עידן עופר
חמש שיחות טלפון פיקטיביות לחלוטין עם האיש הכי חזק בעולם
עופר, אני מעבירה לך שיחה".
"מי זה?".
"שטייניץ".
"שיוריד את המים קודם".
"הוא בטלפון, לא בשירותים".
"ואת הבנזין".
"הוא אומר שכבר הוריד".
"זה נקרא להוריד? ומה עם הלחם? מה שמזכיר לי שאני רעב".
"הוא אומר שהוא מוכן לשקול".
"ארוחה?".
"להוריד".
"אז שיאשר גם את ההעלאה של שכר המינימום שסיכמתי עליה עם שרגא ברוש. זה לא עולה לו גרוש".
"זהו, על זה הוא היה רוצה להיפגש איתך".
"להיפגש אני נפגש רק עם ביבי".
עופר עיני צילום: אוראל כהן
***
"עופר, אני מעבירה לך שיחה".
"מי זה?".
"שרגא ברוש".
"איך ברוש? עכשיו יצא מפה, עוד לא הספיק להגיע למכונית וכבר מתקשר? נהיה תלותי".
"הוא רוצה פגישה נוספת, אחד על אחד".
"ברוש לבדו?".
"איתן".
"לו רק ניתן... תקבעי לו מחר בבוקר. נראה לשטייניץ מה זה".
***
"עופר, אני מעבירה לך שיחה".
"מי זה?".
"המתווך".
"של שטייניץ?".
"של הדירה".
"איזו דירה?".
"זו שאתה קונה במגדל היוקרה ברמת השרון".
"יוקרה עאלק. יוקרה זה איפה שידידיי באי.די.בי מתגוררים".
"בכל זאת, יותר מ־3 מיליון שקל שפכת שם".
"זה בגלל ששטייניץ לא משתלט על מחירי הנדל"ן. מי היה משלם עד לפני שלוש שנים כזה סכום על חמישה חדרים? אני כל הזמן אומר שטירוף המחירים פוגע קודם כל בעובדים".
"אז מה להגיד למתווך?".
"שאני נפגש בקרוב עם שטייניץ".
***
"עופר, אני מעבירה לך שיחה".
"מי זה?".
"יו"ר סיעת עצמאות".
"מי?".
"ברק, אהוד ברק, שר הביטחון של מדינת ישראל".
"אה, האהבל. מה הוא רוצה?".
"ברית".
"להזמין אותי לברית?".
"לכרות איתך ברית. חדשה".
"עכשיו? אחרי שהשאיר סיעה כל כך קטנה בעבודה שאפילו לא כיף להתעלל בה? תגידי לאהבל שיתקשר לאירית מוקד".
"אורית. נוקד".
***
"עופר, אני מעבירה לך שיחה".
"מי זה?".
"עיתונאי".
"מה הוא רוצה?".
"הוא אומר שיש לו שאלות נוקבות".
"תגידי לו שאי אפשר לתקוף אותי, אני בצד של העובדים. אני בעד החלשים, שנאבקים מול הטייקונים. איך העיתונאי הזה רוצה להצטייר?".
"הוא אומר שאתה באמת בעד העובדים, אבל בעיקר החזקים. עובדי הארגונים הגדולים, שממילא מאוגדים ויש להם הרבה כוח. הוא טוען שלהם דווקא לא צריך לדאוג כל כך, אלא לעובדים של המעסיקים הקטנים, שמרוויחים שכר מינימום ואין להם איגוד חזק ששומר עליהם או גוף סטטוטורי שמגן עליהם. עליהם ההסתדרות בראשותך, אני מצטטת, לא ממהרת להגן".
"את מבינה כמוני שאת המסר המסובך הזה הוא לא יצליח להעביר בתקשורת. חבל על הזמן של שנינו".
"הוא יודע. לכן הוא טוען שלא ייתכן שיו"ר הסתדרות ששוקל מעבר למגזר הפרטי ימשיך לכהן כנציג עובדים במאבקים מול מי שירצה לעבוד אצלם בעתיד".
"למה הוא רומז? תראי איזה יופי של הסכם תיווכתי לעובדי מכתשים אגן".
"בדיוק על זה הוא מדבר. הוא אומר שההסכם של עובדי מכתשים עם נוחי דנקנר הוא דוגמה מובהקת לכך שאתה מעדיף שקט תעשייתי מול הטייקונים הגדולים, ושבעצם אתה מחסל שביתות סדרתי, שמכר את העובדים לסינים".
"כן? ומה עם ה־6% שקיבלו בזכותי לפני שלושה חודשים עובדי המגזר הציבורי? מתי בפעם האחרונה מישהו קיבל תוספת שכר מהאוצר במדינה הזאת?".
"אמרתי לו, מה אתה חושב. הוא ענה שממילא האוצר תכנן לתת תוספת כזו, ושככה שטייניץ קנה בזול שקט תעשייתי של מאות אלפי עובדים. וגם במקרה הזה, הוא טוען, עשית הכל כדי למנוע מהעובדים לשבות. לטענתו הטקטיקה שלך, שבה אתה ממתין עד רגע לפני הפיצוץ ואז מופיע כמושיע, נועדה להאדיר אותך לא פחות משנועדה לעזור לעובדים".
"תסבירי לו שאני היחיד שמבין פה איך מזיזים דברים במדינה. שאני יודע לזהות מוקדי כוח שצריך לחבור אליהם, ונקודות חולשה שצריך לנצל. כן, לפעמים זה דורש תמרונים לא נעימים, וזה גם לא יכול לפעול בלי שהשם שלי קצת יבהיל פוליטיקאים".
"עם זה הוא נאלץ להסכים".
"יופי, אז תסבירי לו שאת הנכסים העיקריים של ההסתדרות, גם נדל"ניים וגם של כוח פוליטי, חיים רמון מכר שנים לפני שבכלל העזתי לחלום על הכיסא שלו. תגידי לו שכל מה שאני מצליח לעשות זה לדחות את הקץ, וגם זה לא פשוט".
"הוא אומר שהוא ראה אותך בכנס של הסתדרות עובדי המדינה, נכנס כמו כוכב רוק לקול תשואות של מאות עובדים, שקמים ומריעים לכבודך דקות ארוכות. הוא חושש שהשתן עלה לך לראש".
"תגידי לו שלא יאמין לכל מה שכותבים עליי. זה התפקיד שלי".
