ארבעימל
למה ממש לא ראוי להעניק לאייל לפידות הלוואה של 40 מיליון שקל
אני יכול רק לנסות לדמיין כיצד תשובה קוטע בזעם את הדיון בשכרו של המנהל התורן, נעמד על רגליו במרכז חדר הישיבות, דופק בידו על השולחן וצועק על המסכן: "שכח מזה, חוצפן. 40 מיליון זה המספר האחרון. שקל לא תראה ממני יותר. אם לא טוב לך, תלך. אותי, יצחק תשובה, לא סוחטים". והמנהל, ראשו שפוף כדי להסתיר חיוך, מצליח לעטות על עצמו לרגע רצינות, מרים את מבטו אל תשובה ואומר בהכנעה: "בסדר, אתה צודק יצחק. נסחפתי, סליחה. אני אסתפק ב־40 מיליון".
לפני שלוש שנים קיבל יורם טורבוביץ' מתשובה אופציות בשווי 40 מיליון שקל כדי שייאות לכהן כיו"ר דלק אנרגיה ולמוסס, בעזרת כישוריו וקשריו, את המסקנות המתהוות של ועדת ששינסקי. 40 מיליון פלוס משהו כמו 60 אלף שקל בחודש. זה נגמר בהתמסמסות של טורבוביץ' דווקא, בדיוק שנה וחצי אחר כך.
והנה ממש כעת אייל לפידות, מנכ"ל חברת הביטוח הפניקס, רוצה גם הוא לקבל מתשובה את ה־40 שלו. הוא רוצה אותם כתוספת לשכר חודשי ברוטו של 120 אלף שקל, ולאופציות שהוא מחזיק, ולמענקי השכר השנתיים העצומים. הוא רוצה את ה־40 מיליון כהלוואה, כדי שיסכים להמשיך לנהל את הפניקס עד למכירתה. תשובה, אם לשפוט על פי ניסיון העבר, ייתן לו.
כדי להבין למה ה־40 מיליון (לשם קיצור נקרא להם מעתה "ארבעימל") האלה מרתיחים כל כך, צריך קודם כל להבין את המנגנון. לפידות רוצה את הארבעימל כהלוואת "נון ריקורס" לרכישת מניות של הפניקס. המשמעות היא שכביטחון להחזר ההלוואה ישמשו רק המניות. לא משכורתו האישית של לפידות, לא ביתו, לא חסכונותיו. מדובר בהלוואת ארבעימל עצומה, אך מבחינתו חסרת סיכון לחלוטין. בבוא יום ההחזר ימכור לפידות את המניות שבידיו. אם ערכן עלה, יישאר לו עודף מארבעימל, שאותו ישלשל לכיסו. רק כדי לסבר את האוזן, כל עלייה של 10% בשווי מניות הפניקס תהיה שווה ללפידות 4 מיליון שקל ("ארבעימל קטן"). לעומת זאת, אם חלילה ערכן של מניות הפניקס יפחת מערכן כיום, לא יאונה ללפידות כל רע. הוא פשוט ימסור את המניות בחזרה, ושתשובה ייתקע עם ההפרש לרעתו.
תשובה ייתקע? כאן טמון מוקש נוסף: לא רק תשובה יפסיד במקרה כזה. בעל השליטה בהפניקס מחזיק רק 55% מהחברה. יתר ה־45% מוחזקים בידי הציבור. אתם ואני מחזיקים בהפניקס באמצעות קרנות הנאמנות וחברות הביטוח והפנסיה שלנו. קרוב למחצית הסכום שלפידות לא יחזיר מהארבעימל, אם אכן לא יחזיר, אתם ואני נפסיד.
אנשי לפידות (מת להשתמש ב"אשת לפידות", עוד אמצא תירוץ) טוענים מטעמו שהענקת הארבעימל יוצרת זהות אינטרסים בינו לבין בעלי המניות של הפניקס: כך כולם רוצים שהמניה תעלה. זה נכון אמנם, אך כאמור רק בכיוון של רווח בעלייה, לא הפסד בירידה.
