הלוביסטים מול הפוליטיקאים: מי יכריע בקרב על תעש

הפרטת התעשייה הצבאית מתכנסת שוב לנקודת הכרעה. בעוד כשבועיים אמורים שרי הביטחון והאוצר להחליט עקרונית אם אפשר למזג את החברה לתוך אחת מהחברות הביטחוניות הממשלתיות - רפאל או התעשייה האווירית. ההחלטה אם למזג את תעש לתוך חברה ביטחונית ממשלתית או למכור אותה במכרז שפתוח לכל היא צומת קריטי: האם המשחק רלבנטי לשתי חברות בלבד - רפאל ותע"א (התעשייה האווירית) - או שיוכלו להתמודד בו גם שורה ארוכה של חברות ויזמים שרואים עצמם ראויים, ובראשם חברת אלביט מערכות.

הדרך לצומת הקריטי הזה רצופה מאבקים ובחישה בקלחת מצד גורמים בתעשייה הביטחונית וגם מתוך המערכת הפוליטית. ואמנם, הפרטת תעש כבר נמצאה באותה נקודה בשנת 2005, ואף הגיעה לשלב מתקדם יותר של ההכרעה - התקבלה החלטה למזג את הנכסים המהותיים של תעש לתוך רפאל, ולמכור את שאר פעילויות החברה במכרז. כ־13 גופים עסקיים הביעו אז עניין ברכישת הנכסים, בהם גם כאלה שנחשבים כיום רוכשים פוטנציאליים, דוגמת מספנות ישראל ואלביט מערכות.

אולם הלחצים שהופעלו מכל הכיוונים של המיזוג המתגבש הצליחו לבסוף לטרפד אותו. הנהלת התעשייה האווירית, שהתרעמה על ההחלטה למזג נכסים לתוך רפאל, הפעילה לחץ נגדי גדול ולבסוף הוחלט לא להחליט בינה לבין רפאל. החלטה זו קברה את המהלך: תעש לא מוזגה לאחת מהחברות הביטחוניות, וגם לא הוצאה למכרז. בחברות הביטחוניות וגם במשרדי הממשלה זוכרים זאת היטב, ומבטיחים שהפעם הכוונות למצוא מוצא לתעש רציניות. אולם יש גם מי שעוד מתייחס למהלכים הנוכחיים בספקנות גדולה.

תג המחיר שהוצמד אז לתעש עמד על 300 מיליון דולר, לפני הערכת שווי. אף שבמשרד האוצר נערכו בזמנו לבצע הערכת שווי, זו לבסוף לא בוצעה. מאז חלפו חמש שנים, מצבה של החברה הידרדר, וככל הנראה שווייה ירד. ב־2009 סיכמה החברה עוד שנת הפסד - השנה ה־11 ברציפות - ויש לה גירעון של יותר מ־2 מיליארד שקל.

נוסף על כך, תעש מעסיקה מאות עובדים מיותרים שהתשלומים להם מעיקים עליה, ובחודשים מסוימים בשנת 2010 היא נזקקה לסיוע של משרד האוצר לתשלום משכורות. תעש אינה מחזיקה בקנה עסקאות ענק, דוגמת עסקת הטנק הטורקי שהסתיימה לאחרונה, והניבה הכנסות של 600 מיליון דולר על פני שש שנים. גם יחסי החברה עם הממשל ההודי התערערו והיא הוכנסה לרשימה השחורה, שאוסרת על חברות ממשלתיות בהודו לעבוד איתה.

אולם למרות ההידרדרות במצבה של החברה ולמרות הסקפטיות המתבקשת ממהלכי ההפרטה שנמשכים כבר יותר מעשור, השאלה, מי החברה שתרכוש את תעש או שזו תמוזג אליה, שוב מצליחה להסעיר בימים אלה את עולם התעשייה הביטחונית הישראלי - וכולם עומדים בתור.

