כחלון מעדיף לשלוט בנתונים הנפיצים
מוועדת אנדורן ועד ההסכמים הבין־משרדיים: בלימת השמאי היא לא הצעד הראשון בקרב על המידע
הניסיון של האוצר לבטל את פרסום דו"ח השמאי הממשלתי על מחירי הדיור הוא ניסיון שקוף לשלוט במידע. במשרד יודעים שעם מספרים ניתן לשחק, אבל כשיש לך יותר מידי שחקנים חופשיים - במקרה שלנו השמאי הממשלתי שכפוף למשרד המשפטים - הם גם יודעים שהם אלו שעלולים לחטוף.
- גם הלמ"ס וגם השמאי הממשלתי מתבססים על הטעויות של רשות המסים
- כשהפנטזיות של כחלון פוגשות את השמאי הממשלתי
- כחלון מעדיף לשלוט בנתונים הנפיצים
כך היה לפני כחודש כשהשמאי הציג דו”ח לפיו המחיר הממוצע של דירה עלה בין הרבעון הראשון של השנה לרבעון השני של השנה ב־2.5%, בעוד הלמ”ס פרסם דו”ח משלו לפיו מחירי הדיור ירדו ב־0.3% בין מאי ליוני. וזאת לא הפעם הראשונה בה האוצר מנסה להחליט אילו נתונים ראוי לפרסם ואילו לא אודות מחירי הדיור. כך, למשל, באוצר טוענים כי יש בידיהם נתונים המראים כי מיסוי על דירה שלישית לא ייפגע בשוכרים אך לא פרסמו אותם מעולם. כך גם עם הדרישות של ועדת הכספים לפרסם נתונים העוסקים בקיצור תקופת ההמתנה למכירת דירה המזכה בפטור ממס שבח. באוצר התעקשו שלא לפרסם אותם, ובהמשך הראו נתונים חלקיים.
כשהלחץ הציבורי הוא הדבר היחיד שעוזר
לא רק בנושא הדיור האוצר בורר את הנתונים. אחד הנושאים הנפיצים כיום הוא הטבות המס לחברות הענק, כשבשנתיים האחרונות שר האוצר משה כחלון עשה מאמצים לטשטש את הנתונים שעוסקים בנושא. כך, אגף הכנסות המדינה אמור לפרסם מדי שנתיים דו”ח הסוקר בצורה נרחבת את ההכנסות. הדו”ח מפורסם בדרך כלל כשנה אחרי סיום השנים שנסקרו, אולם הדו”ח שעסק ב־2013־2014 לא פורסם לציבור במהלך 2015 למרות שהיה מוכן. למעשה, רק לאחר לחץ ציבורי, פרקיו התחילו להתפרסם בהדרגה החל מדצמבר 2015. כך קרה שהפרק הנפיץ הנוגע למס חברות פורסם רק בחודש שעבר והפרק שנוגע בהטבות המס עצמן עדיין לא פורסם.
כחלון כל כך חושש לגעת בנושא, כך שגם דו”ח על הטבות שניתנו במסגרת כללים שכבר שונו הוא סרב לפרסם. את דו”ח ועדת אנדורן, שהכיל שורת המלצות בנושא, הוא קיבל בתחילת כהונתו וסרב לפרסום. לבסוף, ההמלצות עלו לאתר האוצר לאחר שדלפו. בסופו של דבר, התקציב הנוכחי כולל חלק מההמלצות שמופיעות בדו”ח.
כששוכחים מההתחייבות
חוסר הנכונות לשקיפות התבטא גם בכך שאגף התקציבים, בגיבוי כחלון, חזר בו מהתחייבותו לפרסם את ההסכמים הבין־משרדיים שמפרטים את התנאים לתוספות התקציביות שניתנו למשרדי הממשלה השונים. מדובר בהסכמים המאפשרים לאגף התקציבים לקדם את המדיניות שלו מול משרדי הממשלה, כשהוא מתנה תוספת זאת או אחרת בקיצוץ משמעותי בתכניות ישנות.