והשאלה החשובה יותר היא כמה תמריץ בן אדם צריך לכל הרוחות? לפידות, נזכיר, כבר קיבל חבילת אופציות כבירה ב־2009, כשמונה למנכ"ל, ומאז כל תכליתה היא לתמרץ אותו לנהל היטב ולהעלות את מחיר המניה. ההלוואה הנוכחית היא
לפידות. השאלה החשובה היא כמה תמריץ בן אדם צריך לכל הרוחות? לפידות כבר קיבל חבילת אופציות כבירה, שכל תכליתה לתמרץ אותו. ההלוואה הנוכחית היא פשוט ניפוח מוגזם של התמריץ הקיים צילום: סיון פרג' פשוט ניפוח של התמריץ הקיים בעוד ארבעימל. למה בעצם? לפידות לא מתומרץ מספיק? עיון בדו"חות מגלה שלפידות (ואשת לפידות...) שלשל לכיסו מאז הצטרף לקבוצת דלק ב־2005 ועד 2011 יותר מ־27 מיליון שקל. וזו רק עלות ה"כסף ביד": שכר, מענקים והטבות סוציאליות. הסכום המבהיל הזה, כמעט שלושימל, לא כולל את שכרו השנה, ולא כולל מניות בדלק ישראל בשווי עשרות מיליוני שקלים שהוענקו לו, ולא כולל מימוש עתידי של אינספור אופציות בהפניקס.
ואגב תמריץ לבעלי המניות, ביום שבו הפניקס תימכר סוף סוף, הנהנים העיקריים מהמכירה יהיו בעלי המניות בקבוצת דלק, החברה־האם. לכן אם כבר תשובה הולך על הארבעימל, היה ראוי שאת הסיכון ייטול על עצמו, או לכל הפחות ישתף בו את בעלי המניות של קבוצת דלק ולא את אלה של הפניקס.
ועכשיו לעניין העקרוני: מהצד של תשובה נשמעים קולות של "אין ברירה". תשובה מעוניין למכור את הפניקס, ואי אפשר למכור חברה בלי מנכ"ל. יותר מכך, אומרים אצל תשובה, דווקא כאשר החברה מועמדת למכירה, המנכ"ל חושש שהקונה יזרוק אותו לאחר העסקה - ולכן הוא מבקש לרפד את עצמו ליום סגריר.
ובכן, זה מקומם. לפידות (ואשת...) כבר מרופדים עד הצוואר ליום סגריר. מה ליום, לחורף סגריר שיארך גם עשור. כשיבוא בעל בית חדש, מי שיצטרכו לדאוג באמת יהיו העובדים הרגילים, שכן לבעלי בית חדשים יש נטייה לקצוץ דווקא במגזר הזה, כדי להחזיר את ההשקעה מהר יותר. לכן מותר בהחלט לחשוב שמנכ"ל שמנצל את "הסיטואציה הרגישה" כדי לינוק עוד ארבעימל אינו הגון. בוודאי כשתוגמל עד כה ביד ממש נדיבה.
למען האמת, אפשר אפילו לחשוב שמנכ"ל עם אינטגריטי היה מוותר על הריפוד של הארבעימל, ודווקא בעת הזאת היה מצהיר שהוא נשאר כדי להוביל את החברה עד הסוף. או אז, אם "ייזרק לכלבים" על ידי בעל הבית החדש, יוכל תשובה לשקול, בנוסף למצנח הזהב, אפילו תגמול נוסף. ואם לא, איך נאמר, לפידות יוכל לעמוד בזה.
ועוד יותר למען האמת, לפידות, שאכן שיפר את ביצועי הפניקס, מקבל בדיוק בשביל זה שכר הוגן, פלוס פלוס. אם הוא אינו סבור כך, הוא יכול, אבוי, אפילו להתפטר. הנחת המוצא, כאילו לא יימצא לו תחליף, כבר הופרכה עשרות פעמים בעבר. חיפוש רציני בשוק ההון ימצא מועמדים מוכשרים להפליא שישמחו לבוא. שרק יקראו להם.
הצרה היא שבכל דיון כזה, ה"בנצ'מרק", קו המשווה למשכורות הבכירים, הוא כה מופרך, שאתה מוצא את עצמך נבוך כשאתה טוען ש־120 אלף שקל בחודש לפני מענק שנתי (מינימום 1.2 מיליון שקל) זה המון. ממש המון. הבנצ'מרק השקרי הזה הוא שגורם לבעלי בית כמו תשובה, שמייצגים גם את הכסף שלנו, להתרומם מכיסאם ולזעוק חמס רק כשהמנהל שלהם מתחצף ומבקש לחצות את גבול הארבעימל. כל מה שמתחת לזה כמעט לא דורש משא ומתן. רק תיקח.
