בעקבות חשיפת "כלכליסט" - השופט זפט ועורך הדין וינרוט מציגים: מלחמת הגרסאות

השופט הבכיר יהודה זפט, מבית המשפט המחוזי בתל אביב, מכחיש את טענת עו"ד יעקב וינרוט ולפיה וינרוט טיפל במשך "כמה שנים" בעניין משפטי של זפט ושל רעייתו. זפט טוען כי המדובר היה בהליך משפטי שהתנהל "במשך תקופה קצרה ביותר".

השירות שווינרוט נתן לשופטים אחרים "עדי אזר לא יכול לצאת מהקבר ולתת פסק דין לטובתי" במהלך חקירתו של עו"ד יעקב וינרוט בבית המשפט, הוא התבקש לתת דוגמאות לשכירים שאינם אישי ציבור, ואשר גם אותם ייצג בתמורה לשכר טרחה נמוך יחסית ענת רואה, תגובה אחת לכתבה המלאה 

אתמול פורסם ב"כלכליסט" כי השופט זפט לא גילה לצדדים שהופיעו בפניו מול עו"ד וינרוט כי במהלך שנות התשעים, לטענת עו"ד וינרוט במשך כמה שנים הוא קיבל ממנו ייצוג משפטי בתיק שדרש עבודה מרובה. שכר הטרחה ששילם זפט תמורת השירות של וינרוט עמד על 16,597 שקל בלבד.

הפרסום עורר סערה בקהילה המשפטית. עורכי דין בכירים אמרו ל"כלכליסט" כי זפט היה חייב לגלות לצדדים שהופיעו בפניו כי קיבל ייצוג ממשרד וינרוט. זאת במיוחד לאור מעמדו הבכיר של זפט והעובדה שהוא השופט הממונה זה שנים על הטיפול בבקשות לצווי מניעה בתיקים אזרחיים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בקשות שההחלטות המתקבלות בהן חורצות פעמים רבות את גורל התיק בהמשך.

על פי העובדות שהציג וינרוט לבית המשפט הדן בתיק הפלילי שלו, שבו הוא מואשם במתן שוחד לפקיד המס שוקי ויטה, וינרוט העניק שירות משפטי נרחב לשופט זפט. במסמך שהגיש וינרוט לבית המשפט נכתב כי "בראשית שנות התשעים ובמשך כמה שנים" הוא העניק לזפט ולרעייתו, עו"ד מרים זפט, "ייצוג ממושך בעניין אזרחי בבית המשפט המחוזי בחיפה, כולל עבודה מרובה שהתפרסה על פני תקופה ארוכה".

"לא מדובר בשכר נמוך"

וינרוט כתב במסמך כי הוא באופן אישי עבד על התיק "שעות רבות", וכך גם שותפו הבכיר דאז עו"ד בעז בן צור. למעשה, וינרוט רמז שהיקף התיק היה משמעותי עד כדי כך שהוא לא מסר הערכת שעות עבודה, אלא הודיע כי "התיק כולו מצורף כמוצג". זאת בניגוד למקרים של שירות שנתן לעשרות עובדי ציבור אחרים, שבהם הגיש וינרוט פירוט מוערך של מספר שעות שהושקעו בו על ידי כל אחד מעובדי משרדו.

אלא שזפט, כאמור, מציג גרסה אחרת. באמצעות דוברת בתי המשפט מסר זפט בתגובה כי "העניין שבו ייצג עו"ד וינרוט את השופט זפט התנהל במשך תקופה קצרה ביותר". השופט זפט לא הגיב לשאלה מדוע לא חשף בפני צדדים שהופיעו בפניו כי קיבל ייצוג מווינרוט, אך הוסיף בתגובתו כי "התיק שבו ייצג עו"ד וינרוט את השופט זפט ורעייתו התנהל לפני כ־20 שנה. במשך שנים אחר כך לא התנהלו בפני השופט זפט תיקים שבהם ייצג עו"ד וינרוט צד זה או אחר. התיקים המדוברים שבהם הופיע עו"ד וינרוט בפני השופט זפט התנהלו בחלוף כ־20 שנה לאחר שעו"ד וינרוט העניק שירותי ייצוג משפטי לשופט זפט".

בתגובתו של זפט נאמר עוד כי "לא לכלי התקשורת לשפוט האם השכר ששילם השופט זפט בעבור שירותי ייצוג משפטי הוא גבוה או נמוך. השופט זפט סבור כי נכון לאותה תקופה ובתמורה לייצוג שקיבל, אין מדובר בשכר נמוך".

"שותפי נסע לחיפה בכל יום"

השירות המשפטי הנרחב לכאורה שהעניק עו"ד וינרוט לשופט זפט הועלה על ידי וינרוט כמה פעמים במסגרת חקירתו הנגדית בבית המשפט שהתקיימה באוקטובר 2010, והוא חשף בה פרטים נוספים לגבי התיק מעבר לאלה שפורטו במסמך שהגיש לבית המשפט. בין היתר וינרוט אמר בחקירתו: "אם הדבר הזה היה מהווה שוחד, היית צריכה להכניס לבית הסוהר את השופט ז.". הכוונה היא לשופט יהודה זפט, היות שבמועד הדיון חל איסור פרסום על שמות הלקוחות של וינרוט (שהוסר בינתיים).

