פוגל גאמפ

כן, לכתוב על המינוי הנוכחי של אהרון פוגל זה משעמם, אבל השעמום הזה הוא בדיוק הסיבה לכתוב על המינוי הנוכחי של פוגל. מִלכוד אכזרי. אך מכיוון שעיתונות היא שליחות ולא תוכנית כבקשתך, אני מיד ניגש למשימה. רק אציין קודם שגיליתי ש"צִים" מתחרז עם מפיצִים ובו בזמן גם עם מחמיצִים. ובאורח פלא היא מתחרזת גם עם מקיצִים אבל גם עם מלחיצִים. עם מפציצִים אבל גם עם משוויצִים. מריצִים ומציצִים. משפריצים ומפלי... בסדר, אני קצת מושך זמן. מקרצצִים ו...

המינוי של פוגל לציו"ר צים הוא לטובת פוגל, לא צים צילום: אוראל כהן

בידיעות על הסדר החוב של צים, מלפני חודשיים, כתוב שהחברה יוצאת לדרך חדשה בניסיון להתאושש. ההסדר הגדול בהיסטוריה הישראלית כלל תספורת אדירה של כ־50%, ובמסגרתו הומר חוב של 1.4 מיליארד דולר למניות צים שנמסרו לנושי החברה. עכשיו נשאר להם להתפלל, אבל ממש חזק, שלמניות האלה עוד יהיה שווי ראוי (כנראה אחרי הסדר החוב הקודם, ב־2009, הם לא התפללו בכוונה מספקת, ואת התוצאות רואים).

מדוע דווקא פוגל נבחר לעמוד בחזית המשימה המורכבת של הבראת צים? מה בעצם עושה יו"ר חברת ענק במצוקה, שעוסקת בתחום שבו ניסיונו אינו כביר בלשון המעטה? איזו משענת הוא יכול לספק לבעלי החוב? במה יתרונו? השאלות הראויות הללו זכו לתשובה תאגידית מכובסת שפרסם דירקטוריון צים, ולפיה "פוגל נבחר על רקע ניסיונו רב השנים בעולם הכלכלה והפיננסים, ויתרום בהובלת צים בדרכה החדשה... לפוגל רקע עשיר... היה מנכ"ל האוצר, יו"ר נס, יו"ר מגדל ויו"ר הוועדה המייעצת לבנק ישראל".

התשובה הזאת מתעלמת מהתהום הפעורה בין הג'ובים הללו, מרשימים ככל שיהיו, לבין ניהול צים. אבל היא בעיקר מתעלמת מהעובדה הפשוטה שהמינוי של אהרון פוגל הוא קודם כל לטובת אהרון פוגל. היא אינה עוסקת בכך שאביר השוק החופשי, אחד האנשים המקושרים ביותר במדינת ישראל, ראש לשכת ההשמה הלא רשמי של יוצאי האוצר, פשוט דילג לג'וב הבא שלו. הוא לא הראשון כמובן, הוא רק עושה את זה באלגנטיות מרשימה.

הרי אך בינואר השנה התמנה פוגל ליו"ר אי.די.בי, עוד אימפריה שנקלעה להסדר חוב עצום והחליפה בעלים. הוא אפילו עשה זאת ללא שכר, מה שהקנה לעסק נופך של התנדבות לאומית, ולא חלילה של ניסיון לשפר את הסיכויים לזכות בתום הניסיון החינמי במינוי מתגמל של קבע. במקרה של אי.די.בי, זה הסתיים אחרי ארבעה חודשים ובניגוד להערכות המוקדמות, כשהחברה ויתרה על שירותיו. נדרשו לפוגל לא יותר משלושה חודשים עד שנקרתה בפניו ההזדמנות של צים.

מומלץ לקרוא את "התנור והחמאה", ספרו האוטוביוגרפי של פוגל. ככל שאתה מתקדם בקריאה, כך אתה מבין שפורסט גאמפ הוא ילד קטן לעומת פוגל גאמפ. מהסדר חובות הקיבוצים ועד חיסול פרויקט הלביא, ממהפכת הסלולר ועד הרפורמה בפנסיה, ממיסוי רווחי הון ועד הצלת הדסה - פוגל לא רק נמצא כמעט בכל צומת החלטות וביצוע לאורך ההיסטוריה, הוא גם ממש הניע את התהליכים. או לפחות חשב שהם נכונים. או לכל הפחות עמד לידם והתבונן בעין חכמה.

