העבר רודף אחרינו

ערב חורפי קר, בית מועצת הפועלים. כמה עשרות אנשים, גברים בחליפות ירוחם משל ונשים מזרח אירופיות בשמלות כהות, מתיישבים בשקט על כיסאות מתקפלים שסודרו בשורות ארוכות באולם המרכזי. סבא שלי היה מנהל מחוז ראשון לציון של קופת חולים של ההסתדרות, אני הייתי נכדו הבכור והאהוב, והוא הספיק להיות בבר מצווה שלי לפני שנפרד ועבר לעולם שאין בו צורך בקופות חולים. להלוויה לא הרשו לי ללכת, אבל לקחו אותי לערב לציון 30 למותו. מישהו מהמפלגה אמר מילים לזכרו, מישהי מהקופה שהכירה מקרוב הוסיפה. ואז עלתה צ'לנית לבמה.

מעולם לפני כן לא שמעתי צ'לו, ושנים ארוכות יחלפו מאותו רגע עד שאשמע קונצרט ראוי. בבית שגדלתי בו שמעו אלביס ואריס סאן ופסטיבל סן רמו ויהורם גאון. מוזיקה קלאסית זכתה ליחס שאורי זוהר העניק ל"לה מרמור" מאת פרלש. אבל עכשיו הצ'לנית ייצבה את הכלי הגדול, מיקמה את רגלית התמיכה המתכתית, שלפה את הקשת, ובלי כל הכנה מוקדמת מצדי התחילה לנגן. אין דרך אחרת לתאר זאת: לבי נקרע. בכיתי כפי שמעולם לא בכיתי עד אז, וכנראה גם מאז. כל משיכת קשת הסירה עוד מחסום. דקות ארוכות מיררתי בבכי, עד שנגמרה היצירה. אינני יודע לומר איזו, ודאי שאינני יודע להעריך אם הצ'לנית ניגנה היטב. זה לא משנה. צ'לו מאז מחובר אצלי לים של דמעות.

ברלין, 19 שנים אחר כך

כשאתם קוראים את השורות האלה, אני מעביר סוף שבוע קצר בבירה הגרמנית הקפואה. לערב השני כאן הזמנו כרטיסים לקונצרט של הפילהרמונית. הלוואי שיכולתי להגיד "לא עלה על דעתנו להיות בעיר ולא לשמוע את הברלינר פילהרמוניקר". אבל האמת הרבה יותר ארצית. רצה הגורל ונפלנו בדיוק על סוף השבוע שבו הפילהרמונית המקומית מארחת את יו יו מה. וירטואוז הצ'לו ינגן קונצ'רטו של שוסטקוביץ'. הלוואי שיכולתי להגיד "להפסיד שוסטקוביץ' של יו יו, השתגעתם?". אבל גם כאן האמת הרבה יותר ארצית. מעולם לא שמעתי שוסטקוביץ', וסביר שלא הייתי מזהה אילו השמיעו לי. אבל יש דברים שלא שוכחים. 19 שנים אחרי האירוע ההוא בראשון, יש כאן אפשרות לסגירת מעגל.

תל אביב, 2009

השופט המחוזי יהודה זפט, "אימת עורכי הדין" כפי שהוא עצמו אומר שמכנים אותו, מרביץ תורה בערב השתלמות של עורכי דין. "ניקיון כפיים זה אל"ף־בי"ת", אומר זפט, כמעט גוער בפרקליטים שמולו. "יש שני סוגים של היעדר ניקיון כפיים: האחד - העלמת עובדות או מסמכים, והשני... כשמציגים את העובדות כך שהשופט לא יגיע לאמת. בעיניי שניהם חמורים".

