הלוואי שהייתי טדי שגיא

השבוע פורסם ב"כלכליסט" שטדי שגיא בדרכו לרכוש את הלוטו היווני. זה רק המחיש באופן שכבר קשה לי לשאת את הפער העצום שנפער ביני לבין שגיא.

אני כלל לא ידעתי שיש לוטו ביוון. כלומר, השאלה אם יש או אין לוטו יווני מעולם לא העסיקה את מוחי. אני משער שאילו הייתי חושב על הלוטו היווני, הייתי מניח שאכן יש כזה. הרי גם אצלנו ובספרד ובאמריקה יש. הייתי בוודאי משער שעל כרטיסי הגירוד היווניים מודפסים איורים של אתנה מרימה ידה לשמים, או של פרסאוס מחזיק בראשה הכרות של מדוזה. הייתי משער שצריך לגרד איים יווניים כדי למצוא מתחת למי מהם מסתתר אוצר הזכייה. אבל לא חשבתי.

מכיוון שלא חשבתי מעולם על הלוטו היווני, גם לא העליתי על דעתי שניתן למכור אותו - או כל לוטו ממשלתי אחר. הרי כל הרעיון בלוטו, כך הסבירו לי מילדות, זה שהוא ממשלתי. ההכנסות ממנו קונות תיאטרונים והשפעה ברשויות המקומיות. הן לא זורמות לאיזה טייקון הימורים מפוקפק.

אבל גם אילו הייתי מעלה על דעתי שניתן למכור לוטו ממשלתי, לא הייתי חושב שזה היווני מונח על המדף. כאן אני מכה על חטא, כי את זה הייתי יכול לנחש. עובדה ידועה היא שמצבה של יוון על הקרשים כבר הרבה זמן, וקראתי שהממשלה שוקלת למכור נכסים - מנמלי תעופה ועד איים קטנים - כדי לממן את הגירעונות. הייתי צריך לחשוב שגם הלוטו בא בחשבון. אבל אפילו על זה לא חשבתי.

טדי שגיא צילום: עמית שעל

וכמובן, גם אילו במקרה הייתי מעלה על דעתי, לא הייתי מהמר עליי כמי שיזכה במכרז של ממשלת יוון. אין לי אפילו תחילתו של הכסף הדרוש לרכישה בסדר גודל כזה - הלוטו היווני הוא גם חברת ההימורים הגדולה באירופה - אין לי קצה של קשרים, ואין אדם אחד שיש לו כאלה והיה לוקח דווקא אותי כשותף להרפתקה הזו.

כך שאם לסכם את פרשת הלוטו היווני שלי, היא רק הבהירה לי פעם נוספת שטדי שגיא נמצא כל הזמן ארבעה שלבי חשיבה לפניי, וזה עוד לפני הפער הפיננסי העצום שנפער בינינו בשנים האחרונות.

ויש את העניין עם בר רפאלי. לפני שנה וחצי, למשך כמה שבועות ארוכים, טדי שגיא היה החבר של בר. או לפחות נחזה להיות כזה, בלי שהיא הכחישה.

בדיוק כמו הלוטו היווני, מעולם לא חשבתי על בר רפאלי. כלומר ברור שחשבתי, אבל מעולם לא כעל משהו שניתן לקנות בו אחיזה. הרי קיומה החלומי הוא כל מהותה - רק החודש היא מונתה על ידי המגזין "בלייזר" לתפקיד הבחורה הסקסית ביותר בעולם. וגם אילו הייתי חושב, לא הייתי משער שבר על המדף. אני קורא בפרובינציאליות מבוישת כל דיווח על העליות והמורדות בחייה המתמשכים עם ליאונרדו דיקפריו - בפני עצמו אל יווני מבחינת ההשקה שלו לחיי - ואיני מעלה על הדעת שניתן להיכנס שם לתחרות.