ראש בראש על צה"ל

רבים משחקני המפתח בהחלטה על תעש היום השתתפו באופן פעיל בקבלת ההחלטות גם בסיבובים הקודמים. בשנת 2005 החליטה הממשלה כי גבעון ומלט"מ ימוזגו לתוך רפאל, מתוך הבנה שהחברה מחזיקה בפעילויות הקרובות ביותר לפעילותן של שתי החטיבות האלה ותוכל לקלוט אותן בקלות. אייל גבאי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה - המשרד שממנו תצא לבסוף ההחלטה - היה מנהל רשות החברות הממשלתיות בשנת 2005, כאשר התקבלה ההחלטה על המיזוג. גבאי נחשב כמחזיק בדעה רדיקלית שלפיה הדימום שגורמת תעש למדינה גדול מדי, ולכן בהיעדר פתרון יש אפילו לסגור את החברה. מכיוון שהוא יודע שפירוק החברה אינו ריאלי, נחשב גבאי כתומך במיזוגה לתוך רפאל או תע"א — ככל הנראה עם עדיפות לרפאל - ולא במכירתה במכרז.

שלושת הנכסים ה"אטרקטיביים" ביותר של תעש הם חטיבת גבעון (הנעה רקטית, משגרי לוויינים, רקטות ארטילריות ומטולים), חטיבת מלט"מ (מערכות תקיפה אוויריות) וסלבין (חידוש והשבחה של רק"מ - רכב קרבי משוריין). אליהם מתווספת פעילות משמעותית של החברה בתחום התחמושת.

רפאל ותעש הן החברות היחידות בישראל שמחזיקות מפעלי הנעה (משגרים) - גבעון של תעש, שמייצר את המנועים לטיל החץ ואת המשגרים של לווייני אופק הישראליים; ומנור של רפאל, מפעל המייצר מנועים לרבות מתוכניות החלל האירופיות. מלט"מ של תעש היא חטיבה קטנה יותר, בעלת סינרגיה עם חטיבת הטילים של רפאל.

לשתי החברות פעילויות מקבילות גם בתחומים אחרים. רפאל ותעש מתחרות היום ראש בראש על פיתוח מערכת הגנת טילי נ"ט לצה"ל. לפני כשנתיים החליטה מערכת הביטחון להתחמש במערכת של תעש - חץ דורבן המיוצרת על ידי חטיבת סלבין של החברה, שבעבר כאמור תכננה הממשלה למכור אותה במכרז. לאחרונה החליט משרד הביטחון להפסיק את ההתקשרות עם תעש ולהעדיף דווקא את מערכת "מעיל רוח" המקבילה של רפאל. תעש הודיעה כי היא אינה מקבלת את ההחלטה וכי היא תמשיך בפיתוח וייצור המערכת שלה.

במשרד הביטחון מנסים היום למצוא פתרון שימנע מצב שבו שתי חברות ביטחוניות בבעלות ממשלתית מפתחות את אותה המערכת ונלחמות זו מול זו על אספקתה לצה"ל. כפילות כזו בין מערכות קיימת רק בין תעש לרפאל, והיא צפויה להיפתר אם יוחלט על מיזוג בין השתיים.

ברק לא מתחייב

מהבחינה הפוליטית, ראשי רפאל - המנכ"ל ידידיה יערי, לשעבר מפקד חיל הים, ובעיקר היו"ר אילן בירן - נחשבים מקורבים לצמרת משרד הביטחון, לשר אהוד ברק ולאודי שני, מנכ"ל המשרד. עם זאת, עמדתו של אהוד ברק בעניין אינה צפויה ותמיכתו ברפאל אינה מובטחת. ברק נחשב כפוסח על שני הסעיפים, וכמי שהבטיח לכל אחת מהחברות להשתדל בשבילה. מנכ"ל משרדו מתנגד מאוד ליריבות הקיימת בין שלוש החברות, גם בנושאים עסקיים נקודתיים ולא רק בעניין תעש. שני פרסם באחרונה הנחיות לתעשיות הביטחוניות והורה להן לחדול מכל תחרות בלתי ראויה ואף איים כי אם לא יעשו זאת ינקוט המשרד מדיניות התערבות רחבה יותר בחוזים שלהן בחו"ל (משרד הביטחון נותן היתרי יצוא לחברות ובכך יכול לכוון את זהות המדינות והמכרזים שבהם יתמודדו).