השופט זפט

חיפה, שנות התשעים

השופט זפט נקלע לאיזה עניין משפטי אזרחי. נדרש לו עורך דין טוב. הוא בוחר במי שנחשב בעיני רבים לטוב מכולם, עו"ד יעקב וינרוט. הפרקליט גובה מזפט שכר טרחה של 16,597 שקל בלבד, על טיפול שלימים יעיד בעניינו: "ארבעה קלסרים, הופעות בחיפה, לא בתל אביב, ים של חומר... ומי שהופיע בערכאה השיפוטית היה השותף הבכיר שלי בועז בן צור". בן תמותה רגיל, אילו רצה לשכור את שירותיו של משרד כמו וינרוט ולומר "סע, בן צור, סע" לחיפה, היה נדרש לשלם מעט יותר - לא כולל עצירה לשיפוד פרגית במקסים.

תל אביב, 2010

עו"ד וינרוט עומד לדין באשמת מתן שוחד לפקיד השומה שוקי ויטה, באמצעות גביית שכר טרחה נמוך במיוחד. בחקירתו על דוכן העדים וינרוט לא עמד בפיתוי והשליך את זפט למדורה. "תראי, גברתי", הוא אומר לתובעת, "לפי השקפת עולמי, אם הדבר הזה היה מהווה שוחד היית צריכה להכניס לבית הסוהר את השופט זפט... את כל העולם... זה שאדם שאני עושה לו איזשהו שירות יש לו יחס כלפיי, זה נכון, אבל להביא את זה להפרת אמונים פלילית, לפסילה שלו כאשר אני מופיע עם לקוח שלי?... אסירות תודה איננה מהווה ניגוד עניינים פסול... על פי הנורמות הצבועות האלה, סליחה על הביטוי, אני לא יכול להופיע אצל הרבה מאוד מהשופטים פה".

עו"ד וינרוט צילום: אוראל כהן

וינרוט עורך דין חכם. הוא השכיל לחשוף את המידע תוך שהוא אומר שאין בכך כדי להטיל דופי בזפט או בכל שופט אחר. אבל וינרוט ידע שבכמה תיקים שבהם ייצג לקוחות בפני זפט לא גילה השופט את דבר ההתקשרות הקודמת ביניהם. אפשר להניח שהוא שיער שחשיפת שמו של זפט כלקוח, ובעיקר גילוי שכר הטרחה הצנוע שגבה ממנו, יעוררו את גלי ההדף המתבקשים. הוא צדק. לרגע פרשת שוקי ויטה נראית כמתגמדת. זפט עולה על המוקד, וינרוט נהפך לסתם עורך דין שגובה מעט שכר טרחה מעובדי ציבור.

תל אביב, יומיים מאוחר מדי

זפט הבין שנפל למלכודת. הוא הוציא הכחשה מאוחרת, שנוגעת להיקף העבודה של וינרוט בעבורו ולמועדה. עצם ההתקשרות ביניהם והסכום לא הוכחשו. אפשר להניח שבדיעבד היה מעדיף להפסיד באותו עניין אזרחי ישן ובלבד שלא היה שוכר את שירותיו של וינרוט. אבל יש דברים שגם אם אתה מאוד רוצה, פשוט לא נשכחים.

וכך, גם אם יתברר בסופו של דבר שוינרוט ניפח את היקף העבודה בעבור השופט, ספק אם זה ישנה את הלך הרוח והביקורת הציבורית. זפט השופט, אימת עורכי הדין, היעיל ונקי הכפיים, ייצא מצולק. וינרוט, כמו עורך דין טוב, לא שוכח כלום. הוא הכין את כתב ההגנה שלו שנים מראש ותִזמר אותו כמו בקונצרט. עכשיו הוא רק סגר את המעגל.

ברלין, יום שישי?

אם הכל הלך למישרין, עוד מעט יו יו מה עולה לבמה. המנצח מכה בשרביטו קלות על מעמד התווים. הס מושלך באולם. עוד מעט תימחק הטראומה של ראשון לציון. או שתיפתח מחדש. יש דברים שגם אם אתה מאוד רוצה, פשוט לא נשכחים.