כמו אגל טל זוהר
שירים שהתגלו במחברת השירה של הזן מאסטר אילן בן-דב אשר נשכחה במרתף ההולך ונבנה בביתו בכפר שמריהו
כְּמוֹ אֵגֶל טַל זוֹהֵר
נוֹשֵׁר עַל הַקָּרַחַת,
חוֹבוֹת הַמַּשְׁקיעִים
יְכוֹלִים לְהִכָּנֵס לִי
לַתַּחַת.
(הכי חדש שלי. קצת נועז)
חֲמַקְמַק כָּל כָּךְ
ריחַ בְּרכָה עַתִּיקָה,
רַחַשׁ צְפַרדּעַ קוֹפֶצֶת,
פֵּרָעוֹן שֶׁל אג"ח,
הַכֹּל
(מחווה לבאשו, גאון הייקו היסטרי. באסה שהוא לא פה איתנו עכשיו)
נִצְנוּצוֹ שֶׁל הַלּוֹטוּס
נִצְנוּצוֹ שֶׁל הַלּוֹטוּס -
כְּשִׁנֵּי יְלָדִים בּוֹהֵק,
תָּרַמְתִּי בָּעֲבוֹדָה.
(עוד מחווה לבאשו, גאון הייקו לפנים)
תִּנְשְׁמוּ עָמֹק, מַשְׁקִיעִים
תִּנְשְׁמוּ עָמֹק, מַשְׁקִיעִים,
אַל תִּהְיוּ נֶגָטִיב,
תִּהְיוּ פּוֹזִיטִיב,
אֲנִי אוֹהֵב אֶתְכֶם,
אֲנִי יַחַד אִתְּכֶם
בְּאוֹתָהּ סִירָה.
יַכְטָה. סְלִיחָה.
(אסיפת בעלי אג"ח, 2009, עם תיקון קטן בסוף)
לְשַׁחְרֵר
בְּמַהֲלַךְ הַשָּׁנָה
תִּבְחַן הַמַּנְפִּיקָה
אֶת הָאֶפְשָׁרוּת
לְשַׁחְרֵר
אֶת בֶּן־דֹּב
לַחֲלוּטִין
מֵעֲרֵבוּתוֹ הָאִישִׁית.
(מתוך התשקיף, 2007. לא הוספתי מילה, רק שברתי בצורה של שיר, שתהיה זרימה יותר טובה. חציתי את הנולד)
אֲנִי פֹּה
אֲנִי פֹּה.
אֲנִי בַּכָּאן וְעַכְשָׁו.
וְהַחַיִּים יָפִים,
וְהַכֹּל בְּסֵדֶר.
(ראיון בערוץ 2, 2009. גם לא נגעתי, רק שברתי. שוב חציתי את הנולד)
הַשָּׁמַיִם הֵם הַגְּבוּל
זֶה הַמְּבַקֵּשׁ לִגְבֹּהַּ
יִתְמַנֵּף עַד הַצַּוָּאר,
זֶה הַמְּבַקֵּשׁ לִשְׁכֹּחַ
יִמְשֹׁךְ הַדִּיבִידֶנְדִים
כְּבָר מָחָר.
(תובנה שהיתה לי ויישמתי אחושלוקי)
חַיִּים בַּכְּפָר
בִּכְפָר שֶׁמַּרְיָּהוּ,
אָמַר הָרַב יֹאשִׁיָּהוּ,
תָּבוֹא בְּרָכָה
לְכָל מִשְׁתַּכְשְׁכֵי בְּרֵכָה.
בְּמֶרְחֲבֵי הַשֶּׁטַח שֶׁאֻחַד,
אָמַר הָרֶנְטְגֶּן הָאֶחָד,
נָרִימָה יַחַד כּוֹס
כִּי אֵין סָפֵק מִי כָּאן הַבּוֹס.
וְרַק מֵראשׁ לְהִזָּהֵר,
הִתְרִיעַ אוֹשׁוֹ הַזּוֹהֵר,
שֶׁאֵיזֶה מוֹסָדִי לֹא יִכָּנֵס
אֵלֶּה מְנַסִּים רַק לְבָאֵס.
שְׁטֻיּוֹת, עָנָה שליט"א אִיפַר ְגָן,
גַּם אִם תִּירַק יֹאמְרוּ "הַגֶּשֶׁם כָּאן",
וְאִם נִר ְאֶה מוֹסָדִיִּים בַּשַּׁעַר מִתְדַּפְּק ִים
פָּשׁוּט נִדְחַף אוֹתָם לַעֲמֻקִּים.
(נכתב בהילולה השנתית המשולשת לבכירים בלבד, שזה רק נוחי ואני וג'קי בן זקן. כשמרשים לו לצאת מהבית, אני מתכוון)
תֵּכֶף נוֹחִי מִתְקַשֵּׁר
תֵּכֶף נוֹחִי מִתְקַשֵּׁר
נוּ,
נוּ,
נוּ.
(הייקו ציפייה)
קַרְמָה תִּסְפֹּרֶת
אֲנִי מַבִּיט לְאָחוֹר,
הָאִישׁ שֶׁרַק הִלְוָה לִי
הָיָה לַעֲרָפֶל.
(הייקו התנערות ומחווה אחרונה לבאשו, משורר שמדליק אותי עד היום. ככל שחולפות השנים אני מבין איזה מהמם הוא היה)
טָאוֹ זוֹ דֶּרֶךְ
טָאוֹ זוֹ דֶּרֶךְ,
הַהוֹלֵךְ לְאָרְכָּהּ
בִּנְחִישׁוּת,
בְּעִקְּשׁוּת,
בְּאֹרֶךְ רוּחַ,
יִפֹּל בַּסּוֹף.
(הרהור עמוק שחלף בראשי בזמן שהות במנזר בבהוטן, וחצה את הנולד. לגמרי חצה)