ההערכות הן כי שני יתמוך במיזוג תעש לתוך רפאל או התעשייה האווירית ולא במכרז שבו תתמודד אלביט. שני הוא גם שקיבל באחרונה את ההחלטה לבחור במערכת מעיל רוח של רפאל ולא בחץ דורבן של תעש, מה שמרמז לדעת גורמים שונים שהוא תומך ברפאל ולא בתע"א כיעד המיזוג של תעש, אולם הוא לא הביע את דעתו בפומבי בעניין. מי שמבצעת היום את הבדיקות של משרד הביטחון, אם מיזוג של תעש לתוך אחת החברות בכלל אפשרי היום, היא היועצת הכלכלית של המשרד חמדה מרק, בשיתוף גורמים ברשות החברות ובאגף התקציבים של האוצר.

הלחץ של תע"א

ההנחה בדבר הקרבה בין חלק מהפעילויות של תעש לאלה של רפאל תקפה גם היום, ומכניסה את התעשייה האווירית ללחץ גדול, שמא גם הפעם תמצא את עצמה מאחור. אולם התעשייה האווירית אינה מתכוונת להישאר מחוץ למשחק. לפני כמה ימים שיגר מנכ"ל החברה יצחק ניסן מכתב בן שבעה עמודים לשרי הביטחון והאוצר, שבו הוא מסביר מדוע דווקא החברה שבראשה הוא עומד היא שמתאימה להיבחר לזו שתקלוט לתוכה את תעש.

הסינרגיה בין הפעילויות של תעש ושל התעשייה האווירית קטנה יותר מזו שבין תעש לרפאל, אף שלשתי החברות כמה פרויקטים משותפים — בעיקר כאלה שבהם משמשת תעש קבלן משנה של התעשייה האווירית. לאלתא, חטיבת האלקטרו־אופטיקה של תע"א, פעילות משיקה בנקודות מסוימות לזו של חטיבת גבעון של תעש, ולתע"א גם פעילות סינרגטית בתחום של טילי נ"ט (טיל להט שהיא מייצרת) ובתחום ההנעה, שעליו אחראי מפעל מל"מ של החברה שמייצר את טיל החץ.

במכתב ששלח ניסן, הוא ציין שלדעתו, הקרבה הגיאוגרפית בין המתקנים של תעש לאלה של התעשייה האווירית היא יתרון גדול למיזוג בין השתיים. רוב המפעלים של שתי החברות ממוקמים במרכז הארץ, בעוד אלה של רפאל נמצאים בעיקר בצפון. אולם השיקול הגיאוגרפי אינו צפוי להיות מכריע.

ניסן גם כתב כי אם תיבחר תע"א כחברה שאליה תמוזג תעש, הוא מתכוון להקים חטיבה נפרדת שתקלוט את תעש בשלמותה, ולא לפזר אותה בין היחידות השונות של תע"א. מיזוג בדרך של פירוק בין מפעלים וחטיבות שונות הוא אופציה שהעובדים בתעש מוטרדים ממנה מאוד, ודומה שבדבריו אלה ניסה לכוון גם ללבם של עובדי תעש, כדי שאלה יאמרו שהיו מעדיפים להיקלט בתע"א ולא ברפאל.

