השבוע, כשהשופט חאלד כבוב הקריא את גזר הדין. נראה כי הראש שלו כבר הלך קדימה, אל הערעור לבית המשפט העליון. הוא הצטייד בשתי עורכות דין בעלות רקורד מרשים בשירות המדינה, אפרת ברזילי ומיכל רוזן־עוזר, פרסונות ששופטי העליון עשויים להקשיב להן ביתר תשומת לב. והן מציעות נקודת מבט חדשה על התיק, וכבר עובדות במרץ, מסמנות את נקודות התורפה בפסק דינו של כבוב. הצירוף שלהן מעניק לדנקנר סיבה לאופטימיות, שמתחזקת על רקע העובדה שבעבר העליון כבר הפך או לפחות ריכך הרשעות מהדהדות בתיקי דגל פליליים־כלכליים, מהבנקאים של שנות השמונים דרך אלי הורביץ מטבע עד אולמרט בהולילנד. גזר הדין השבוע הוא עוד לא המסמר האחרון בסיפור של בעלי השליטה לשעבר באי.די.בי.

משה גורלי

מבקר המדינה: זאב, זאב

מבקר המדינה פרסם השבוע דו"ח על מוכנות העורף לאיומים. למעשה זה רק חצי דו"ח: החלק החריף והמהותי על מחדלי הממשלה והצבא במבצע צוק איתן נדחה. למה? לדברי המבקר, גל השריפות חייב התייחסות מהירה למוכנות העורף האזרחי למצבי חירום ולכן החלק הזה שוחרר כבר עתה. בכל מקרה, זה הדו"ח הרביעי שפרסם המבקר בחודשיים האחרונים, וכאמור חצי ממנו עוד בדרך, אבל העיקר שאפשר לקבל עוד קצת סיקור. כשהמבקר בודק גם את הפרטת תעש וגם את בית חולים הדסה, גם את הפחתת המכס בדגים וגם את הרפורמה בשידור הציבורי, נוצר פער בין ההדלפות הבומבסטיות על ממצאיו לבין התוצאות המרובות, המעוקרות והמאוחרות. האפקטיביות של הביקורת נשחקת, בשם השאיפה לבדוק הכל (ולהרוויח עוד כותרת).

נעמה סיקולר

מבקר המדינה, יוסף שפירא צילום: עמית שאבי

בנט: החזקים, וכל השאר

חיים קלים עשתה האופוזיציה לשר החינוך נפתלי בנט, שהגיע השבוע לוועדת הכספים לדווח על תקציב משרדו. הוא לא נשאל מתי הוא מספיק לעסוק בחינוך כשהוא כל הזמן עסוק בעמונה. איש לא אמר לו שפרויקט התקצוב הדיפרנציאלי של המשרד, שנועד לצמצם פערים, הוא לעג לרש. גם העובדה שהחינוך הממלכתי־דתי מקבל לאט לאט הרבה יותר מכל מערכת חינוך אחרת לא הוזכרה. ובכל זאת לח"כ מיקי זוהר מהליכוד היתה הצעה אחת טובה: ליצור מצ'ינג דיפרנציאלי. כיום הדרישה של משרד החינוך למצ'ינג - השתתפות של רשויות מקומיות בעלות של שירותים שונים - גורמת לכך שרשויות חזקות מקבלות סיוע גדול ורשויות חלשות מוותרות. בנט הסכים ש"המצב הקיים הוא עיוות. רשויות חלשות לא מקבלות כלום", ואמר שבתוכניות חדשות רשויות חלשות אינן נדרשות עוד למצ'ינג, רק החזקות. ומה עם תיקון התוכניות הישנות? שיחכה לשר אחר.

שחר אילן

נפתלי בנט, שר החינוך צילום: עומר מסינגר

משאל העם באיטליה: תמונת מצב של ייאוש

מתאו רנצי, צעיר ראשי הממשלה של איטליה (41), מחה דמעה כשהתבשר שהפסיד במשאל העם על רפורמה חוקתית. "לא ידעתי שהם שונאים אותי כל כך", אמר. זו אכן היתה תבוסה צורבת: 60% מהמצביעים התנגדו לרפורמה שנועדה לאפשר לממשלה צעדים שונים לאישוש הכלכלה. שיעור המתנגדים הגבוה ביותר היה במחוזות העניים בדרום, שבהם אבטלת הצעירים גבוהה מ־50%. מנגד, שיעור התומכים הגבוה ביותר נרשם בקרב איטלקים שבכלל לא חיים באיטליה, צעירים משכילים שעזבו ומחכים לשיקום המולדת כדי שיוכלו לחזור. הם עוד מאמינים שיכול להיות תיקון. מי שחי באיטליה, עושה רושם, כבר התייאש. וזה כבר סיפור עמוק ורחב הרבה יותר ממשאל עם איטלקי כזה או אחר.

תמר טוניק

מתאו רנצי, ראש ממשלת איטליה צילום: אי פי איי

קונספט קניות חדש

הסופר של אמזון: חדשני, וגם לא

, רק לקוחות שנכנסים, מכניסים מוצרים לתיק ויוצאים. החנות כבר תדע מה לקחו וכמה לחייב אותם. על פניו מדובר בקונספט מרהיב, שגרר תגובות נלהבות. אלא שלצד החדשנות, יש כאן גם נסיגה מסוימת מחדשנות: החברה שנהפכה לשם נרדף לקניות ברשת, גם של מוצרי סופרמרקט ומזון, מודה שכן, עם כל הכבוד לרחפנים שיביאו את המוצרים עד הבית, צריך גם נוכחות בעולם האמיתי. סביר להניח שגם הסופרים האלה ייהפכו לתחנות חלוקה למי שהזמין מוצרים ברשת, ואמזון תהיה חוד החנית של בריאת ייצור היברידי שמציע להקל גם את עשיית הקניות בעולם האמיתי וגם את הקניות ברשת - כדי למכור עוד ועוד בשתי הזירות.

איתי שמושקוביץ

חנות אמזון גו צילום מסך: youtube