פינטו ביג דאטה

השבוע שלחתי מייל מחשבון הג'ימייל הפרטי שלי. לחצתי send אבל המייל סירב להישלח. במקום זאת הופיעה על המסך ההודעה הבאה: "כתבת: 'אני מצרף' בהודעה שלך, אבל אין קבצים מצורפים. לשלוח בכל זאת?". כך התברר לי שגוגל לא רק אוספת מידע על הרגלי ההתכתבות שלי ועל רשימת הנמענים, היא גם קוראת את תוכן ההודעות ממש, בעברית, ומגיבה לו כשהיא מוצאת לנכון. לא ירחק היום שבו היא תסרב לשלוח מיילים רק מפני שתוכנם ייראה לה פוגעני. למען האמת, לא ירחק היום שבו היא תחבר את ההודעות שלי, או לפחות תציע לי סקיצה בסיסית שלהן. אחרי הכל, היא לא תתקשה לאתר את התבנית שחוזרת על עצמה.

מפלצת הקמעונאות המקוונת אמזון הודיעה השבוע על כוונתה להשיק שירות "משלוח צופה פני עתיד" (Anticipatory Shipping), שבמסגרתו היא מתיימרת לשלוח מוצרים לכיוון לקוחותיה הנאמנים עוד בטרם אלה טרחו להזמין אותם. איך אמזון תדע? לפי החיפושים שהלקוח ערך ועורך, המוצרים שכבר הכניס לעגלת הקניות, זמן הריחוף של העכבר מעל פריט מסוים וכמובן המאגר האינסופי בגודלו של רכישות קודמות - שלו ושל כלל הלקוחות הדומים לו במאפייניהם. כמו גוגל, גם אמזון מניחה שבעידן הביג דאטה, כשיכולות ניתוח האינפורמציה שאגרה הולכות ומשתכללות, היא תוכל בבוא היום למצוא בדייקנות את התבנית שחוזרת על עצמה.

הרב פינטו ונוחי דנקנר

התבניות, התבניות, יום אחד הן יהפכו אותנו למיותרים. Emotient, סטארט־אפ אמריקאי שיצא ממעבדות האקדמיה, מציע טכנולוגיה שמתרגמת הבעות פנים לפרופיל רגשי. האלגוריתם של Emotient, לפי הפרסומים על החברה, מסתכל עלינו ויודע לזהות 44 שרירים ותנועות אנושיות של הפנים כדי להפיק מהם דו"ח של תמהיל הכעס, השמחה, הבוז, הפחד או ההפתעה שלנו. שוב מתברר שכאשר מאגר המידע גדול מספיק, גם החצנה זעירה של תחושה פנימית ניתנת למיון ולהתאמה לתבניות "ממוצעות" של רגשות, ממש כמו הרגלי הקנייה או משלוח המיילים שלנו.

לפני שבע שנים, במוצאי שבת 30 בספטמבר 2006, נפגשתי עם הרב יאשיהו פינטו כדי לנסות לשכנע אותו להתראיין. פינטו עדיין היה אז בגדר תגלית תקשורתית, רב צעיר בן 33 שכבר גיבש סביבו קהילה עסקית עשירה בניו יורק אבל בארץ רק החל לבסס את קרבתם של אנשי עסקים אליו. הגעתי לישיבת שובה ישראל באשדוד מצויד באיש עסקים שביקש את קרבתו של הרב, והיה נדמה לי שגם הרב ביקש את קרבתו שלו. בבניין מחופה השיש, צמוד למגרש חניה רחב ידיים, המתין לנו עו"ד אבי לביא, מי שהוגדר בעיתונות אז "שר החוץ הלא רשמי" של פינטו. פינטו טרם הגיע, וכך יכולנו להסב באולם המרכזי החשוך, לחבוש כיפות ולעבור תחקור ידידותי ראשוני. כל מי שנתקל בנו לא יכול היה לעצור עצמו מלדבר בשבחו של הרב. הערצה שאינה יודעת גבול, אשר קמצוץ ממנה הופנה אפילו לעברנו רק משום שזכינו שיקבל אותנו לפגישה אישית. הם לא דיברו בגדולתו התורנית דווקא, אלא בעיקר, שוב ושוב, ללא הרף, היללו את יכולותיו האינטואיטיביות, את כישרונו המאגי לקרוא אותך כמו ספר פתוח, את הדיוק שבו הוא יודע להשיא עצה אישית או עסקית שערכה לא יסולא בפז. פינטו כמכונת ביג דאטה אינטואיטיבית משוכללת. תוכנת Emotient אנושית.