חיים כץ. כוח פוליטי אדיר צילום: אביגיל עוזי

אולם נקודת החוזק הגדולה ביותר של התעשייה האווירית אינה הסינרגיה המקצועית אלא יכולת ההשפעה הפוליטית של בכיריה. בכלל, נדמה שבשלב הזה תע"א היא בעלת הלובי הפעיל ביותר לטובתה בקרב המערכת הפוליטית. מוקד הכוח העיקרי של החברה הוא כפול: חיים כץ, יו"ר ועד העובדים של החברה וחבר כנסת מטעם הליכוד, ויו"ר החברה יאיר שמיר. לכץ כוח פוליטי גדול שאותו הוא רותם לצורך שכנוע מקבלי ההחלטות למזג את תעש לתע"א, מהלך שיגביר משמעותית גם את כוחו האישי בתוך החברה הממוזגת. אולם למרות השפעתו הפוליטית, המתבטאת בעיקר בגיוס אלפי מתפקדים לליכוד מקרב עובדי התע"א, כוחו של כץ יכול להיות לחברה גם לרועץ, מכיוון שבליכוד לא היו רוצים לראות אותו מגביר את כוחו עוד יותר.

שמיר, שפועל בזירה הפוליטית לצדו של כץ, הוא בנו של ראש הממשלה לשעבר, יצחק שמיר; גם הוא מזוהה פוליטית עם הליכוד ומקורב מאוד לראש הממשלה בנימין נתניהו. שמיר וכץ הם צוות המסוגל להפעיל לחץ פוליטי אדיר, שעשוי להשפיע מאוד על קבלת ההחלטות בעניין תעש תחת השלטון הנוכחי.

נשק פוליטי נוסף בארסנל של התעשייה האווירית הוא עמוס ירון, היועץ המיוחד בתשלום של החברה. ירון היה מנכ"ל משרד הביטחון בין 1999 ל־2005 - התקופה שבה נסוגה הממשלה מההחלטה למזג את תעש לתוך רפאל, והוא מקורב מאוד גם היום לצמרת משרד הביטחון. כמנכ"ל המשרד, ירון החזיק בעמדה שלפיה יש לפעול בהקדם למיזוג רחב של התעשיות הביטחוניות בישראל לשתי חברות - אחת ממשלתית ואחת פרטית, ומאז שעזב את תפקידו במשרד המשיך להתבטא בעניין. כיועץ לתע"א הוא מקדם היום את המיזוג הזה, והשלב הראשון, לשיטתו, הוא מיזוג תעש לתוך תע"א.

יוסי אקרמן, מנכ"ל אלביט מערכות. נשארו מאחור? צילום: עמית שעל

ההחלטה הנוכחית שמנסים משרדי הביטחון והאוצר לקדם בדבר המיזוג מותירה את אלביט מערכות מחוץ למערכה. אלביט אינה חברה ממשלתית, אך היא גורם משמעותי בזירה הביטחונית הישראלית. אף שמקבלי ההחלטות בוחנים כרגע מיזוג ולא מכרז - מה שמוציא אותה מהמשחק - אלביט אינה מתכוונת לוותר בקלות. יריית הפתיחה למאבק של אלביט נורתה בביקור בחברה שקיים לפני כשבועיים שר הביטחון אהוד ברק, והמשך המאבק במכתב ששיגר נשיא החברה יוסי אקרמן לברק ולשר האוצר יובל שטייניץ.

ברמה הטקטית אלביט נמצאת במלכוד: הדרך היחידה שבה היא יכולה לקבל לידיה את תעש היא אם יוחלט להוציא את החברה למכרז. במצב כזה, לכיסים העמוקים של בעל השליטה באלביט, מיקי פדרמן, יש יתרון גדול, שכן סביר להניח שהחברה תוכל לתת הצעה אטרקטיבית. אולם במכרז כזה תיאלץ אלביט, בהנהגת הנשיא יוסי אקרמן, להתמודד באופן שוויוני מול לא מעט גורמים פרטיים אחרים שכבר הודיעו שירצו להתמודד על החברה, ואחרים שיצטרפו אליהם. בפעם הקודמת שבה דובר על מכרז לחלק מהחטיבות של תעש, הביעו כאמור 13 גופים עניין פומבי ברכישה; עם המתמודדים האפשריים נמנים סמי קצב, שקנה בסוף 2005 מהמדינה את מפעל הנשק הקל של תעש, וחברת מספנות ישראל. לאלביט יתרון על פני גופים פרטיים אחרים בשל יחסיה הקרובים עם צמרת משרד הביטחון, המוניטין שלה ובעיקר, כאמור, היכולות הכספיות שלה.