וינרוט הוסיף ואמר כי התיק של זפט היה נרחב: "ארבעה קלסרים, הופעות בחיפה, לא בתל אביב, ים של חומר". בהמשך עדותו הוא חזר והזכיר את המקרה, אך מבלי לציין שוב את שמו של זפט: "נתתי לאדוני את הדוגמה. שותף שלי מופיע בחיפה יום אחר יום במשך ארבעה חודשים, שנה או חצי שנה".

מבדיקה שערך "כלכליסט" עולה כי במהלך השנים האחרונות טיפל השופט זפט פעמיים בעניינים אישיים של עו"ד וינרוט מבלי שגילה לצדדים כי קיבל ממנו שירות משפטי בשנות התשעים. לפי בדיקה במאגר המשפטי "נבו", יש 16 מקרים שבהם הופיע משרדו של וינרוט בעשור האחרון בפני השופט זפט, ומתוכם שמונה שבהם הופיע וינרוט אישית.

אחד המקרים האישיים של וינרוט שהגיע לזפט הוא החלטה שנתן זפט בינואר 2009 לטובת וינרוט. מדובר בבקשה לצו מניעה שהגיש משרד עורכי הדין ל. עמידור ושות' נגד חברת עמידר ונגד משרדו של וינרוט, בטענה כי וינרוט זכה שלא כדין במכרז שפרסמה עמידר לבחירת יועץ משפטי.

העותר טען כי וינרוט כלל לא עמד בתנאי הסף של המכרז, שכלל דרישות ניסיון שונות, ולכן לטענתו הוא הציע את עצמו עם עו"ד רז כהן ממשרד אחר, תוך שהועלתה טענה כי "שני המשרדים נמצאים בהליכי מיזוג". טענה זו הועלתה, שכן המכרז המקורי דרש שהזוכה יהיה "משרד עורכי דין אחד". זפט דחה את הבקשה לצו מניעה וחייב את מגיש העתירה בתשלום של 40 אלף שקל הוצאות, שמחציתם לטובת משרד וינרוט ומחציתם לטובת עמידר.

מאחר שזפט הוא השופט המטפל בבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשות לצווי מניעה וסעדים זמניים בלבד, עבר המשך בירור התיק העיקרי לשופטת שרה ברוש. לאחרונה הוגשו סיכומים בתיק, ולמעשה הצדדים ממתינים לפסק דין. בפתח הדיון, ובניגוד לשופט זפט, הודיעה השופטת ברוש לצדדים כי בעלה קיבל לפני שנים רבות טיפול מווינרוט בעניין מסוים (ראו תיבה).

גורם המעורב בתיק זה אמר ל"כלכליסט" כי זפט לא גילה את דבר הקשר לווינרוט וכי "ההחלטה שלו למעשה גמרה את התיק. ברגע שהוא לא נתן צו מניעה, התיק מתברר כתביעה רגילה. בינתיים, כבר שנה וחצי שמשרד וינרוט משמש כיועץ המשפטי של עמידר ומקבל שכר טרחה, שלהערכתי עומד על יותר ממיליון שקל בשנה".

פרשת הפטריארכיה

מקרה אישי אחר של וינרוט שהגיע לטיפולו של זפט הוא הסכסוך שהתעורר בינו לבין עזרא עורקבי ועו"ד שחר בן עמי, שתבעו ממנו מיליוני שקלים על חלקם, לטענתם, בשכר הטרחה בפרשת הפטריארכיה היוונית. וינרוט אמר לבית המשפט כי במקרה זה זפט פסק נגדו בבקשת ביניים, וההחלטה התהפכה בבית המשפט העליון.

שניים מהתיקים שהתבררו בשנים האחרונות בפני זפט נגעו ללקוחות משמעותיים של עו"ד וינרוט: חברת מולטילוק וחברת הסיגריות דובק. במסגרת חקירתו בבית המשפט העיד וינרוט באוקטובר 2010 כי שני לקוחות אלה היו מלקוחותיו הבולטים ביותר, והוא אף אמר כי מבדיקה שערך לגבי השנים 2003-2002, הרי ש-72% מהכנסות משרדו באותן שנים היו משבעה לקוחות מרכזיים, ובהם, לדבריו, מולטילוק ודובק (לצד צ'רנוי וגאידמק).

בעניינה של מולטילוק נתן זפט ב־2002 שתי החלטות שהיו לטובת החברה, לקוחה של וינרוט, ונגד חברת רב־בריח שיוצגה בזמנו על ידי משרד עורכי הדין בראשות עו"ד יוסי שגב. רב־בריח חויבה בהוצאות בסך 40 אלף שקל בגין שני ההליכים שנדחו. בעניינה של דובק הופיע משרדו של וינרוט בפני זפט ב־2007, כשנגד החברה הוגשה תביעה ייצוגית שכללה סעד זמני של צו מניעה. זפט פסק לטובת דובק ולא נתן צו מניעה, אך גם לא פסק לצד שהפסיד הוצאות, אלא קבע שאלו ייקבעו לפי תוצאות ההליך כשיסתיים.

תנועת אומ"ץ פנתה במכתב פומבי לנציב תלונות הציבור של השופטים, השופט בדימוס אליעזר גולברג, בבקשה כי יאמת את הטענות נגד זפט ויקבע האם אכן היו עבירות על כללי האתיקה המצדיקות החלת הליכי משמעת נגד השופט.