אני אוהב את עוזי לנדאו
אהבה אידאולוגית כמובן, לא הומו־אירוטית חס וחלילה, אני לא איזה יפה נפש שמאלני
אני אוהב את עוזי לנדאו. זו כמובן אהבה אידאולוגית, ללא שמץ רמיזה רומנטית, אם כי לעתים אחרי הצבעות מסוימות אני יכול לחשוב על... עזבו, אני סתם נסחף.
אני אוהב את עוזי לנדאו, כי אין מה לעשות, יש לו את זה. השילוב הכובש הזה, תואר דוקטור, מראה של פרופסור, אבל לב אמיץ כמו של היהודים שמקס נורדאו חלם עליהם. יהדות שרירים אמיתית. חסונה. כזו שלא מתכופפת בפני טורקים, אלא דורשת שיתכופפו הם.
אני אוהב את עוזי לנדאו, כי מרגש אותי לשמוע אותו כשהוא תוקף השבוע את בית המשפט העליון על שיש בו "אליטיסטיות אשכנזית... והוא שמאלני, פוליטי, מנותק מיהדות". סוף סוף נצר גאה למשפחה מרוקאית, מסורתית, שורשית, תושב עיירת פיתוח, שלא שכח מאיפה הוא בא וגם אחרי שנהפך לנבחר ציבור ממשיך לייצג את אחיו המזרחיים, בלי התנשאות ובלי פטרנליזם.
עוזי לנדאו צילום: טל שחר אני אוהב את עוזי לנדאו, כי הוא אמנם בן למשפחת האצ"ל, אבל לא כמו הנסיכים המתיפייפים של הליכוד, הוא לא נהיה קוקסינל, תסלחו לי על הביטוי. אולי יש לו עדיין משקפיים עדינים מדי, שריד אחרון לערבי נגינת פסנתר והרהורים אקדמיים בסלונים של רחביה, אבל הוא שמר על הפאסון. הוא זוכר את הסזון. הוא לא כמו דן מרידור או בני בגין, שבאו ממשפחות של הדר בית"רי אבל מעדיפים היום להיות סתם יפי נפש, תומכי שלטון החוק, מצקצקי שפתיים בלי תיק. לנדאו הוא לא איזה מיצי מהחרצופים, איזה שר לענייני מודיעין־שלום. לדעות של לנדאו עדיין יש הדר של אלטלנה. הוא מבין שמי שלא איתנו הוא נגדנו, ופועל בהתאם.
אני אוהב את עוזי לנדאו, כי כמו מנחם בגין הגדול, גם הוא שמח על כך שיש שופטים בירושלים. רק שהוא מבין שמאז שבגין הלך השופטים האלה קצת נסחפו, ואין ברירה אלא לפקח עליהם, פשוט כי "הם פולשים לתחומים שאסור להם להתערב בהם. אם שופטי בית המשפט היו יודעים לשים על עצמם מגבלות ראויות אז המצב היה נשאר, אבל יש תקלה וצריך לטפל בה". אמר, וצדק, ובעזרת השם יהיה שימוע גם לשופטים והתקלה תתוקן במהרה בימינו.
אני אוהב את עוזי לנדאו, כי אף על פי שהוא שר התשתיות של כל מדינת ישראל, הוא לא שכח לרגע שאת הגז בים יצחק תשובה חיפש ומצא, ולכן אין שום סיבה להקשות עליו בעניין התמלוגים - להפך. אני אוהב אותו כי לא במקרה הוא היה הראשון שהבין שוועדת ששינסקי תעכב את הביטחון האנרגטי של עם ישראל, ובכלל עוד עלולה להתגלות כקונספירציה של אויבינו, ולכן לא היסס לצאת נגדה מעל כל במה. אני אוהב אותו כי באותה רוח נחישות התנגד גם לקיצוץ המרווחים של חברות הדלק, ואלמלא נאלץ להיכנע ברגע האחרון היו יצחק תשובה ושאר בעלי החברות ניצלים גם מהעניין הלא נעים הזה.
אני אוהב את עוזי לנדאו, כי הוא לא חשש לחבור לאביגדור ליברמן, ולא נטש אותו לבד במערכה גם כששמאלנים הזויים ניסו לטעון ששר החוץ קיצוני מדי. הוא הבין שרק עוכרי ישראל יגידו על שר החוץ של מדינת ישראל שהוא קיצוני מדי, ולכן נשאר. הוא לא דאג למקום שלו בכנסת או לתפקיד הבא בממשלה. הוא פשוט רצה שיבינו שהסיעה של ליברמן היא לגיטימית, ובעיקר רציונלית. אז הוא עשה מעשה אמיץ שכל כך אופייני לו ודילג מפלגה אחת ימינה, וההוד וההדר והרציונליות של הנסיך האמיתי האחרון - לא ההוד וההדר המדומים שמתהדר בהם רובי ריבלין הממלכתי עד לזרא - נגררו איתו לטריטוריה של איווט.
אני אוהב את עוזי לנדאו, כי הוא חתיכת עלה תאנה ענק, מהסוג שאלוהים חילק בגן עדן אתם יודעים למי. ומתחת לעלה התאנה הענק שלו יכולים סוף סוף לפרוח הפאינות קירשנבאומיות שמארגנות ועדות חקירה מוצדקות לשמאלנים, ויכולים לצמוח האלכס מילרים שמוחקים סוף סוף מלוח השנה ימי נכבה שבאמת חלף זמנם. ועלה התאנה הזה כל כך גדול, וכל כך נסיכי, וכל כך מלא הדר, שתחתיו יכולים לחסות בנחת גם היריב לוינים שנלחמים בבג"ץ שמסכן את יכולת קיומנו ומארגנים חוק שיסתום את הפה למוציאי לשון הרע, ופורחים גם האופיר אקוניסים שחיסלו את החרמות של השמאלנים המתיפייפים, ויעלו ויפרחו עוד ועוד ובא לציון גואל.
אני אוהב את עוזי לנדאו, כי הוא אולי נראה כמו פצצת שיעמום, אבל עמוק בפנים הוא סערה גדולה. כי הוא לא שמרן, הוא פשוט שמור היטב. כי הוא יודע מה הוא עושה. והוא לעולם זקוף.
אני אוהב את עוזי לנדאו, וזו כמובן אהבה אידאולוגית, ללא שמץ רמיזה הומו־אירוטית, אם כי לעתים אחרי הצבעות מסוימות אני יכול לחשוב על... עזבו, שוב אני נסחף.