היתרון הגדול של אלביט הוא הניסיון שצברה בתחום המיזוגים והרכישות, שהיה מנוע עיקרי לצמיחתה; זו אחת הסיבות שבעטיה באלביט מעוניינים מאוד בשילוב של תעש בחברה. בשנים האחרונות ביצעה אלביט יותר מ־30 מהלכים שכאלה, שהמפורסמים בהם רכישת תדיראן קשר, אלישרא ולאחרונה גם סולתם.

אמנם מבחינת סינרגיה בין החברות, נדמה שרפאל היא החברה בעלת הסינרגיה הגדולה ביותר, אולם מיד אחריה ניצבת אלביט, שמקדימה בעניין זה גם את התעשייה האווירית. פעילות התחמושת של תעש יכולה להתמזג עם פעילות התחמושת של סולתם, שאת רכישתה השלימה אלביט ב־2010; אלביט ותעש יודעות לעבוד ביחד עוד מתקופת פרויקט הטנק הטורקי, שבו שימשה אלביט קבלן משנה של תעש; ולשתי החברות סינרגיה מסוימת בין הפעילות של מלט"מ לפעילות המל"טים של אלביט.

כמו כן, אלביט לא ביצעה רכישה גדולה בשנתיים האחרונות, אף שתכננה לעשות זאת וגייסה לצורך כך איגרות חוב בשווי מיליארד שקל. כמו כן, כרגע גם לא נראה שיש לה רכישות פוטנציאליות על הפרק; תעש היא אולי הרכישה האחרונה הגדולה שתוכל לבצע בישראל, ואלביט זקוקה לה לצורך צמיחה בקצב דומה לזה שהתרגלה להציג בשנים האחרונות. באלביט מנסים לרתום לצדם את מקבלי ההחלטות, ובשבועות האחרונים אירחו במפעלים את שר הביטחון אהוד ברק, כפי שהוזכר, וכן את נשיא המדינה שמעון פרס, בניסיון להסביר מדוע אלביט היא חברת היעד הנכונה לתעש.

המוטיבציה של אלביט מוּנעת גם מיריבות עזה השוררת בין הנהלתה לזו של התעשייה האווירית. אלביט ותע"א הן מתחרות ישירות, והדבר שאלביט היתה רוצה למנוע יותר מכל הוא מיזוג תעש לתוך תע"א.

האוצר נגד מיזוג

מה שעשוי לסייע לאלביט היא ההתנגדות הגורפת הקיימת היום באגף התקציבים של משרד האוצר בראשות אודי ניסן להליך המיזוג של תעש עם תע"א או רפאל. באגף התקציבים סבורים שהליך כזה שיחייב את המדינה לאפס את הגירעון הענק של תעש ללא קבלת תמורה משמעותית (שכן תע"א ורפאל הן חברות ממשלתיות) צפוי לעלות למדינה סכום אדיר של עד 5 מיליארד שקל, ולכן מתנגדים למהלך.

באגפים אחרים של משרד האוצר, למשל ברשות החברות הממשלתיות בראשות דורון כהן, דווקא תומכים יותר במיזוג מתוך הנחה שזה המהלך שיהיה אפשר להתניע במהירות הגדולה ביותר. גם עופר עיני, יו"ר ההסתדרות, נחשב כתומך במיזוג החברה אל רפאל או תע"א, ללא עדיפות לאחת מהשתיים כרגע. העובדים מאמינים שמיזוג עם חברה ממשלתית יהיה ההליך שבו יישמרו זכויות העובדים בצורה הטובה ביותר.