ובדיוק כמו בפרשת הלוטו היווני, גם אילו הייתי חושב, והייתי רוצה, לא הייתי מהמר עליי כעל מי שיזכה במכרז של בר רפאלי. אף שאני נוטה לחשוב שאיני נאה פחות משגיא, נדמה לי שזה לא היה הקריטריון המכריע במכרז. וכמובן, אין לי אפילו תחילתו של הכסף הדרוש לרכישת חברה בסדר גודל כזה, אין לי קצה של קשרים, ואין אדם אחד שיש לו כאלה והיה לוקח אותי כשותף להרפתקה הזו.

הרבה אני מהרהר בפער שביני לבין שגיא. אני מבין שמדובר בפער תפיסתי מהותי. הבדל של שמים וארץ ביחס למהותו של הכסף, ולמה שפלוני מוכן לעשות כדי להשיג הרבה ממנו.

שגיא מייחס לכסף חשיבות טהורה, נטולת סייגים. אני לעומת זאת, נגד מאוויי המוצהרים, מייחס לו חשיבות עצומה, אך כזו שיש בצדה "אבל". חשוב לי, למשל, מה יאמרו עליי, חשוב לי להשיג בדרך אליו עוד מטרות, אני נוטה לוותר במקומות שבהן השגתו עלולה לגרור עימות. ואלה רק חלק קטן מהסייגים. ככל שאני מהרהר יותר, אני מגלה עוד ועוד מהם. אני מבין שקיומם במוחי משול לוויתור מראש.

לטדי שגיא יש בוודאי הרבה פחות עכבות. הגם שאינו נאה ממני, אני מסכים להניח שהוא מבריק בהרבה. הלוואי ששם היה טמון היתרון הגדול שלו עליי, זו היתה מחשבה מנחמת. אלא שהפער מהותי הרבה יותר: שגיא רוצה כסף בעוצמה שאני כנראה יכול לחוש רק כלפי ילדיי.

יש לו היום מיליארדי דולרים, כיוון שהוא רצה, בעוצמה שאני איני יכול לשער, שיהיו לו מיליארדי דולרים. הוא רצה, גם אם הדרך לשם עברה בהרשעה פלילית על הרצת מניות, בגיל שבו צעירים ישראלים נהגו להסתובב מוארים בחופי גואה; הוא רצה בעוצמה כזאת שלא היה לו הרהור שני בנוגע לכסף גדול מסליקת כספי הימורים ופורנו ברשת. "סקס והימורים זה העסק הכי רווחי ברשת (...) קראתי נכון את השוק", התגאה כבר לפני תשע שנים. הוא רצה בעוצמה כזאת, שהוא הפך את איתן אלדר - מכל האנשים בעולם, איתן אלדר - ל"בן אדם האחד שאני מעריץ". והוא עדיין רוצה, באותה עוצמה בדיוק.

הלוואי שהייתי בטוח שמה שנשמע כביקורת אכן כזה. שגיא קרא נכון הרבה יותר ממני את החשיבות והכוח של המוצר הנחשק. תדמית העבר שלו הולכת ומתחלפת בהרבה כבוד שהכסף הזה קונה לו היום. בית הספר למתמטיקה ומדעי המחשב במכללת נתניה כבר נקרא על שמו ועל שם אביו עמי. למרכז לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה קוראים "מרכז שגיא", והאוניברסיטה גם העניקה לו בשנה שעברה אות הוקרה מיוחד "על תרומתו לתדמית מדינת ישראל". למסיבת הסילבסטר של האב לפני שנה הגיעו דוד ליבאי, צבי חפץ, גדעון המבורגר, זכי רכיב, מוריס קאהן וחנה פרי־זן. למסיבת שבועות הצטרפו גם יאיר המבורגר, איתן בן אליהו ויגאל בריטמן. למסיבת יום ההולדת קפצו צבי זיו, אוריאל רייכמן, השגריר האמריקאי וזובין מהטה. כסף שנעשה ברובו מאימפריית הימורים ברשת הוא בסופו של דבר כסף. זה מה שקובע. וזה מה שטדי שגיא הבין הרבה לפניי. זה הלב של הפער העצום בינינו.

במידה מסוימת, אני חייב להיות ישר עם עצמי, אני מצטער על כך.