חשבתם שנגמר
נתניהו חולם על וולמארט ומתבשם בניצחון זמני, בדרך לפיצוץ הרבה יותר אגרסיבי
1. בתחילת השבוע הודיעה ממשלת הודו כי לא תאפשר לרשתות קמעונאות בינלאומיות לפעול במדינה. מדובר בנסיגה מהירה של הודו מהחלטה שקיבלה רק ימים ספורים קודם לכן, אז התירה לראשונה לענקיות דוגמת וולמארט, טסקו וקרפור לקנות רשתות הודיות. הסיבה לשינוי המהיר היתה התנגדות חריפה של בעלי
2. וולמארט אינה סתם רשת. היא סמל. מצג של תפיסת עולם. מעריציה בעצם מעידים על עצמם שהם חסידים נלהבים של השיטה הקפיטליסטית מהסוג החופשי ביותר, נטול הריסונים. זו שגורסת שכוחות השוק יסדרו הכל.
3. לפני שלושה חודשים נפגש ראש הממשלה בנימין נתניהו עם עיתונאים מ"כלכליסט". הימים היו ימי שיא המחאה החברתית, ונתניהו ביקש להצטייר כמי שמאות האלפים ברחובות מזיזים משהו בתפיסת העולם הכלכלית הנוקשה שלו. כתבתי כבר אז שהם לא באמת הזיזו לו. צפיתי שאם יתחולל שינוי בעקבות המחאה, הוא יקרה חרף רצונו של נתניהו, לא בזכות רצונו. לצערי צדקתי. באותו מפגש, בשיחה על הדרכים להתמודד עם יוקר המחיה, נתניהו המתיק איתנו תובנה במעין קריצה: "אתם יודעים מה באמת יוריד פה בן רגע את המחירים?", שאל, וענה: "אם אני אצליח להכניס לכאן את וולמארט. אם הם ייכנסו, בתוך רגע המחירים צוללים. אבל בינתיים הם לא רוצים, השוק כאן קטן עליהם". ראש הממשלה, בשיאה של מחאת הצדק החברתי, חשב שהפתרון המושלם יהיה להנחית בישראל סופר־טנקר קמעונאי.
4. וולמארט, הרשת הגדולה בעולם, על 2 מיליון עובדיה ו־440 מיליארד דולר הכנסותיה, אכן מובילה להורדת מחירים במקומות שבהם היא פועלת. אבל המחיר החברתי שההוזלה גובה עלול להיות כבד מאוד. וולמארט מחסלת רבים מהעסקים המקומיים, בעיקר בערים קטנות; התמחור הטורפני והלחץ שהיא מפעילה על ספקים בדרישה שיוזילו מחירים מדי שנה יכול לחסל חברות ובפועל מעביר משרות למדינות זולות; הצורך להוזיל מחירים גורר העסקת עובדים בשכר מינימום ופגיעה אסורה בתנאיהם, כולל צעדים אגרסיביים נגד ניסיונות התאגדות. ובכן, המתיק נתניהו, זה הפתרון שהוא רואה בחזונו.
5. חזון יש לנתניהו, וכולנו נאלצים ללכת לאורו. ואז מגיע דו"ח של ארגון ה־OECD, כמו זה שפורסם השבוע, ומצביע על מחיר החזון: ישראל ממוקמת במקום הרביעי בין המדינות המפותחות במדד האי־שוויון. הפערים בין עשירים לעניים גדלים בה בקצב מהיר במיוחד. הכנסות העשירון העליון גבוהות כיום פי 14 משל התחתון. והדובדבן: בשנים 2006-2003 פערי ההכנסה ברוטו בין העליונים לתחתונים דווקא הצטמצמו, אבל בזכות התוכנית הכלכלית שהנהיג נתניהו הפערים בנטו דווקא גדלו. במילים פשוטות, מדיניות המס שאמורה למתן פערים הגדילה במידה ניכרת את הנטו של בעלי ההכנסות הגבוהות.
