יצחק תשובה. כבר לא מה שהיה פעם

לפני שאתם מתחילים לקרוא, עצרו לרגע ועברו על הרשימה העצומה של אנשי הכוח שמקיפים את יצחק תשובה. מרשים, לא? עכשיו אפשר לחזור לקרוא את הטור.

אני חושב הרבה על יצחק תשובה בזמן האחרון. אמנם לא באופן מדיר שינה, כדרך שמהרהרים באהובה מתרחקת או בפיטורים קרבים, ובכל זאת אני מוצא את דמותו של הטייקון ממלאת את החלל שבין אוזניי יותר מכפי שחשבתי שיקרה.

קורות חייו תמיד היו מרתקים. התינוק שעלה מלוב, גדל במשפחה בת עשר נפשות וטיפס מתחתית הפירמידה לפסגתה כיכב באין ספור כתבות פרופיל. היכולת של הקבלן הנתנייתי לחדור אל לב האליטה העסקית השלטת עוררה בעיתו את ההשתאות המתבקשת (ראשונה להשתאות היתה אצולת הרקנאטים). היצירתיות העסקית שגררה אותו להרפתקאות בחורי עולם שאחרים לא היו מתקרבים אליהם בלי חיסון, העיקשות שהביאה הצלחות לא שגרתיות, התחכום העסקי והפיננסי שמסתתר מתחת לעממיות מוחצנת, הפכו אותו לחיה ייחודית בישראל: מיליארדר ואהוב המונים. הם קונים ממנו מים, דלק, גז, מכוניות, דירות ומארזי "גיבור" לדרך, ומתים על התחת שלו. נסו לחפש אותו בגוגל. כאשר כותבים "יצחק", עוד לפני ה"ת" של שם המשפחה עולות שלוש הצעות, לפי הסדר הבא: יצחק תשובה, יצחק שמיר, יצחק רבין. ריספקט.

אבל המחשבות החדשות שלי על תשובה הולכות לכיוון אחר לגמרי. הן התחדדו בשבועות האחרונים, והתגבשו סופית במפגן הכוח המרשים שלו בוועדת הכלכלה של הכנסת בשבוע שעבר. מלווה באשתו ובבכירי יועציו ודובריו, תשובה לא היסס להתייצב בגופו בקו החזית, אף שהיה ברור שהעימות יידרדר במהירות למפגן של טיעונים מהירי קליטה. חמוש בנאום שנכתב מראש, הוא הקריא בקול את דף המסרים שלו. ואז נפל לי האסימון: יצחק תשובה משעמם אותי.

קידוח תמר צילום: אלבטרוס

איש העסקים היצירתי הזה, שתמיד הפתיע עם מיזמי התפלת מים בקזחסטן, שיווק דירות לצעירי אטלנטה, חיפושי נפט בווייטנאם או רכישת המלון הכי נחשב בניו יורק ומסירתו לעיצוב מחדש על ידי בתו, הפך לסתם עוד איש עשיר מדי שרק רודף אחרי הכסף. איש החזון, שהבטיח למלא מחדש את ים המלח ולספק תעסוקה למיליון איש, מתבצר עכשיו בשוחות עם עשרות יועצי התקשורת, הלוביסטים, עורכי הדין והפרופסורים שדעתם החד־משמעית נרכשה תמורת הון רב, ולא מוכן לשחרר תמלוג. וזה משעמם בטירוף.

יצחק תשובה, כמובן, לא התחייב מעולם לעניין או לרגש אותי. למען האמת, ליצחק תשובה הפרסונה אין שום חובה כלפיי. מה שמשעמם אותי הוא יצחק תשובה כרעיון. כאידאה. אנרגיה אדירה, שכל כולה מושקעת בניסיון לשמר עושר ולצבור עוד ממנו, היא דבר משעמם. הון עתק שמממן אסטרטגיות תקשורת מתוחכמות, ייעוץ משפטי אגרסיבי ולובינג שלא נראה כמותו מאז הרפורמה בשוק ההון, זה משעמם - משום שהתכלית של כל אלה אינה ליצור דבר חדש, אלא להיאבק על מצבור עושר שהתגלה ושלא היה כדוגמתו.

ב"צבא של תשובה", פזורים כמעט 40 איש. תסמכו עליי, לא הייתם רוצים להיקלע עם אף אחד מהם לבד לחדר של ששינסקי. מוחות חריפים, מומחים מהגדולים בתחומם, אסטרטגים מבריקים, שאיש מהם לא השכיל לבוא ולומר: "רבאק יצחק, עזוב אותך, בוא נשחרר קצת ונגמור עם העניין הזה במהירות ובכבוד".

והנה, השבוע חשף ליאור גוטמן ב"כלכליסט" כי נציגי הגוורדיה המרשימה הזאת מנהלים בימים אלה ממש מגעים חשאיים עם האוצר במטרה להגיע לפשרה בעניין תמלוגי הגז. כך שייתכן שכל מפגן העוצמה האדיר הזה, האיומים המרומזים, הדיבורים על תביעות הענק הבינלאומיות שממתינות בקנה והזעם האמריקאי שמתהווה, כל אלה רק נועדו ליצור עמדת כוח במשא ומתן. משא ומתן שתכליתו העלאה של הסכום שיועבר למדינה מתגליות הגז. יש מי שיגדיר את זה כאסטרטגיה מבריקה. הרתעה ויצירת מאזן אימה, שיבטיחו השארת סכום גבוה יותר בידי תשובה ושותפיו. אבל כשזוכרים כמה עשירים ממילא האנשים שעומדים בקצה הדרך, וכמה עשירים יותר הם יהיו לא משנה איך יסתיים המאבק, מבינים כמה בעצם זה משעמם.

אגיד עוד משהו בזהירות. תמיד ריחפו ברקע, מרחוק, בעדינות, ספק פרגון ספק פליאה על הצלחתו הכבירה של העולה המזרחי. קבלן עם שם של שחקן כדורגל ועבר במכבי נתניה, שהגיע לטופ והשאיר הרחק מאחור את האליטה של ההון ששלטה כאן לפניו. אליטה אשכנזית הומוגנית כמעט לגמרי. אליטה שעדיין מאכלסת את רוב הקומות העליונות במשק הישראלי. ה"עממיות", ה"סחבקיות", ה"ממזריות" שיוחסו לתשובה הן הסובלימציה של הפליאה הזאת. הדרך לתת לה קונוטציה חיובית. לשני הצדדים זה היה נוח.

הקרב על התמלוגים הוכיח שהמהפכה הושלמה. תשובה, כמו אחרון הרקנאטים, האריסונים, הדנקנרים, האייזנברגים, הפדרמנים והוורטהיימים, כבר לא צריך להיות סחבק של אף אחד. אנליטי, ציני, מתוחכם, כוחני וקר רוח - דימויים מהקצה האחר של הסקאלה - תשובה פשוט רוצה להרוויח עוד הרבה כסף. על כל השאר הוא די שם קצוץ.