ששינסקי לא בבית, רונית כן
שני טייקונים להוטים בביקור בית מפתיע
גלינג גלונג.
צעדים נחפזים לעבר הדלת.
"רונית?".
"כן".
"רונית קן?".
"לא".
"אני מחפש את רונית קן".
"כן, אני מבינה. אבל רונית קן לא כאן".
"אבל את רונית".
"אני רונית, כן, אבל לא קן. רונית קן
"את בטח לועגת לי. זה חלק מהמגמה במדינה הזאת לא לפרגן לטייקונים".
"לא לועגת ולא מגמה. אני סתם רונית כהן ואתה לא הראשון, הרבה מתבלבלים. גם אתה מהעמלות של הבנקים? אלה לא מפסיקים לדפוק כאן בדלת, כאילו הם תיאמו ביניהם".
"לא, אני לא מהעמלות, אני מהשופרסל".
"השליח?".
"סוג של. יותר נושא הבשורה, הייתי אומר. קוראים לי נוחי דנקנר ואני הבעלים של רשת הסופרמרקטים הגדולה בישראל".
"מונופול אתה מתכוון".
"למה לדבר ככה? יש לי פה חווֹת דעת של מיטב המשפטנים והפרופסורים לכלכלה שמוכיחות שלגמרי לא מדובר במילה הזאת שאמרת".
"מונופול?"
"די, את מוכנה להפסיק להגיד את זה?".
"כן".
"זה בדיוק העניין שעליו רציתי לדבר עם רונית קן".
"כן".
"הסיפור הזה לא נסגר עדיין, מונח על שולחנה כמו שאומרים, ורציתי להספיק לשכנע אותה לפני שהיא עוזבת".
"כן, כן, אני מבינה, אבל אני חייבת לגמור לעבור על החומר לבחינה מחר. קודם היה פה איזה כחלון, בלבל את המוח על קבוצות ריכוז, לגמרי יצאתי מריכוז".
"כחלון היה פה?".
"עשר דקות לפניך. דיבר משהו על סלולר והעלאת תעריפים, נשמע כועס. ממה שהצלחתי לקלוט הוא טיפוס קצת תמים, חשב שהוא יכול לנצח את חברות הסלולר. כנראה אף פעם לא התקשר למוקד של סלקום".
"מה הבעיה עם סלקום?".
"אוליגופול".
"די, את מוכנה להפסיק להגיד את זה?".
"גם סלקום קשורה אליך?".
"כן, ויש לי פה חוות דעת... עזבי, זה מסובך".
"חתיכת בשורה אתה נושא איתך".
"אני באמת לא רוצה להטריד אותך. אז איפה אמרת שרונית גרה?".
"קן?".
"כן".
"תסתובב, כן? תצעד כמה צעדים ותצלצל בפעמון. שם זה רונית קן. תגיד לה מה שאתה רוצה. מסכנה השכנה שלי, מה שהיא צריכה לעבור איתכם. לא פלא שהיא פורשת".
גלינג גלונג.
צעדים נחפזים לעבר הדלת.
"מי שם?".
"תשובה".
"מה השאלה?".
"תשובה, יצחק תשובה".
"איזו תשובה מצחיקה".
"גבירתי, זה יצחק תשובה, טייקון".
שקט.
"גבירתי?".
"מה אתה רוצה?".
"מר ששינסקי בבית?".
"ששינסקי לא בבית".
"גברתי, אני רואה את האוטו שלו בחוץ".
"יפה, לא? חדש, נוסע על גז".
"גברתי, גם את מצטרפת למגמה של ללעוג לי. עד לא מזמן כולם פרגנו לי, לא מבין מה קרה פתאום".
"זה כי אתה חופר".
"קודח".
"בדיוק, קודח. לא מפסיק לקדוח, המוח מתפוצץ כבר".
"זה בשבילי את חושבת? זה למען מדינת ישראל".
"יופי יופי. אבל מה יש לך ממר ששינסקי עכשיו?".
"רק עוד בקשה קטנה, תבקשי ממנו לפתוח לרגע".
"עוד בקשה? הוא כבר סיים איתכם, המסכן שלושה חודשים נרדם כל לילה עם החוות דעת שלכם. אתה יודע מה זה לקרוא לפני השינה הנמקות קנייניות של מיגל דויטש? ליוסי מימן לא היית מאחל עונש כזה".
"דווקא כן...".
"די, אכלתם לששינסקי המסכן את הראש, הוא אמר לי שההמלצות שלו עוד לא עברו בממשלה ואתם כבר מכינים לו בג"ץ. הוא אפילו הקים השבוע בשבילכם צוות שיבחן איך להקל על מימון קידוח תמר, רק בגלל האיומים שלכם לעצור הכל. מה עוד אתה רוצה ממנו?".
"עוד משהו קטן, שיבוא לקראתנו".
"אמרתי לך, ששינסקי לא בבית".
"גברתי, שאני אקרא לטורבו?".
"זאת אופציה?"
"ימבה אופציות".
צעדים נשמעים מעומק הדירה.
"זה הוא?".
"ששש... ששינסקי, אמרתי לו שאתה לא בבית".
(בלחש) "לא יעזור, הוא בטח ראה את המכונית".
"כן, ראה, אני מצטערת".
"אין על מה להצטער. הם רואים הכל. יש להם אנשים בכל מקום. הם בטח רוצים עוד משהו קטן".
"כן".
"הוא אמר 'למען מדינת ישראל'?".
"כן".
"הוא בא עם טורבו?".
"כן".
"החיוך הזחוח?".
"לגמרי".
"אנחנו אבודים. תצאי ותגידי להם שששינסקי מסכים".
"והאוטו?".
"נחליף".
amir.ziv@calcalist.co.il