6. לא צריך היה להמתין למחקר של ה־OECD. שאול אמסטרדמסקי, ראש מערכת החדשות של "כלכליסט", נבר לפני כחודש עמוק בספרי הנתונים של מינהל הכנסות המדינה. במאמר מטלטל שפרסם הוא מראה, נתון אחר נתון, כיצד המדיניות הכלכלית של נתניהו פוערת פערים בלתי ניתנים לגישור. כיצד תמריצים לאלה שממילא מרוויחים הרבה הביאו לזינוק של 62% בהכנסה נטו של העשירון העליון בעשור החולף, ולכך שנתח ההכנסות של העשירון העליון מסך ההכנסות גדל בתוך עשור ב־8.6%, בעוד שהנתח של כל השאר הצטמצם.
7. במדינה שאלה נתוניה, המחאה החברתית אינה יכולה להתפוגג סתם כך. אין ריק. גם אם בסביבת נתניהו מתבשמים מהתחכום שאִפשר להם להמציא את טרכטנברג, להשתמש בו לכיבוי השריפה ולמסמס לבסוף את מסקנותיו, זו התבשמות שווא. מדובר בשינוי תודעתי עמוק שכבר התרחש. הוא משפיע מעבר למה שאפשר לחשוב, פורץ במקומות מפתיעים והאגרסיביות שלו רק תגבר. זה קורה משום שבבסיסה תפיסת העולם הוולמארטית של נתניהו לא זעה כמלוא הנימה.
8. המתמחים למשל. במועד כתיבת שורות אלה נראה שהבשיל סוף סוף הסכם בין הרופאים המתמחים לאוצר. זה קרה אחרי שביתה כמעט אלימה של הרופאים, שהתעקשו לפתוח את ההסכם שהושג עמם. חרף סירוב האוצר, חרף התנגדות משרד הבריאות, חרף הנתק ממנהיג האיגוד שלהם, חרף איומי בית המשפט ולמרות החשש מאובדן הפרנסה, הרופאים פשוט שברו את הכלים. ההתפטרות הקולקטיבית על גרסאותיה השונות והנכונות לאבד הכל תמורת העיקרון הכריעו את הכף. האוצר נאלץ לשנות הסכם חתום. זה שלב חדש, על גבול האלים, של מחאת עובדים. לא אלים במובן של ואדי סאליב, אבל לא פחות מאיים ממנו על יציבות שלטונית. הוא אלים משום שחוקי המשחק מופרים בו על ידי העובדים ללא היסוס, כי הם מבינים שאין באמת "חוקי משחק". יש מצג של חוקי משחק. רופאים הם אנשים אינטליגנטים ורגישים, הם מזהים ציניות בקלות. ואם החוק היחיד הוא שהחזק מנצח, אז כמו וולמארט, הם לא רוצים להיות אלה שנזרקים מהשוק.
9. "השלב הבא במחאה יהיה הרבה יותר קיצוני", אמר שלשום דן פרופר, יו"ר אסם. "למחאה יש בסיס, אך התשובות שהיא מקבלת לא טובות והיא תחזור בצורה הרבה יותר אלימה. היה צריך לתת תשובה לרתיחה. אמרתי שהפוליטיקאים ימסמסו אותה ולצערי צדקתי. זה סיר לחץ שמנסים לכסותו במכסה בכוח. אם היד מספיק חזקה, הסיר יתפוצץ".
10. בינתיים לא ניתנו תשובות אמיתיות לרתיחה. חלוקת סוכריות ציניות בתלוש המשכורת רק מעידה שאין כוונה לספק תשובות אמיתיות. מושכים זמן. לכן סיכוי גדול שבסוף הרתיחה אכן תתפוצץ. זה יקרה במקומות מפתיעים, בצורה יותר מתוחכמת, וזה יהיה הרבה פחות סימפטי מהגל הנעים של ההפגנות שעבר פה בקיץ.
