רק בשביל לקבל חיבוק

מי שלא אוהב לעזור לאנשים, קשה לו לעבוד בתחום הזה. זה תחום מאוד קשה, עם לחצים מאוד כבדים... יש ציניקנים שאומרים עלינו: רק שכר הטרחה מעניין אותם, אבל כשאתה נכנס לתיק, אתה לא יודע מה שכר הטרחה, מתי תקבל אותו ומה יהיו התוצאות. ואם אתה לא בא לנסות ולהציל, לא תוכל לעסוק בזה... אני באתי ממקום שחונכתי לעזור לאנשים... אני רואה שליחות עצומה באמת לנסות לעזור לאנשים במצוקה".

שלמה נס, דצמבר 2013, "גלובס"

"חורה לי מאוד וכואב לי שמציגים אותנו כאוכלי נבלות או כמי שנהנים מנפילת אחרים. אנחנו מצילים אנשים. מי שלא אוהב אנשים ולעזור לאנשים, לא יכול להחזיק מעמד במקצוע הזה. יש לחצים איומים ונוראיים. אני נכנס לתיק בלי שאני יודע מה יהיה... הביקורת לא עניינית ונובעת מרוע. אף אחד לא יעסוק בתחום הזה בגלל שכר הטרחה. יש עבודות הרבה יותר קלות עם פחות סיכון ושכר טרחה יותר גבוה... דברים כאלה עושה מי שבא להציל עם הנשמה, ולא בשביל שכר טרחה".

שלמה נס, אוקטובר 2012, "גלובס"

עו"ד שלמה נס צילום: אוראל כהן

"(אני מרגיש) רע מאוד. מה עשיתי? תפקידי הוא להגן על הכספים הללו. כל מי שמבין בתחום מברך על זה ויודע כמה זו פעולה מוצדקת וכדין, אבל אנשים שאינם מבינים עלולים לחשוב ששלמה נס גנב או עשה משהו שלא כשורה. זה כואב. אתה משקיע הכול למען הנושים והצלת החברה, ואחרים תוקעים מקלות בגלגלים וסכינים בגב".

שלמה נס, יולי 2011, "גלובס"

"התחום קשה ובכל פעם הוא שוחק אותך מחדש. צריך כוחות נפשיים משמעותיים כדי לעסוק בו ולעמוד בלחצים... אבל לצד העבודה הקשה, אם בעזרת השם מצליחים לעזור ולהציל אנשים, יש סיפוק אישי עצום... יש כאלה שהגדירו את בעלי התפקידים כ'אוכלי נבלות', אבל זה בדיוק הפוך. אנחנו מנסים להציל את החברות, אבל זו התדמית שנוצרה, שאנשים מתרסקים ובעל התפקיד מקבל שכר טרחה שמן כביכול... שכר הטרחה לא משקף את העבודה הקשה, את המשאבים שמושקעים ואת הסיכונים".

שלמה נס, יוני 2008, "גלובס"

"שיקום חברות וניהולן עד להצלה הוא תחום קשה, עם מורכבות עסקית, משפטית ואנושית. רק מעטים מתמחים בו, וגם הם עוזבים... במדינה שבה כל אחד מסתכל על הכיס של השני, עדיף ללכת לעסקים. זה יותר קל ומתגמל... לנו יש התמחות ויכולת, ואנו אוהבים לעשות זאת וגם לעזור לאנשים".

שלמה נס, מרץ 2007, "גלובס"

מה לנו שלמה נס בשבוע כה דרמטי שבו נוחי דנקנר מושלך לאריות? ובכן, אינני פופוליסט, ומשום כך דווקא בשבוע כזה היה לי חשוב להקדיש את הטור לאנשים שבאים "להציל עם הנשמה ולא בשביל שכר הטרחה". לא פיננסיירים ממונפים כדנקנר, אלא דווקא אנשי מעש חברתי. אנשים שהעיסוק ברווחיהם האישיים הוא נספח מעיק, אם בכלל, שהם נאלצים לטפל בו אגב פעולות ההצלה הציבורית שהיא היא לב עשייתם. לכן אשתדל השבוע לפרוט לפרוטות, הרבה הרבה פרוטות, את פועלו של "המפרק הלאומי" שלמה נס.

נקודת המפתח, אבן היסוד בחיפושו של נס אחר הסיפוק האישי העצום והעזרה לציבור, היתה קלאבמרקט, הרשת הקמעונאית שקרסה בקיץ 2005 והותירה חובות עתק. בעבור עבודתו, שמנעה את פירוק הרשת ואפשרה את מכירתה לשופרסל, קיבל נס (עם רו"ח גבי טרבלסי) שכר טרחה של 21 מיליון שקל. נכון יותר יהיה לומר "21 מיליון שקל בלבד", משום שהנאמנים נס וטרבלסי ביקשו אז מבית המשפט 45 מיליון שקל על פועלם. כשכונס הנכסים הרשמי העז לטעון שעליהם להסתפק ב־36 מיליון, הם טענו שמדובר ב"הפחתה לצורך הפחתה".