כשהגיע לבסוף, כבר היה נדמה שגדולתו שתוארה בפרוטרוט כה רב קודם הולכת לפני גופו השברירי, שהיה אז כמעט ילדי למראה. התיישבנו לצדו וימינו אחזה מיד, באופן טבעי, בידו של איש העסקים. לאורך כל השיחה אחז פינטו ביד ההיא, מולל אותה, חבט בה קלות, לחץ חזק כשהשתתף בכעס, הרפה מעט כשרצה לשמוע, ליטף כשביקש לעודד. כישרונו ליצור אינטימיות עם בן שיחו היה מרשים. בתוך דקות הם שקעו בזיכרונות משותפים אף שמעולם לא נפגשו קודם לכן. פינטו ידע לזהות את כל הנקודות הרגישות כדי ליצור קרבה מיידית, ושני הצדדים ממש ששו לקראתה. רציתי להגיד "הלו, אתה לא רואה שהוא בסך הכל מזהה את התבניות?", אבל היה פתטי אפילו לנסות. נותר לי רק לחזות בשותפי למשימה הולך ונמס ומתפוגג, עד שבחלוף כחצי שעה מוללו אותי החוצה מהחדר משום שהגיעה העת לדבר ביזנס.

אני שבתי הביתה, ואיש העסקים המשיך עם הרב שזה מקרוב הכיר לאירוע התעוררות המוני שנערך באשקלון אל תוך הלילה, לרגל יום הכיפורים שחל למחרת.

בחלוף שבע שנים, סיכום ביניים: איש העסקים שנפל אז שדוד נאלץ כעבור זמן קצר להיפרד מהנכס הכי יקר ללבו, שהיה העילה שבגינה הגיע אל הרב. הוא מכר אותו בנזיד עדשים, ואוכל רק לומר שגם מי שרכש ממנו את הנכס לא רווה ממנו נחת, בלשון המעטה. עו"ד אבי לביא, האיש של פינטו, נהפך זמן קצר אחר כך לאחד מסנגוריו של משה קצב - הנשיא שבתום קרב הגנה משפטי מבריק הורשע באונס. לביא עצמו, לא נעים לומר, ויתר כנראה על שאריות הקדושה ונמלט באחרונה מהארץ, לאחר שנחשד במעורבות ברשת בינלאומית לזיוף אמנות ובהלבנת הון. אגב, באתר כיכר השבת תוכלו למצוא צילומי פפראצי של פינטו ולביא זה לצד זה בחנות ספרים בניו יורק. הם צולמו ביולי האחרון.

אשר לפינטו, אילו רק הייתי מצליח להבין את כל פיתולי העלילה הנוכחית והחשדות נגדו, בטח היה לי משהו ציני להגיד. רמז לאיכות עצותיו העסקיות בשבע השנים שחלפו ניתן למצוא אצל אילן בן־דב ("הרב הוא שותף סוד. הוא חבר, הוא יועץ והוא חכם... לפני רכישת פרטנר הוא נתן לי ברכה ואמר לי 'לך על זה'") ואצל ג'קי בן זקן ("הרב הוא האיש הכי חכם שפגשתי אי פעם").

התבנית. התבנית. מהתבנית של פינטו צריך לדאוג. הבנתי את זה כשקראתי את ההודעה לעיתונות מטעמו של פינטו, שנשלחה לאחר השתלטות חסידו אדוארדו אלשטיין על אי.די.בי.

"אין ספק שההצטרפות של אלשטיין לכלכלה בארץ הקודש תהיה לעזר בפרנסתם של רבבות משפחות ישראליות". את זה אומר אותו פינטו שבאותה הודעה ממש מתגאה בחיבור שיצר בין אלשטיין לנוחי דנקנר - שבעקבותיו השליך אלשטיין 25 מיליון דולר למדורה הבוערת של גנדן. זה אותו פינטו שאך לא מזמן מולל את ידו של דנקנר "הצדיק, מהעמודים של עם ישראל", רגע לפני שאלשטיין נהפך להיות אויבו המר ולקח לו את אי.די.בי.

יש כבר מספיק דאטה, ביג דאטה, כדי לזהות את התבנית של פינטו. אילו הייתי גוגל, כבר יכולתי לנסח הודעות בשמו. לו הייתי אמזון, כבר יכולתי לדעת מה לשלוח לו לחג. לו הייתי Emotient, הייתי קורא אותו כספר פתוח. וסתם, כשלעצמי, כשאני מבין שהאיש שיעמוד מעתה מאחורי הקלעים של אי.די.בי מבטיח "עזר בפרנסתם של רבבות משפחות ישראליות", אני נאלץ להתחיל לדאוג.