ישרא־אמ־אמקום כולכם
מחזה בשלוש מערכות על שוק האנרציה
פתח דבר
קריין (פונה לקהל, חמור סבר): קודם כל, עוד בטרם יעלה המסך ותתחיל ההצגה, עלינו להבהיר הבהר היטב: קובי ממון אינו בעל השליטה!
קהל (מופתע): בעל השליטה במה?
קריין: בכלום, בכלום! נאדה. קובי ממון לא שולט בשום דבר. אין לו יכולת שליטה, אין לו רצון בשליטה, הוא סולד משליטה, אם תראו לו שליטה הוא לא יידע מה זה.
קהל (תמה): אז ממה הוא מתפרנס?
קריין: יונק צוף.
מערכה ראשונה
משה קח־לו (חייכן, מבויש למראה, ניצב בתוך דירה ומדבר בלהט למכשיר סלולרי): "...אאאא, שטויות, עזוב אותך בילבי... ידידים, לא יותר מזה... וגם זה היינו פעם, בגבעת אולגה או בפתח תקווה, מי זוכר... היום אני בקושי מכיר אותו... לא תהיה לי שום בעיה לטפל במשק האנרציה, להפך, אני אתן תנופה לאנרציה".
(נשמעת נקישה בדלת. קח־לו מציץ בעינית).
"סליחה בילבי, חייב לסגור, חוזר אליך עוד מעט" (מנתק ופותח את הדלת. קובי ממון נכנס לדירה בלי להמתין להזמנה).
קח־לו: "אה, ממון, מה המצב?".
ממון: "אה, קח־לו".
"אה, ממון. לא אמרת שאתה בא".
"איך יכולתי להגיד? אנחנו לא בקשר כבר המון זמן".
"צודק. האמת, מפתיע שאני זוכר מי אתה".
"כי אנחנו כבר לא חברים".
"מזמן לא".
"אפילו לא ידידים".
"כל כך לא ידידים שליד המילה 'נתק' במילון יש צילום שלנו מחובקים".
"סבבה, עכשיו אני צריך שתבוא להעיד בשבילי".
"מה להעיד?".
"בבית משפט".
"על מה אני אעיד? לא מכיר אותך".
"נו, קח־לו, זה רק אני ואתה פה עכשיו".
"בחייאת ממון, לא מתאים עכשיו להעיד. עוד רגע ממשלה, בלגנים, כולם מדברים על משק האנרציה, עיתונאים ישאלו שאלות".
"מה לעשות, זה התפקיד שלהם. כלבים של השמירה של הדמוקרטיה".
"אז נוותר?".
"בחייאת קח־לו, תן לו. פעם אחרונה, מילה שלי. אחרי זה אני לא מכיר אותך יותר".
"ולא תבוא עוד חודש עוד פעם לבקש טובה?".
"ככה אתה מכיר אותי?".
צילום: יח"צ
מערכה שנייה
יצחק תשורה וקובי ממון (דאוגים, יושבים בבית קפה על חוף הים בנתניה).
תשורה: "מטריף אותי מה שהולך. אני רק נותן ונותן לעם ישראל, ולא מפסיקים לרדוף אותי. כאילו למצוא אנרציה זה משהו רע".
ממון: "ומה אני אגיד, אותי רודפים יותר ממך ולי אפילו אין אנרציה״.
תשורה (מופתע): "מה אין אנרציה? (מצביע מערבה) אנחנו ביחד בישרא־אמ־אמקו".
ממון: "אמ־אמקו? זה לא שלי".
"מה לא שלי?".
"לא שלי. הכל של צוק".
"מה אתה דפוק?".
"לא דפוק. חיים צוק".
"אתה עובד עליי. ואיירפורט שיטי?".
"צוק".
"ונִצבר?".
"הכל צוק!".
"מאיפה הגיע אליו הכל?".
"אנע עארף, בטח קנה מיובל".
"ויובל?"
"Run".
"איך הוא עומד בכל זה?".
"צוק? איתן!".
"ומה איתך?"
"אני איש העולם, ישרא־אמ־אמקו כולם".
מערכה שלישית
קח־לו (באותה דירה. שוב בסלולרי, טרוד הפעם): "תבואו לקחת מפה את הבלונים עכשיו... לא מעניין אותי שאתם עסוקים, לא רוצה שום קשר לזה... לא עניינך על מה נבשל... ".
(נשמעת נקישה בדלת. קח־לו מציץ בעינית. מנתק ופותח את הדלת).
"אה, ממון, מה המצב?".
"אה, קח־לו".
"אה, ממון, אמרת שאתה לא בא יותר".
(מתעלם) "תגיד, מה זה היציאה המסריחה הזאת של 'אני נמנע מלטפל במשק האנרציה בגלל החברות עם ממון'? מה נהיית, ילדה עם קוקיות?".
"הייתי חייב, ממון. בגלל החשש מניגוב עניינים".
"מה רע בניגוב עניינים? הכל נקי אחרי זה".
"ומה הייתי אמור לעשות עם מונופול האנרציה?".
"שום מונופול. מונוקול. כזה שעוצמים עין אחת, לא מכיר?".
"והמיליארדים שזורמים מהאנרציה?".
"מיליארדים? מולארדים. ברווז עיתונאי".
"לכל דבר אתה נותן לי תשובה".
"תשורה".
"טוב, די ממון...".
"פעם היית חבר, קח־לו, חבר אמיתי".
"די ממון, תכף תגרום לי לבכות".
"בסדר בסדר, אני הולך עכשיו. ואני רוצה לפגוש אותך לגמרי במקרה, אחרי שכבר אשכח אותך כליל".
"תודה, עכשיו כבר יותר קל הלחץ על העין השטופה".
"השלופה".
"הקלופה".