21 המיליונים שנפסקו היו השכר הגבוה ביותר ששולם עד אז למפרק או נאמן של חברה, אבל ככל הנראה המרדף אחר הסיפוק האישי והרצון לעזור לאנשים במצוקה הובילו את נאמני קלאבמרקט לבקש מבית המשפט לפני כחודש - בחלוף שבע שנים מהחלטת שכר הטרחה ההיא - עוד 5 מיליון שקל על עבודתם בתיק. "יש בוודאי גורמים ציניים ואינטרסנטיים שמתוך שיקולים של פופולריות ורייטינג... ידברו על 'התספורת' שעברו הנושים ועל שכר הטרחה 'המופרז' שגובים בעלי התפקיד", הקדימו הנאמנים תרופה בניסוח הבקשה שהגישו, "אך כל הציניות והפופוליזם לא יכולים לקעקע את העבודות וההישגים העצומים שהיו בתחום".

אינני פופוליסט כאמור, ולכן אציין רק שהנושים הרגילים בקלאבמרקט עברו תספורת של כמעט 50% מהחוב כלפיהם, ואוסיף ואציין שכל סכומי שכר הטרחה הנקובים בטור זה אינם כוללים מע"מ, ואבהיר שכל הכספים שולמו כמובן באישור בית המשפט, ואמשיך רק עם העובדות (ובשל קוצר היריעה אתמקד רק בשנתיים האחרונות של פועלו של נס ושותפיו).

ב־2011 קרסה אגרקסקו, ונס מונה לנאמן החברה. במקרה הזה השיקום לא הצליח מי יודע מה: בתום תקופה קצרה של הקפאת הליכים נמכרה החברה בסכום נמוך (ושליש ממנו אף הוחזר לבסוף לרוכש), החקלאים זכו להחזר חלקי, הנושים הרגילים לא ראו עד כה אגורה וספק אם יראו, ורבים מהעובדים פוטרו. שלמה נס גבה על פועלו 1.85 מיליון שקל, לא כולל חצי מיליון שקל ששולמו למשרד נשיץ ברנדס בעבור סיוע לנס. לפני כחודש הגיש נס בקשה לקבל עוד 692 אלף שקל, על עבודה במשך 11 ימים נוספים שלא נכללו בתשלום הקודם, ותוספת על "מאמץ מיוחד". על עבודתו בשנתיים שחלפו מאז נס טרם ביקש שכר, כך שאפשר להמתין בדריכות.

ב־2012 נכנס "מעריב" להקפאת הליכים (הנה, הגענו בכל זאת לנוחי דנקנר). נס ועו"ד ירון ארבל מונו לנאמנים. זמן לא רב אחר כך "מעריב" נמכר, חלק גדול מהעובדים פוטר, הנושים הרגילים טרם ראו כסף ועתידים לספוג תספורת קצוצה. נס וארבל קיבלו מקדמה ראשונה של שכר טרחה בגובה 1.3 מיליון שקל, ובאחרונה ביקשו מבית המשפט תשלום נוסף של 5.3 מיליון שקל - וגם הוא עדיין לא ממצה את מלוא השכר שיגיע להם לטענתם. בינתיים, תחת התנגדות הכנ"ר, בית המשפט אישר רק 900 אלף שקל נוספים. גם כאן, דרישת התשלום המסכמת תוגש רק בעתיד.

ואפשר להמשיך עם 9.5 מיליון שקל שקיבל רו"ח חיים קמיל, שותף במשרד של נס, בתיק חברת הליסינג דורנט (עם עו"ד מרדכי שלו) - תיק שבו הנושים הרגילים "תוספרו" בשיעור של 65%. במקרה הזה, כדאי לציין, בית המשפט אישר 5 מיליון שקל בלבד, אלא שהנאמנים הגישו בקשה ל"עיון מחדש" והשכר צמח בכמיליון שקל נוספים. גם זה לא סיפק אותם, ובסופו של דבר ערעור לעליון הפך את התשלום ל־9.5 מיליון בסך הכל.

ואפשר להמשיך עם 5.4 מיליון שקל ששולמו לעו"ד עמית לדרמן ממשרדו של נס בתיק חברת ההשקעות אאורה (עם עו"ד חגי אולמן) - שם הנושים ספגו תספורת של 35% ופריסת חוב עד 2025. וכך הלאה. הרעיון מובן.

שלמה נס כשלעצמו אינו מחייב התייחסות קונקרטית, אלא כמשל לעיוורון שלוקים בו לעתים אנשים שמרוויחים הרבה כסף דווקא כשאחרים נקלעים למצוקה. הדיסוננס הקוגניטיבי הזה מיושב על ידם בשינוי ההגדרה של פועלם: הם אינם עושים את עבודתם לשם רווח חומרי חלילה, אלא כדי לסייע לאומללים שנקלעו למצוקה. פה שכרם האמיתי.

סבבה. זה כנראה מאפשר להם לישון היטב בלילה. איכשהו, בעניינים של כסף אני מעדיף את הגישה הלא מתחסדת, של אנשים שעובדים פשוט כדי להרוויח כסף. מרגע שמנקים את סיפוק הנתינה ואת העזרה לזולת, אפשר באמת לדבר על כמה ראוי להרוויח בנסיבות המסוימות. אני רק חושש שאז, כמו שנס אומר ("גלובס"): "זה הכל פופוליזם".