בתום הקריאה אתה מבין שבעלי המניות החדשים בצים צריכים בהחלט לברך על הצטרפותו לכוחותיהם. פוגל כל כך מוכשר, שאם היו לו עוד כמה סנטימטרים בטח היו חוטפים אותו ל־NBA. הממדים הפיזיים הצנועים הם שהשאירו אותו כאן וזיכו את עידן עופר ונושיו בזכות ליהנות משירותיו.

למעשה, אתה מבין שאפילו יותר משהוא מנהל מוכשר, פוגל הוא פרזנטור מושלם לדמות של מנהל כזה. מכובד, לאומי, מאקרו־כלכלי, ויש כמה ועדות שממש נקראות על שמו. הוא מדבר על מדיניות הממשלה כאילו הוא עוד מנהיג "הפוגלים" באוצר, חרף העובדה שפרש משם כבר ב־1995. פוגל הוא קונצנזוס. הוא הימור בטוח מבחינת בעלי חברות, מפני שגם אם הוא לא יתברר כאיזה שוס ניהולי, הם לפחות לא יואשמו במינוי מופרך.

מהפרזנטוריות הזאת פוגל גוזר תמורה עצומה. חבילת שכרו בעשור החולף כיו"ר מגדל (במשרה חלקית) הצטברה לקצת יותר מ־35 מיליון שקל. וכשפרש מגדל יצאה מגדרה כדי לאשר לו בונוס של 800 אלף שקל מעבר למענק הפרישה ה"רגיל" של 1.5 מיליון. ההתנגדות של אנטרופי, הביקורת בתקשורת - כל אלה לא הועילו. כפי שפוגל, הרבה יותר חכם מאיתנו, ניסח בספרו: "כל דרך לטפל בשכר הגבוה - נזקיה עולים על תועלתה".

מה בעצם עושה יו"ר מגדל (במשרה חלקית)? אם לנסות ללמוד מספרו של פוגל, כנראה לא הרבה. שניים וחצי עמודים בספר מוקדשים לסיכום 13 שנותיו בתפקיד. שניים וחצי מתוך 297 עמודים. אבל אמירה שלו מראשית החודש, בכנס בנושא ביטוח, יכולה ללמד מה פוגל לא עשה במגדל. בכנס אמר פוגל ש"דמי הניהול והעמלות גבוהים מדי". זו אמירה שצריכה להטריף את כל מי שחוסך לפנסיה ורואה כיצד חברות הביטוח מגלחות לו עד 25% מעתידו הכלכלי תחת סעיף דמי הניהול.

13 שנה עמד פוגל בראש חברת הביטוח הגדולה בארץ. אם מישהו היה יכול להפחית את דמי הניהול והעמלות זה הוא, ובמאמץ לא גדול. ממרום תפקידו הוא יכול היה לסמן מגמה, לקדם תחרות, לאותת לשוק שהגיע הזמן לחשוב גם על עתיד החוסכים ולא רק על הרווחים. הרי זה פוגל מ"הפוגלים", איש האוצר הנצחי, פקיד ציבור נאמן, קונצנזוס. אבל הוא לא עשה את זה, והעדיף את טובתם של משלמי משכורתו. את 2013, שנתו האחרונה של פוגל בתפקיד, סיימה מגדל עם רווח אסטרונומי של כ־740 מיליון שקל, במידה רבה בזכות זינוק בדמי הניהול שגבתה.

בסופו של דבר הרגולטור נאלץ להתערב, ולאחר קרבות קשים מול חברות הביטוח הגביל במעט את דמי הניהול. פוגל ככל הנראה לא אהב את ההתערבות הזאת למען החוסכים. במסיבת עיתונאים לפני שנה וחצי תקף, עדיין כיו"ר החברה, את התערבות הרגולטור בדמי הניהול, וטרח לציין שג'נרלי, בעלת הבית הוותיקה במגדל, מכרה את חברת הביטוח ויצאה מישראל בגלל "החקיקה בכנסת (שקבעה) תקרת דמי ניהול ספציפית, וזה משבש לחלוטין את השיקולים העסקיים".

מזל ששיקוליו העסקיים של פוגל אינם משתבשים. בעלי צים ככל הנראה ירוויחו מזה. ואם לא, הוא לבטח ירוויח.